עיראק של צאדם חוסיין הוא ספר מחקר שנועד לפצח את הקוד האישי של האדם הכוחני שהיה צ׳אדם חוסיין, ולדעתי עופרה באנז׳ו עשתה זאת לתפארת.
צ׳אדם חוסיין, שתפס את השילטון בעירק לאחר שהצליח לחסל ולהעלים את מתחריו, שהיו בעצם שותפיו לעליית מפלגת הבעת׳ בעיראק, תוך חיסול המשטר הצבאי, שבתורו חיסל את שלטון המלוכה
בעיראק.
עופרה באנז׳ו, בוחרת לנתח את השלטון של צ׳אדם מכמה נקודות מבט כאשר החשובות בהם לדעתי:
1) בניית צבא חזק שיהיה יסוד נאמן לשלטון ויוכל להגן עליו מאוייב פנימי או חיצוני ( במיוחד משמר הרפובליקה- דויזיות השיריון הנאמנות שלו)
2) המוחרבת, השירות החשאי העיראקי, שהיה מכשיר לסיכול כל התנגדות למשטר הבעת׳, ופעמים רבות נתפס גם כמכשיר של צ׳אדם לטיהור מתחרים אפשריים.
3) האידיאולוגיה הבעת׳ית- שהייתה חילונית באופייה והתנגדה למקור האיסלאמי של התרבות העיראקית. עובדה המוסברת בנקל בכך שעיראק המודרנית היתה קומפוזיציה של שבטים, עמים , ודתות , והיה צורך אמיתי למצוא מכנה משותף אחיד, שנמצא בזכות עברה המפואר של מסופוטמיה, ובכך יכול היה צ׳אדם, לאמץ את העבר המפואר של ממלכת בבל, ולהחשיב את עיראק כממשיכת דרכה. הבעת׳ העיראקי ביקש לאחד את עברה המפואר של עיראק עם העתיד המפואר שנכון למשטר הבעת׳ ולעיראק הראשות צ׳אדם.
4) המנהיג האחד, והמיוחד, שיוביל את עיראק לתקופת פאר חדשה, נבוכדנצר החדש, שמנהיג את בבל החדשה. ורק הוא יכול לעמוד בראש ורק הוא יכול להביא את פירות גדולתה של בבל החדשה.
----------------------------------
מה לעשות, אבל המרחק בין המציאות לתאוריה היתה גדולה כמו המרחק בזמן בין בבל של נבוכדנצר לבין עיראק של צ׳אדם, שהוביל את עירק מכישלון לכישלון.
ולאחר כל הכישלונות האלה אנו מגיעים למלחמת המפרץ הראשונה.
צ׳אדם מכנה אותה מלחמת ה״פיל״, כאשר האסוציאציה אליה נלקחה מן הקוראן,
( דבר שקרה לאחר שצ׳אדם עשה סיבוב של מאה ושמונים מעלות, וחזר למקורות
על ארבע , כמו שאומרים),
מסורת הפיל בקוראן משמשת את צ׳אדם להצדקת מלחמתו באויבי האיסלאם, היהודים ( הציונים), הכופרים ( האמריקנים ומדינות הקואליציה שלהם), לכן גם השתכנע הצורר לעשות שימוש בנשק הטילים הוא נשק ׳ יום הדין׳,
השאלה הנשאלת מדוע לא השתמש צ׳אדם, בנשק בלתי קונוונציונלי, כמו נשק כימי, על כך באנז׳ו איננה עונה, ולפי ניחוש שלי, ברגעי שפיות אחדים שצ׳אדם נהנה מהם מידי פעם, הוא הבין ששימוש בנשק כזה, יביא את סופו וסופה של עיראק, מכיוון שגם ארה״ב וגם ישראל ישתמשו בנשק גרעיני ואז
הלך עליו, כמו שאומרים.
בעיקרון, ספרה של באנג׳ו מאיר עיניים, היא מצליחה לשחזר תקופה היסטורית, שהקהל הרחב לא היה מודע לרעיונות ולתהליכים שהשפיעו על מקבלי ההחלטות ששיחקו על במת ההיסטוריה בין 1972- 1992, ומספר תובנות רב , שבעזרתם אנו מבינים טוב יותר כיצד פועלים דיקטטורים בעולם הערבי.
ספר מצויין ומומלץ לכל אוהבי ההיסטוריה של המזרח התיכון.
טוביה.