עוד ספר בסדרת עידן. עידן 4 עסק בעלייה השנייה, מצאתי אותו כרוך בכריכה קשה אך סובל מרטיבות עבר ומדיף ריח עובש. עידן 7 עוסק בתקופה אחרת ובמקום אחר - גוש עציון עד קום המדינה. הפעם הוא התגלגל לידי בדמות חוברת מרופטת בכריכה רכה שנראה שקראו אותה לא מעט.

כזכור וכידוע בחודש מאי 1948 היו בגוש עציון שנמצא מדרום לירושלים ארבעה קיבוצים, שלושה דתיים והם כפר עציון מגדל עוז ועין צורים, וקיבוץ אחד של השומר הצעיר שנקרא רבדים. בזמן מלחמת השחרור נותקה הדרך בין ירושלים וגוש עציון, וארבעת הקיבוצים היו במצור. הם קיבלו תגבורת של ההגנה, הצליחו לפנות את הילדים והאימהות למנזר רטיסבון בירושלים, ונלחמו עד הסוף המר שכלל כניעה ואז טבח בדם קר או שבי ירדני. האיזור נותר בשליטה ירדנית למשך תשע עשרה שנה ויושב מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, אבל זה כבר מחוץ למסגרת הפירסום הזה.

בערך שליש מהחוברת עוסק במלחמתת תהשחרור ובקרבות שהיוו קיר מגן וכנראה השאירו את דרום ומערב העיר בשליטה ישראלית. אחד מהמאמרים הוא של סופר הילדים אוריאל אופק שהיווה חלק מהכוח המתגבר את הלחימה וההגנה על הגוש, וכותב בצורה שהיא עניינית ואישית כאחד. עם זאת החלק המעניין יותר מבחינתי כתושבת האיזור היה החלק של טרום המלחמה, וזה כשני שלישים מכתב העת. כך מסופר על ניסיונות ההתיישבות הראשוניים, על דמותו של הולצמן ("איש העץ") שעל שמו נקרא הגוש, על יחסו של ד"ר רופין להתיישבות הזאת, על המאפיינים המיוחדים של הקיבוצים הדתיים, היחסים ביניהם, הקשר לקיבוץ החילוני, וחיי היומיום של התיישבות צעירה בהר גבוה וקשוח מתוך ניסיון להתפרנס מחקלאות, תעשייה ונופש. היה מעניין לקרוא.

זה עוד ספר בסדרת "נצחיה קוראת ציונות", קריאה שהתחילה בעקבות גל האנטישימיות העולמי שפרץ לאחר השבעה באוקטובר ומתוחזקת בעיקר בחסות השכנים שלי שמנקים את הספריות הביתיות שלהם ומנקזים אותן לספריית הרחוב. תחומי העניין המצטיירים מגוונים ביותר, אבל יש תחום די קבוע ובולט והוא היסטוריה של העם היהודי ובעיקר היסטוריה של הציונות. ואם אני מעולם לא התעניינתי בתחומים האלה, קמו המאורעות הפוליטיים וחייבו אותי להתעמק.

הספר הזה הוא אחד מתוך סדרה של ספרים הנקראת "ספריית עידן" של מרכז רחל ינאית בן צבי. הפורמט נראה כמו כתב עת לענייני היסטוריה, וכך העורך מתייחס אל הספר וקורא לו "חוברת" ואוגד בו מאמרים שונים של חוקרים שעוסקים בנושא. עם זאת הוא יצא בפורמט של כריכה קשה ויש בו מעל מאתיים עמודים כך שהוא בהחלט לא נראה חוברת. על פי הכריכה הפנימית מדובר בספר מספר ארבע מתוך שבעה ספרים, כולם עוסקים בתקופות בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, אבל הסדר אינו כרונולוגי, כי למשל הכרך הקודם לזה של העליה השניה (103-1914) עוסק בראשית ימי תל אביב (1909-1934) והכרך הבא עוסק בימי הורדוס. על העותק שהתגלגל לידי ניכר שעברו ימים קשים של רטיבות שיבשה ואפילו כמה כתמי עובש, ובכל זאת לקחתי אותו אלי וקראתי.

הכריכה האחורית מבטיחה מאמרים המחולקים ל"ארבע חטיבות" - מחקרים וסיכומים, תעודות וזכרונות, ספרות תרבות ואומנות, חומר עזר. אבל העיצוב הפנימי של הספר לא תומך בזה, לא בתוכן העניינים ולא בספר עצמו. לא אומרים בשום מקום מתי קורה המעבר מהמחקרים והסיכומים אל התעודות והזכרונות. שני החלקים האחרונים ניתנים להבחנה על פי הכותרת של המאמרים השונים, אבל שני החלקים הראשונים לא.

מה זו בכלל העליה השניה? במאמר הראשון דן גלעדי מצטט את החוקר יהודה סלוצקי שמתיחס לנושא: "מבחינה כרונולוגית אנו קוראים "עליה שניה" לתקופת השניפ 1904-1914 ולכל העולים שבאו בשנים אלה. מבחינה סוציולוגית-אידיאולוגית מציין המונח "עליה שנייה" שכבה מיוחדת של עולים, רובם ככולם צעירים, שעלו בשנים אלה לארץ ישראל והביאו עימם השקפות חברתיות ולאומיות מיוחדות. הם מתחו ביקורת חריפה על קודמיהם, אנשי העליה הראשונה, וחיפשו דרכים לשנות את המציאות במושבות".

אותו גרעין קטן של אלפיים איש לערך, שהיווה בערך עשרה אחוזים מכלל היהודים שהגיעו לארץ באותן עשר שנים, הגיע לכאן עם אידיאולוגיה חזקה, ששורשיה ברוסיה של לפני ואחרי המהפכה הקומוניסטית. רבים מאותם צעירים ירדו חזרה (באותו מאמר דן גלעדי נוקב במספר תשעים אחוז) אבל אלה שנשארו היוו את ראשית תנועת הפועלים הארץ-ישראלית והשפיעו רבות על המדינה שבדרך ועל הנהגת היישוב היההודי בארץ. אפשר לומר שהם ידעו לעשות מעצמם עניין בהיותם בעלי תודעה היסטורית, פוליטית, ותרבותית. זאת הרי העליה שהביאה ארצה את דוד בן גוריון. המאמר הזה "כלכלה וחברה בתקופת העליה השניה" מאת דן גלעדי, פותח את הכרך, והוא היה המעניין ביותר בעיני. עשה לי סדר בגלגולים השונים שהביאו להתפתחות המושג "קיבוץ" והדרך שבה הוא התגלגל מהכורח הכלכלי שאילץ קבוצות קטנות של פועלים לייצר קומונות. קיבלתי גם לראשונה הסבר על הגדרת נהלל כ"מושב עובדים" - מייסדיו פרשו מהקבוצות הראשונות בטענה שלא תכננו להקים צורה חדשה של יישוב חקלאי. המאמר מאגד נתונים מספריים על כלכלה, חקלאות ועוד ומתוך כך נותן פרופיל סוציולוגי של העליה הזאת, הגישה לערבים, לשאלה הפמיניסיטית, להנהגת היישוב היהודי ועוד, ואלה נקודות שהשפיעו רבות על דמותה של מדינת ישראל כפי שקמת כארבעים שנה מאוחר יותר. גם המאמר של זאב צחור "התגבשות תמנהיגותה של העליה השניה" היה מעניין ומסדר, אם כי לא חידש הרבה.

שאר המאמרים בספר הם מעניינים במידה. יכול להיות שלו הייתי קוראת אותם בנפרד הייתי מתעניינת או מתעמקת יותר. בכל מקרה זה ספר שמשלים את זכרונותיו של בן גוריוו מצד אחד ואת הפרוזה הספרותית של מאיר שלו מצד שני ובהחלט מייצר אבן דרך באותה רשימת קריאה אישית שלי "נצחיה קוראת ציונות".

ספר מצוין, כמו שאר סדרת עידן שבעריכתו של מרדכי נאור. נעים לקריאה, גם למי שאינו בחומר, ומביא שלל של חוויות עולים, רקע היסטורי, ראיונות וטעימה מהווי התרבות של הימים ההם