על הספר:

הספר עוסק בחיינו הבוגרים, החל מתחילת תקופת הבגרות הרשמית בגיל 18 ועד סוף חיינו בשיבה טובה (אם רק אפשר).

תקופת חיינו מחולקת באופן גס ל-3 תקופות:

1. תקופת הבגרות הצעירה, בה אנו עסוקים בבניה של קריירה, משפחה, מעמד,
2. תקופת הבגרות האמצעית, בה אנו בוחנים את הקריירה ומשנים, מתבססים, מלווים את צאצאינו לבגרות ולהקמת משפחה משלהם ואת הורינו בזקנתם
3. תקופת הזקנה בה מתרחשת נסיגה בפעילות, בעיסוקים, במצב הגופני עד לכדי היזקקות לתמיכה ולעזרה.



הספר עוסק בתקופות השונות במהלך כל תקופה תוך התמקדות בהיבטים החברתיים, המשפחתיים, האישיים ואישיותיים, הבריאותיים, התעסוקתיים, הזוגיים והמיניים, האושר ועוד.

כל זאת תוך שימוש בשפה קולחת, ראיה מפוכחת, דוגמאות מסיפורים אישיים ומראיונות, וציטוט מחקרים (ממש לא באופן מייגע,אלא רק לצורך הנקודה הנדונה. כל השאר בהפניה למקורות בסוף הספר).

במהלך הספר משובצות לא מעט נקודות למחשבה הנוגעות לטיבו של האושר, למשמעותם של אירועים שונים בחיינו, על טיב אופיינו ואישיותנו ועוד מגוון עניינים בנושא.



ועל הקריאה:

סיפור קטן לפתיחה – אתמול הייתה לי שיחה עם בחור ישראלי מקומי, שקצת מאס בשהותו במקום וחושב, יחד עם זוגתו, לנדוד הלאה. שאלתי אותו אם יש לו תוכניות לעתיד יותר רחוק. בתגובה קיבלתי מבט שבין תוהה למזלזל. "מה שחשוב הוא ההווה, ההתחברות לעצמך כאן ועכשיו. אין משמעות לעבר ולעתיד, כי מהותם מתנקזת הרגע הנוכחי" כך שנה. הסתכלתי בו, מנסה להתאפק לא להגיב בזלזול או בהתנשאות מתבקשת, והבנתי את ההקשר המתאים – בגילו הצעיר, ההווה זה העניין העיקרי. הוא לא בשלב תודעתי, כנראה, של הסתכלות רחבה יותר על מימד הזמן ומשמעותו. מבחינתו, התבוננות קרובה בהווה מתמשך הינה הדבר הנכון.



ואיך זה מתקשר לספר?

כפי שסיפרתי, הספר חיכה אצלי למעלה מעשור. לא התאים לי להתקרב אליו. עכשיו אני גם מבין למה, ולמה זה היה נכון לחכות – הייתי בתקופה הנמרצת של שלב הבגרות הצעירה. למי יש זמן להתבונן בחיים בפרספקטיבה רחבה, לראות באופק שיש איזו זיקנה ולהיות מודע לה, לקבל את העולם בנינוחות. היום, ממש כפי שמוצג כ"כ יפה בספר, הגעתי כנראה לגיל הבגרות האמצעי בו החיים מעט יותר נינוחים, ישנה תבונה רחבה יותר, ומבט רחב ומקבל יותר של העולם בכלל ושלי בפרט.



הספר עשה לי סדר בראש בדברים שלאט לאט חשתי בהם, אבל לא ידעתי לארגן את התובנות באופן ברור ונהיר לי עצמי. בעקבות הקריאה עיני נפתחו להבנה טובה יותר של הורי, של ילדי, של קרובי ושלי עצמי. אין לי ספק שבמבט לאחור הוא יהיה אחד מהספרים שהשפיעו עלי יותר.



ולסיכום

הספר מסתיים בנימה אופטימית למדי. הזיקנה, בגדול, הרבה יותר סימפטית מן התחזיות הקשות שלנו משלבי חיים קודמים. נכון, סה"כ יש דעיכה (הרי בסוף זה נגמר) אבל הדרך לא רעה כמו שחוששים כשרחוקים משם. השנים העוברות לא בהכרח מובילות לדעיכה אישית ברמת האושר כיוון שמגויסים מנגנונים נפשיים שמסייעים.



בקיצור – מומלץ לכולם, לכל מי שנפש האדם מעניינת אותו ברמת הסקרנות, שתהליכי השינוי העוברים עלינו מעניינים אותם, ולכל מי שמוכן להרים את הראש ולהתבונן במה שלפנינו ועל מה שעברנו. אבל לאלו מאיתנו שקידומת 4 ומעלה מפארת את ציון גילם, הערך המוסך מהספר יהיה רב אף יותר.

הספר חיכה אצלי למעלה מעשור. לא התאים לי להתקרב אליו. עכשיו אני גם מבין למה, ולמה זה היה נכון לחכות – הייתי בתקופה הנמרצת של שלב הבגרות הצעירה. למי יש זמן להתבונן בחיים בפרספקטיבה רחבה, לראות באופק שיש איזו זיקנה ולהיות מודע לה, לקבל את העולם בנינוחות. היום, ממש כפי שמוצג כ"כ יפה בספר, הגעתי כנראה לגיל הבגרות האמצעי בו החיים מעט יותר נינוחים, ישנה תבונה רחבה יותר, ומבט רחב ומקבל יותר של העולם בכלל ושלי בפרט.

הספר עשה לי סדר בראש בדברים שלאט לאט חשתי בהם, אבל לא ידעתי לארגן את התובנות באופן ברור ונהיר לי עצמי. בעקבות הקריאה עיני נפתחו להבנה טובה יותר של הורי, של ילדי, של קרובי ושלי עצמי. אין לי ספק שבמבט לאחור הוא יהיה אחד מהספרים שהשפיעו עלי יותר.

ולסיכום
הספר מסתיים בנימה אופטימית למדי. הזיקנה, בגדול, הרבה יותר סימפטית מן התחזיות הקשות שלנו משלבי חיים קודמים. נכון, סה"כ יש דעיכה (הרי בסוף זה נגמר) אבל הדרך לא רעה כמו שחוששים כשרחוקים משם. השנים העוברות לא בהכרח מובילות לדעיכה אישית ברמת האושר כיוון שמגויסים מנגנונים נפשיים שמסייעים.