איזה כיף זה ספרים של מדע בידיוני! כל מה שהיינו רוצים שיהיה והוא בלתי אפשרי קורם עור וגידים בחסות הז'אנר. בכל פעם שיש בעיה בעלילה, איך מישהו מגיע ממקום למקום, או איך אנשים יודעים זה על כוונותיו של זה, אפשר לשלוף את השפן המתאים מהכובע: מכונת זמן! מבטל כבידה! קורא מחשבות! חודר קירות! חורי תולעת! ובסרטים זה אפילו הרבה יותר מוצלח: מלחמת לייזרים! על חלל! טלפורטציה! גלימת העלמות! אה, סליחה. זה כבר לא מדע בידיוני אלא סוג של פנטסיה. אבל עכשיו גם ברור למה הז'אנרים מתערבבים כל כך. כי הרבה פעמים התחושה של הקורא היא של הוקוס פוקוס נטול ביסוס מדעי, ולפעמים גם נטול ביסוס נרטיבי מלבד הקסם הגיקי של המון נצנצים ופירוטכניקה עשירה.

ואז בא ספר ומנסה לעשות בדברים האלה סדר. האם הכל בלתי אפשרי? כנראה שכן, כי אחרת זה היה "מדע" ולא "מדע-בדיוני". אבל האם כל הבלתי אפשרי מצוי באותה רמה? מיצ'יו קאקו טוען שלא, והוא ממיין את ה"בלתי אפשרי" לשלושה סוגים: כאלה שהם בדרך למימוש אפשרי וקרוב, כאלה שהם בתחום האפשרי מבחינת חוקי הפיזיקה כפי שידועים כיום, אבל המכשולים בדרך למימוש גדולים מאוד, ולכן אין סיכוי שנראה אותם בזמן הקרוב, ולקטיגוריה שלישית של רעיונות שנוגדים את חוקי הפיזיקה הידועים כיום, ולכן מימוש שלהם, אם יקרה, יהיה כרוך במהפכת יידע גדולה מאוד. זה פרוייקט מעניין, שמשלב בקיאות יפה בספרים ובסרטים של מדע בידיוני, עם יידע בפיזיקה.

(אבל לא מספיק לשפוט את עצם הרעיון, חייבים לבדוק גם את הביצוע, והביצוע לוקה בחסר. הספר דורש יד עורכת כבדה, והיא לא נמצאת. אותי קודם כל עצבנו הסוגריים. כשיש בטקסט סוגריים אני מלכתחילה קוראת אותו ב"קול" קטן יותר ואגבי. כשיש הרבה סוגריים, פסקאות שלמות בסוגריים, זה מפריע לרצף הקריאה. בעיני סוגריים מצריכים מהכותב מחשבה האם מה שכתוב בהן מיותר או חשוב. אם הוא מיותר, למה לכתוב בכלל? למה לא להכניס להערת שוליים, למשל. או למחוק לחלוטין. ואם זה חשוב - למה בתוך סוגריים? למה לא לתת את הכבוד הראוי ולשלב בתוך הטקסט?)

חוץ מנושא הסוגריים גם לא ברור מי קהל היעד של הספר, ומה הידע המוקדם שהוא אמור להביא איתו אל הקריאה. לאוהבי "מלחמת הכוכבים" חסרי ידע בסיסי בפיזיקה יהיו רוב ההסברים והתיאורים כלליים מדי ולא מובנים. לבעלי ידע מוקדם בפיזיקה הטיפול בסוגיות שונות עשוי להראות קצת שטחי וחסר פרטים חשובים. אני הגעתי לספר עם בגרות בפיזיקה שעשיתי לפני עשרים וחמש שנים. אז הבנתי בצורה כללית את המדובר, אבל חלק מההסברים היה מעורפל מדי עבורי. בגלל זה, ובגלל ענייני הסוגרים, אני מאוד גאה בעצמי שהצלחתי לקרוא את הספר מהחל ועד כלה ולא להתייאש באמצע.

כשמדען מכובד אך זקן מצהיר שמשהו אפשרי, כמעט בטוח שהוא צודק. כשהוא מצהיר שמשהו בלתי אפשרי, סביר להניח שהוא טועה.
הדרך היחידה לגלות את גבולות האפשרי, היא להעז ולצאת קצת מעבר להם, אל הבלתי אפשרי.
(שניים משלושת החוקים של ארתור סי קלארק)

מדע פופולארי זה כיף.

הספר בוחן למעשה עד כמה אפשר להעביר המצאות מהמדע הבדיוני, אל כדוה״א שלנו- האם קיימת לדוג׳, איזושהיא אפשרות, קלושה ככל האפשר, שנוכל אי פעם לחזות את העתיד או לבצע טלפורטציה (ביפ מי אפ, סקוטי), או שזה לא אפשרי בהינתן חוקי הבסיס הידועים לנו השוררים על כדור הארץ? ואם היא קיימת- מתי היא תתגשם? (והתשובות לעיל- לא נוכל לראות את העתיד, אבל כנראה שכן נצליח להעביר עצמים מיקרוסקופיים ממקום למקום..)
למרות הנושא הלכאורה ׳כבד׳ שלו, הספר הוא לא ספר מדעי כבד, וחלק מהטכנולוגיות המתוארות בו פשוט מעוררות התפעלות - ׳ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היא דומה יותר ויותר לקסם׳
(החוק השלישי של קלארק)

מומלץ, מומלץ.

ספר מרתק וחובה לכל חובב מדע באשר הוא, מיצ'יו קאקו הוא אחד מהפיזיקאים המוערכים ביותר כיום בעולם, הספר כתוב בשפה פשוטה יחסית (מאין Science for dummies) ומחולק לשלוש קטגוריות לפי הבנתנו הנוכחית בפיזיקה והסבירות שבה נגיע למגוון טכנולוגיות עתידיות (בין היתר Wormholes ,Invisibility cloak, Force fields, טלפורטציה וכו'...) בעתיד הקרוב, הרחוק, או שהטכנולוגיה שבנידון היא הרבה מעבר להבנתינו הנוכחית בפיזיקה.
סה"כ הספר מכסה בצורה יפה טכנולוגיות מכל ספקטרום אפשרי החל מטכנלוגיות שנמצאות בחיתוליהן (כמו מחשבי קוואנטום, נאנו טכנולוגיה וכו') ועד טכנולוגיות שאנו רגילים לראות בסרטי מדע בדיוני (פייזרים, מגני כח וכו'). הביקורת היחידה שלי כלפי הספר (ולא באשמת הסופר) היא הזמן שבו הוא נכתב, הספר יצא לאור ב-2008, אמנם זה לא נשמע לפני זמן רב אבל במונחים של התקדמות המדע בימינו מדובר בשנות אור, לצורך העניין מאיץ החלקיקים בשוויץ עוד לא החל לפעול (על השלכותיו מסופר רבות בספר אבל כאמור- הספר נכתב לפני הפעלתו), וכמו כן מוזכרים אינספור פרויקטים (רבים מהם של NASA) שהיו אמורים להתחיל לפעול בשנים שלאחר כתיבת הספר אבל מאז בוטלו כבר מזמן (דוגמא אחת מיני רבות הוא טלסקופ LISA שמימונו בוטל זמן קצר אחרי שהספר ראה אור), הבעיה הזו אולי מורגשת בצורה הכי רבה בפרק שמוקדש לרובוטים ודן בבעיות שאינטליגנציה מלאכותית ניצבת מולן, בפרט היכולת להתמצא במרחב והעובדה שנכון לכתיבת הספר אף רובוט לא מסוגל לפעולה אוטונומית מלאה במרחב, כאמור בפרק זה המכונית האוטונומית של גוגל לא מוזכרת אפילו פעם אחת (!) שכן בעת כתיבת הספר היא עוד לא פעלה ׁ(פעילותה החלה רק ב-2012)...
דוגמאות כגון אלו מדגישות עד כמה התקדמות המדע בימינו מהירה בצורה כמעט ולא נתפסת, שכן ספר מדעי-תיאורטי שנכתב 'סה"כ' לפני 7 שנים כבר אינו רלוונטי בחלקים נרחבים ממנו.
(That being said - הספר עדיין מומלץ מאוד כדי להרחיב אופקים ובכלל היה נחמד אם מיצ'יו קאקו היה מעדכן אותו או מוציא לו המשך קצת יותר 'מודרני').

כבר יצא לי לקרוא ספר מאוד מוצלח של מיצ'יו קאקו, וזכור לי שהוא יודע לכתוב בצורה מעניינת. הספר הזה כתתוב בצורה בינונית מינוס ויכול להיות שחלק מהבעיה נובעת מהתרגום.

גם ברמת התוכן הספר מתחיל מאוד חלש ומתחזק לקראת הסוף. יכול להיות שזה בגלל שיש לי רקע מדעי וחלקים גדולים מההתחלה היו ידועים לי, ובחלקם לא אהבתי את הדרך שהם הועברו.


לסיכום: ספר נחמד לרפרוף, אבל בטוח לא שווה קניה.

מרתק, פרופ' קאקו מנסה להסביר מבחינה פיסקאית, ברורה ופשוטה ,
על האפשריות העתידיות בתחום הקרוב, הרחוק, ועל התפתחות הפיזיקה והפתעות שהיא יכולה לצפון בתוכה.

מאוד מעניין, קולח והמון דוגמאות מסרטים מדע בדיונים לתיאור דברים

מדע פופולרי קלאסי. מיצ'יו קאקו מתוודה על תהליך צמיחתו למדען בעל שם דרך סדרות כגון "מסע בין כוכבים" ומחבר ספר קריא לכל הגילאים. כיצד הופכים תוך עשרות שנים רעיונות מספרי מדע בדיוני למחקרים רציניים בפיסיקה ולפרויקטים הנדסיים מעשיים תוכלו לקרוא בספר זה דרך עשרות דוגמאות מכל תחומי הפיסיקה ובלשונו הבהירה של קאקו המשדר אופטימיות ואמון רב בהתפתחותו המדעית של המין האנושי בתוך ומחוץ לכדור הארץ. זרם מחשבתי רב עוצמה זה מן המאה ה-20 מפנה עתה את מקומו במאה ה-21 לזרמים נושנים יותר של דת ומסורת אבל בודאי לא ידעך לגמרי יתפתח ויבשיל תיאורטית ויחזור עוד כמה עשרות שנים ביתר עוצמה. קל לחבב את כל ספריו של קאקו המענינים ובהירים בשפתם המדעית הקלילה המניחה לפני הקורא את חזית המחקר המדעי המסובך ביותר בפשטות לקריאה נינוחה.

ספר קליל לקהל הרחב.
היתרון (וגם החסרון שלו) שהוא ספר פיזיקלי מאוד קליל (אפילו קליל מידיי) שלא נכנס לפרטי פרטים אבל מכסה תחומים נרחבים בעולם הפיזיקה.
מאוד מומלץ לבני נוער או לקהל הרחב שרוצה להעשיר את הידע הכללי.

למי הספר הזה מיועד ?
קראתי את הספר ולא הבנתי מי נגד מי ולמה.
יש לי הרגשה כי הכותב הוא פיסיקאי שמשתעשע בתהליכים פיסיקליים ובעקר בתורת המיתרים ובננו פיסיקה.
כדי לקרוא את הספר דרוש ידע אמיתי ולא שטחי בנושאים אלו ותורת היחסות.
ואם יש לך אותם ברמה אוניברסיטאית , לא תקרא הגיגיפ פלספיים כמו הכתובים בספר.
אם אין לך את היידע הרי ממילא לא תבין ולא תוכל להעמיק במה שהוא אומר.
היות והוא כותב בעקר לעצמו, הרי הבחירה שלו של נושאים היא מאוד מכוונת. אתה ההדיוט יחסית מולו נשאר חסר אונים.
אבל גם הדוגמאות הטריוויאליות המובאת בתחילה, על תחזיות קודמות של ז'ול וורן, שלילת אפשרות התעופה על ידי קלווין והניבוי של ליאונרדו דה וינצ'י, אינן ממומשות בטכנולוגיות שהכותבים המקוריים כתבו.
מכאן אין כל ערובה כי המימוש יהיה בקו שכתוב בספר זה.
במיוחד הג'וקר שהוא שולף כל פעם בשם ננוטכנולוגיה. אין כל בטחון כי הנושא ימומש בדרך שהוא מציע, וכל הכתיבה נראית קצת כשעשוע אינטלקטואלי שלו.
חבל כי בתי הספר התיכוניים בארץ אינם מרחיבים את לימודי המדעים לנושאים האמורים ואז היה למחבר/מתרגם ומוציא לאור קהל קוראים מתאים.

מחווה יפה של פיזיקאי מוערך כלפי סופרי המד"ב.

מומלץ הן לחובבי המד"ב המעוניינים לדעת עד כמה מה שהם קוראים מחובר למציאות, והן לחובבי המדע המעוניינים להיזכר מהי ההשראה שסופרי מד"ב נותנים לחוקרים.

מומלץ גם לכל מי שמחפש ספר לא כבד, כתוב סשפה פשוטה יחסית (כלומר בלי אותיות יווניות ששוכבות אחת על השניה) , כדי להתעדכן במימצאים האחרונים של הפיזיקה וגם קצת של הטכנולוגיה.