מעולם לא כתבתי ביקורת לספר.

איני יודעת אפילו מה עליי לעשות, ומהמעט שאני יודעת - אני לא באמת טובה בו.

לתת תקציר קטן על הספר? לנתח דמויות? לומר את המסר המועבר בסיפור?

מצטערת, אך אני קצת עקומה בזה. אבל אעשה כמיטב יכולתי!

סיפורנו מתרחש בעולם עתידני (ניו-יורק בשנת 2118, מאה שנים מהיום), הסיפור מועבר אלינו מנקודות מבטיהם של חמישה בני-נוער: לידה, אריס, ריילין, ואט ואייברי. אותם בני-נוער גרים במקום הקרוי "המגדל". פשוטו כמשמעו, זהו מגדל בעל אלף קומות, בזמן שהעשירים ביותר קונים את בתיהם בקומות הגבוהות יותר, והעניים קונים את בתיהם בקומות הנמוכות יותר. ככל שהקומה גבוהה יותר, כך הכל יוקרתי ומשופר יותר. בעוד שהקומות הנמוכות סובלות מצפיפות, אי-סדר, ארוחות זולות ובעיות כספיות. הסיפור סובב סביב אותם בני-נוער וחייהם בקומות השונות והבעיות הנלוות לגיל ההתבגרות: בגידות, רומנים, אהבה אסורה, סמים וכולי... ומה בעצם הוביל לנקודה שבה הכל התפרק, ואסון איום התרחש בקומה האלף, הגבוהה ביותר, שבמגדל.

לידה קול היא נערה מהקומות הגבוהות. היא חוזרת אל המגדל לאחר שהייתה במוסד שיקומי, לאחר שצרכה מסם שאסור היה לה לגעת בו. בחזרתה היא חומקת מלספר את האמת לגבי התמכרותה, ואומרת לחברותיה שהייתה בחופשה משפחתית. בנוסף, לידה מסתירה בליבה סוד נוסף - היא שכבה עם אטלס, אחיה המאומץ של אייברי -חברתה הטובה ביותר, לילה לפני שעזב במסתוריות את המגדל ועקבותיו נעלמו עד הרגע בו הופיע ושב - מסרב לספר את סיבת עזיבתו הפתאומית והסוד הזה נותר עמו, כשהוא לא מעז לפתוח אותו בפני אף אחד. לידה בטוחה שעזיבתו הפתאומית זו אשמתה שלה, ועם כמה שהיא אומרת לעצמה שהיא שונאת אותו על הטריק המלוכלך שעשה לה, היא בכל זאת מאוהבת בו עד כאב ונהיית אובססיבית אליו, לכן היא פונה אל גאון מחשבים אנונימי, שירגל אחר פעולותיו של אטלס ויגלה אחת ולתמיד למה עזב את המגדל. בד בבד אנו נחשפים לחברות הזאת של לידה ואייברי, איך לידה מרגישה בתור חברה של נערה מושלמת עד כאב, והסופרת מעבירה לידי ביטוי את הקנאה, את הפקפוק העצמי ואת הקשר השברירי הזה שמתנפץ לאיטו במהלך הספר.

אייברי פולר מושלמת. היא הונדסה גנטית להיות מושלמת, חיצונית ופנימית. יש לה הכל, היא הנערה העשירה ביותר אשר גרה בקומה האלף - הקומה הגבוהה ביותר במגדל, בפנטהאוז יוקרתי. אך יש דבר שאותו היא לא תוכל לקבל לעולם, ועם כמה שהיא רוצה אותו - זה בלתי אפשרי. אנו נחשפים למסע רדיפתה של אייברי אחר אהבה אסורה בהחלט, אהבה ששותפה לה לידה, חברתה הטובה ביותר. אני לא אהבתי את הדמות הזאת בכלל. אולי זה מכיוון שהיא פשוט מושלמת -מדי-, ואני תמיד אומרת "מושלם זה משעמם", אז אייברי שיעממה אותי בטירוף. מלכת הכיתה, קובעת טרנדים, בלונדינית, עשירה, מפונקת, ומתוקה כמו סוכריה עד שהיא עושה לי סכרת.

אריס דוד-ראדסון היא נערה עשירה שגרה בקומה 985. היא כלבה אמיתית, יפהפייה, ונראה כי חייה בנויים על בסיס זהב, החומר הבלתי שביר ולא ניתן להריסה הזה. אך כל זה מתברר כשגוי כאשר נחשפת בגידתה של אימה באביה. אריס ואימה עוזבות את הדירה היוקרתית בקומה ה-985, ויורדות להתגורר בקומה ה-103 בעוני. אריס שכל שנייה עלולה להישבר, מעמידה פנים בפני חברותיה כאילו כלום לא קרה, ומסתירה את הסוד הזה בליבה. היא לא יכולה להרשות לעצמה יותר בגדים יקרים, אוכל ראוי, או כל דבר נוח אליו התרגלה בחייה הקודמים. במהלך שהותה בקומה ה-103 היא חוברת לנערה בשם מאריאל, אשר מלמדת אותה מחדש מהם הדברים החשובים בחיים. אני לא אהבתי את הדמות הזאת גם כן. היא פשוט מפונקת, נצלנית, אנוכית, ונזכרה להיות מלאך רק ברגעים האחרונים בספר. היא מנסה לומר לעצמה שכל הכסף והמותרות לא חשובים, אך ברגע אחד הדברים הללו קונים אותה בחזרה. אני פשוט מיואשת מהדמות הזאת ומהתאווה הזאת לכסף, ליוקרה, לקומות הגבוהות.

ואט בקרדי הוא גאון טכנולוגי שגר בקומות הנמוכות. עכשיו, לפני שאפרט עליו, אני חייבת לומר כי כשקראתי עליו את השלוש שורות בתקציר, אני תיארתי לעצמי שאתקל בחננה מתוק שמוקסם מבנות ופשוט כל היום מסתגר בחדרו. אבל מאוד הופתעתי לגלות כי ואט הוא פלייבוי לא קטן. משתכר הרבה, שוכב עם מלא בחורות (אפילו מהקומות הגבוהות), ואפילו לא זוכר את שמן בבוקר שלמחרת. הוא מנופח מרוב ביטחון עצמי בעזרתה של נדיה, קוואנט (?) שפיתח ואט. נאסר על שימוש בזה, אך הוא בכל זאת הולך ועושה ניתוח אסור שמכניס את נדיה אל ראשו. וכך יש לו מן מחשב על בראשו, שמסוגל לרגל אחר אנשים, לתת עצות, לגלות סודות, ובעצם לעקוב אחר כל איש בעולם. הוא תמיד יודע הכל. בעודו רוצה להשיג כסף, הוא נכנס לרשת אסורה ונחשף לבקשתה של לידה, לרגל אחר אטלס, ולדווח על פעולותיו. ואט, שבעזרת נדיה יכול לרגל אחר כל איש בעולם, מתעוור מהכסף הקל שבעסק הזה ונענה מיד לבקשתה.

ריילין מאיירס היא ילדת מסיבות פרועה. היא גרה בקומה 32, וכל מה שהיא עושה זה ללכת למסיבות, לקחת סמים ולחגוג עם חבריה. זה כל מה שהיא עושה מאז שאימה מתה והשאירה אותה ואת אחותה, קריסה, לבדן. אך העניינים משתנים כאשר היא מקבלת הצעה לעבוד במקום העבודה הישן של אימה, להיות מנקה לאחת מן הדירות בקומות הגבוהות. מהר מאוד היא נכנסת אל רומן עם הנער המשעשע שעורך את המסיבות הטובות ביותר, קורד, בזמן שהיא בזוגיות עם היראל, מוכר סמים מהקומות הנמוכות (וקורד מוכר סמים בקומות הגבוהות. חתיכת התקדמות, ריילין). אך הדברים מסתבכים כאשר נסיבות כאלה ואחרות מחייבות את ריילין לגנוב מקורד.

עכשיו דעתי על הספר?

הספר הזה לדעתי טוב. טוב מאוד אפילו. לרגע אחד הוא יכול להיות מרתק וסוחף, ואמיתי כל כך, אך ברגע שני אתה נופל קורבן למיליון סטיגמות שהודבקו על ימין ועל שמאל, לרומנים קיטשיים ודוחים, ואל מציאות רדודה ושטחית. אני ברוב הזמן אהבתי אותו, אך היו קטעים שאכן עיקמתי את פרצופי.

אני אהבתי מאוד את לידה קול. כאילו, מאוד. אני חושבת שהיא הציגה לנו נערה נורמטיבית בגיל ההתבגרות. היא מפקפקת בעצמה, מתמקדת בדברים שלא טובים בה על אף שיש כמה דברים טובים. היא מרגישה תמיד נאמבר 2 ליד חברתה הטובה. והיא אובססיבית על הקראש שלה ברמות שלא מהעולם הזה. ולידה היא כל כך אנושית. היא יודעת שבעזרת הסם היא תהיה משופרת יותר, ממוקדת יותר, חכמה יותר - אך היא לא צורכת אותו. כוח הרצון שלה כזה חזק, אך הוא פשוט קורע אותה לגזרים.

במהלך הספר ובעיקר בסופו חשתי באנושיות של לידה. ללא ספק, הדמות האהובה עליי.

אני אהבתי מאוד את העתיד שהציגה לנו קת'רין מק'גי, את הקדמה המעניינת, ובעיקר את "המגדל".

הכתיבה מאוד הרשימה אותי, וחוללה בי את הרגשות המתאימים. בעיקר הפרולוג, כשקראתי אותו שוב בסיום הספר, אני נפעמתי מהיופי הנסתר הזה שלא יכולתי להבין. היה בפרולוג הזה משהו מאוד אפל.

האם אני מתחרטת שקניתי אותו? לא. ממש לא.

מומלץ בחום.

עכשיו אלך לי להסתכל בביקורות של אנשים אחרים, ואבין כיצד באמת לכתוב ביקורת. לילה טוב!