לא לשווא נחשב 'הגיונות' כראשית הפילוסופיה החדשה. דקארט מקים את הפילוסופיה מראשיתה על ידי הספקנות המתודולוגית שלו, כלומר הטלת ספק בכל רעיון שניתן להטיל בו ספק. בעקבות הספק מוצא דקארט את ודאות קיומו שלו כנקודת מוצא לכל ידיעה, ומכאן פתוחה דרכו למצוא את א-לוהים, את המתמטיקה ואת עולם החומר. דקארט נותן משמעות חדשה לסובייקט, לאינדיבידואל, ומעניק לו את הבכורה. אם עד דקארט לאינדיבידואל כמעט ולא היתה משמעות, לא בחיים ולא בפילוסופיה, הרי שמדקארט (במידה רבה ראשית התהליך החל עוד ברנסנס) האינדיבידואל יתפוס מקום נכבד בכל אסכולה פילוסופית.
בפרק ה' מופיעה ההוכחה האונטולוגית לקיומו של א-לוהים, שגם אם נקבל את הביקורת של קאנט עליה, היא בכל זאת מרשימה בפשטותה ובגאוניותה.

אגב, התרגום מיושן וקצת קשה לקריאה, יכול להיות שעדיף לקרוא בתרגום החדש של דורי מנור בהוצאת 'ידיעות אחרונות'. בעתיד אנסה להשיג ולקרוא.

ספר נפלא!
דיקרט מנסח שאלות כלליות בפילוסופיה בצורה כל כך יפה..כל כך מובנת והגיונית לפי דרך חשיבתו. אני בהחלט מסכימה אם הצבתו כאבי הפילוסופיה החדשה.
יחסית לספר פילוסופיה זהו ספר לא כבד כלל וכלל ואני ממליצה עליו כעל אחד מן הספרים הראשוניים. מקסים ומרגש.

"אני חושב משמע אני קיים"
כיצד מגיע דיקרט למסקנה זו יש לקרוא בספרו (הוא לא מסובך וכתוב בצורה קריאה לכל אדם סביר)

מה שכן יש לציין ורבים גם מקוראי הספר לא יודעים שהוא כנראה לא "המציא" רעיון זה שהוא מפורסם בו כל כך.

המאמר בצורה דומה מופיע כבר אצל שני "פילוסופים" עתיקים כבדים ומוכרים שדיקרט סביר להניח הכיר היטב את כתביהם.
המאמר מופיע אצל:
אריסטו, האתיקה (ניכומאכוס), 1170 א 25
אוגוסטינוס, עיר האלוהים, ספר XI 26

כדי ליהנות מדקארט ומ"ההגיונות" אני ממליץ לקרוא את הספר בתרגומו המבריק והידידותי של דורי מנור, כדאי. אין מה להשוות.

דיקרט, שכתב את הספר בהיותו בן 22 בלבד, היה מבשרם של רעיונות רבים לתרבות המערב.
אך יותר מאותם רעיונות קיומיים שהספר מציע לנו - הוא מקנה לנו את האפשרות להכנס אל תוך תודעתו של אדם, השרוי באקזיסטנציאליזם מוחלט או כמעט מוחלט ושואל את השאלות הכלליות ביותר שניתן לשאול.
דרך אותו פתח ניתנת לנו ההזדמנות לחוות את המסע שלו ולהעלות את שאלת הקיום עצמו, אולי השאלה הרפלקסיבית ביותר שניתן לשאול, ודרך כך להדגיש את הקווים שאנחנו מותחים בין המציאות לחלום, לדמיון ולהזיה.