ספרון קטן שנותן הרבה תקווה ואמונה. זאק איברהים הוא בנו של הטרוריסט, אל-סייד נוסייר, האיש שרצח את הרב כהנא ושהיה חלק ממתכנני הפיגוע במרכז הסחר העולמי ב-1993. עם נתוני פתיחה "מרשימים" שכאלה היה מצופה שהבן ילך בדרכי האב או לפחות יתמוך רעיונית במעשיו. אבל זאק יוצא באומץ אל מול אביו. קורא תיגר על האמונות שעליהם גדל ובוחר באור במקום בחושך. בדיאלוג במקום בשנאה. הוא צומח ממקום מאוד נמוך ואפל לגבר צעיר, אמיץ ובעל השקפת עולם מוארת.

הספרון מספר את קורות זאק ומשפחתו תחת צל מעשיו של האב. את ההשלכות הקשות של הבחירות של האב על אשתו וילדיו. הבן לא חוסך שבטו מהאב ומנפץ לרסיסים את השקפת עולמו הפנאטית. במקום מורשת של שנאה בחר זאק להנחיל מורשת של קבלה ואמונה בטוב שבאדם. מומלץ!
(נקרא תוך שעה וקצת בשקיקה) לספרון אין אולי הרבה ערך ספרותי אך בהחלט הוא בעל ערך ערכי ורוחני.

מה יש בספר הזה?
המון סטטטיסטיקה והסתברות, הרבה תורת המשחקים ואופטימיזיציה, תורת הגרפים, ומערכות דינמיות.
למי שסוקרן מהאוקסמורון כביכול של הכותרת ושמכיר קצת מתמטיקה מעבר לרמה תיכונית אני מקווה שזה הספיק למכור את זה :)
גם למי שאין זיקה למתמטיקה כך שהמושגים שפירטתי נשמעים כמו קללות - אין מה לדאוג! המחברת כותבת הכל באופן קל להבנה ונגיש מאוד לציבור הרחב, ואני מאלה שלא קוראים מהר בכלל, אבל עדיין גמעתי אותו תוך שלושה ימים נטו.
בסופו של דבר, הכל יתאים אחד לשני כמו חתיכות מפאזל, כמו שמתמטיקה יכולה לעשות. וגם יגרום לתחושות נעימות וחמימות כמו שאהבה יכולה לעשות.

הרצאות TED הן דרך נחמדה להעביר רבע שעה, מצד אחד מעשירות את הדעת ומצד שני לא מחייבות יותר מדי. בעקבות הרצאות TED, ספריית ספרי TED יצאה לאור בהוצאת ידיעות אחרונות לפני כשנה, ועניין אותי לדעת האם הפטנט של TED יעבוד גם בפורמט הזה. ובכן, לא ממש. לספר קוראים "למה אנחנו עובדים" ולאחר קריאתו, אין לי שום מושג מה בארי שוורץ ניסה לומר. העובדה שמיליוני צופים ראו את הרצאתו ב-TED לא מוכיחה שהוא יודע לכתוב ספר.
זה ספר קטן בגודלו, בכריכה קשה, וכמות הטקסט בכל דף מבטיחה שכל קורא יסיים לקרוא אותו בכשעה. הספר מחולק לפרקים, אך התוכן חורג משמות הפרקים כך שהחלוקה נראית קצת רנדומלית. להפתעתי הרבה, הספר לא מנצל את הפורמט הויזואלי לצורך המחשות לקורא. כל הספר כולו רק טקסט. אין טבלאות, תרשימים, או שאר עזרים המתבקשים מספר שכזה. כמעט בכל עמוד מוזכר בקצרה מחקר אחר, מבלי להכנס לעומק או לציין פרטים רלוונטיים בסיסיים וזה מייצר תחושה של חפיפיניקיות. אז נכון, בסוף הספר מובאת ביבליוגרפיה מפורטת של פירסומי המאמרים, אבל לך תמצא את הקורא שיכנס עכשיו ל-Google Scholar ויקרא את המאמר כולו. הספר קופץ מנושא לנושא ולא מתמקד בנושא שעליו הוא אמור להיות כתוב. הוא מתפזר באימרות כנף פילוסופיות וסוציולוגיות שרק פסקה או שתיים מוקדשת להבהרתן. נדמה לי שהספר סובל מ-ADHD ושעריכה טובה הייתה יכולה לשפר אותו משמעותית.
הקריאה בספר הזכירה לי את סדרת התכניות של יורם יובל בנושא האושר: בקפיצה מעקרון לעקרון (מינוס ההמחשות), בשליפה המהירה והלא-מחייבת של שמות מחקרים וחוקרים, ובעצם הרעיון (הניו-אייג'י) שקריאת ספר יכולה לשנות את חיינו, ובמקרה זה - להפוך אותנו לעובדים/מעבידים טובים יותר.