הספר השישי שנכתב בסדרת נרניה, והראשון מבחינת זמן ההתרחשות שלו ביקום הפנימי של הסדרה, שכן הוא מתאר את היווצרותה של נרניה. אני מוצא את זה מעניין שלואיס כתב את סיפור ההיווצרות ממש לפני סיפור הסיום בספר השביעי והאחרון.

בכל מקרה, לסיפור: דיגורי הוא ילד אנגלי שחי בלונדון עם הדוד והדודה הזקנים והרווקים באופן מוזר שלו, ואמא גוססת. אבא בעבודה בהודו והוא חדש לחיי העיר. מטבע הדברים דיגורי הוא לא בדיוק ילד מאושר. למעשה, אנחנו פוגשים בו כשלואיס מתאר אותו באופן באמת מעורר דמעות כמכוסה בבוץ שהוא מרח על עצמו אחרי שהוא בכה.
הוא מדבר עם השכנה שלו, ילדה בשם פולי, והם נהפכים לחברים. זה משהו שממש אהבתי בספר (ובסדרה בכלל, אבל כאן זה הכי בולט) - הילדים מתנהגים כמו ילדים. יש להם ריבים קטנוניים, התנהגויות ילדותיות.. זה עולם פנטסטי, שהילדים בו מחזיקים מהות של ילדים אמיתיים.
מה שכן, עם כמה שהכתיבה של הילדים טובה, הכתיבה של המבוגרים כאן היא הרבה יותר שבלונית. הכל בספר הזה נועד כאלגוריה, אבל המבוגרים בספר הם שיא האלגוריה בתחפושת של דמות, ובזמן שיש לזה יתרונות מבחינת הבעת המסר ויצירת מעין משל ארוך, זה מאבד את המורכבות של המצב האנושי למעט בשני הילדים.
בכל מקרה, בסוף הם מגיעים בדרך לא דרך לחדר של דוד של דיגורי, שהוא - הפתעה הפתעה - קוסם.
משם הם משתגרים לא לנרניה, אלא ל"יער שבין העולמות". קונספט ממש מגניב של לואיס; במציאות של נרניה המטאוורס הוא דבר אמיתי (הרבה לפני שזה הפך לטרנד מאוס וחרוש להחריד ביצירות פוסט מודרניסטיות!) והיער שבין העולמות הוא סוג של מסדרון שבו אפשר לגשת לכל היקומים הקיימים.

הם מסתובבים שם, משחררים כוח מסוים, ואנחנו מקבלים הצצה למקור של הרבה פרטים בספרים המאוחרים יותר עלילתית בסדרה, כמו גם את הטייק של לואיס על קונספטים די מהותיים כמו רצון חופשי ואחריות אישית, ובעיקר - את הגרסה שלו לסיפור גן העדן, אדם וחווה, ו"החטא הקדמון" הנוצרי.
הספר הזה מתכתב עם סיפור גן עדן בהרבה פרטים, ההשוואה ביניהם מעניינת. הוא חוזר על הרבה מוטיבים של הסיפור התנ"כי, אבל מוסיף לזה את האלמנט של הברית החדשה. נקודת מבט שאני כיהודי פחות מכיר על סיפור הבריאה.

אני חולק על הרעיונות של לואיס בספר הזה בקשר לרוע ורצון חופשי. אני חושב שהדתות האברהמיות חלשות בתחום הזה, אז ההתעסקות של לואיס הנוצרי דווקא בנקודה הזו היא לא מושכת עבורי, אני מרגיש שהוא מתחמק מהנקודות הקשות באמת לאפולוגטיקה כאן.

סה"כ זה ספר פלאי ויפהפה בתיאורי הבריאה שלו ובדמויות הילדים המאוד רילייטבל שבמרכז. לא חסר כאן גם הומור, אפילו אם לפעמים הוא בריטי מדי לטעמי.
מצד שני, זו במידה רבה אלגוריה די ברורה, ולטעמי במטרות האלגוריה הוא פחות הצליח מספרי נרניה אחרים, זה גם כי אני בא לכאן עם מחלוקת גדולה יותר עם לואיס מאשר בנוגע לאלגוריות בספרים קודמים בסדרה, וגם כי הוא מתחמק לטעמי מהנקודות המהותיות.

דירוג ספרי נרניה מעודכן:
1. דורך השחר
2. הסוס ונערו
3. כס הכסף
4. הנסיך כספיאן
5. אחיינו של הקוסם
6. האריה, המכשפה וארון הבגדים

אמנם נכתב שישי על סדרת כתיבת הספרים אבל לאמיתו של דבר זהו הספר הראשון מבחינת קורותיה של ממלכת נרניה.

בספר מסופר של שני ילדים פולי ודיגורי שבעזרת טבעות קסם מוצאים את הדרך אל ה"יער שבין העולמות" (דרך אגב אני חייב לציין זה לא יותר מידיי מזכיר לכם את הצירום "המיים שבין העולמות" אצל הגר ינאי ה"לוויתן מבבל"?). משם הם לומדים כיצד להיכנס לעולמות שונים.

בספר הזה אנו נחשפים להיסטוריה של המלכה הלבנה הלא היא ג'דיס הנוראה. האמת שאני מגלה כמה חורים בעלילה הגדולה של נרניה אבל היות ולא סיימתי לקרוא את כל השבעה לא אוכל לטעון אחרת.

על כל פנים ספר קליל ונחמד סיימתי אותו בשעתיים סיפור ייסודה ובריאתה של נרניה ממולץ לקרוא כספר הראשון למתחילי קריאת נרניה.

עוד ספר נפלא ומקסים...