הכל התחיל שהבן שלי קרא את הארי פוטר שוב ולא רצה לקרוא ספרים אחרים. ואז משהי המליצה לי על הסדרה של נוורמור והוא התלהב ואמר שזה יותר טוב מהארי פוטר!
ואז קנינו גם את שני ההמשכים ישר שיצאו. בינתיים הוא גדל והאחיות הקטנות שלו קוראות את הספרים בהתלהבות את הספרים אבל אנחנו מחכים לרביעי שלא יוצא ולא יוצא. אתמול פניתי ליעל אכמון (המתרגמת האגדית) בפייסבוק. מתברר שהוא לא יתורגם כי הסופרת מסרבת למכור את הספר לישראל. עבורי זו הפעם הראשונה שאני מרגישה את החרם אלינו. ממש עצוב לי עכשיו.

הוווו ספר כלכך חמודד וזורם, כיפי לקריאה ומעניין! אמנם לא יהיה פייבוריט לפאנדום כמו "הארי פוטר" או "פרסי ג'קסון", אבל ספר קליל וחמוד להעביר שבת, (קחו בחשבון שתזדקקו לכמה ספרים של הסדרה הזאת בשביל שבת אחת..)

ההתחלה היתה ממש חמודה וישר אהבתי את מוריגן:] הזכירה לי את עצמי בתור "ילדה מקוללת" שהורסת כל דבר #כולנו_שלומיאלים

עוד דבר - הסוף לא היה צפוי. ואחרי מלא ספרים עם ספויילרים זה היה גיוון נחמד :]

ראיתי בחנות לא חשבתי פעמיים וישר קניתי. מתחילה ישר אחרי אמי טאן הסינית.. ואני לא מצטערת.

וואו, וואו, וואו, וספויילרון שלא קשור לספר.... ספר רביעי יוצא ב-4 לנובמבר OMG....

אז ככה קודם אני שמחה לכתוב ביקורת ראשונה. ונכון, כרגיל ספר נוער אבל, אני אוהבת "מתה" על ספרי פנטזיה.
הסדרה הזו מעולה!! אנחנו יחד עם מוריגן בשנה השנייה ללימודים, השנה היא מגלה איך יכולים ללמד אותה ואיך היא מגיעה לזה... לא אספר כי אז אני אעשה ספויילר..

אבל כמו שכתוב לנו בכריכה האחורית של הספר, ישנה מגיפה מסתורית, המגיפה פוגעת רק בפלאולי חיים... ז"א חצי בעל חיים חצי אדם, הם נראים כמו בעל חיים רגילים, אבל יש להם תבונה אנושית והם מדברים רגיל כמו האנשים.... כמובן שתמיד יש גזענים נגד, כמו בכל חברה, אפילו בחיינו אנו. המגיפה גורמת לפלאולים לחזור למצב תוקפני וקדמוני.

הדבר הופך לסוג של היסטריה, ולא יודעים איך להילחם בה... אבל כמובן שמוריגן קשורה בפתרון.
איך הסתיים לא אגלה, אישית מאוד נהניתי ולא הפסקתי לקרוא היום, שבת, עד שסיימתי. אני מאוד ממליצה זו סדרה שמשנה את הלך המחשבה. מכניסה מדע בדיוני בתוך נתוני פיזיקה. שווה קריאה, 5 כוכבים נוצצים.

אנחנו שומעים על זה הרבה בחדשות: ישראלי תמים נכנס דרך שערי מדינה זרה, האבטחה בודקת את תכולת המזוודה שלו, מתגלים שם קצת סמים, ואם הוא נכנס למדינה הלא נכונה, המדינה שלא כדאי להתעסק איתה, הוא מובל למעצר.
לאחרונה שמעתי בידיעה חדשותית על עורכת דין מישראל, אישה ישרה ללא עבר פלילי, אשר לקחה כמות קטנה מאוד של קנאביס רפואי, סם המאושר על ידי משרד הבריאות הישראלי. את בלארוס, המדינה שבה נחתה, כל זה לא עניין והיא נכנסה לכלא שנחשב בעל תנאים קשים מאוד, בין הקשים בעולם.

אפשר לומר שהספר הזה הוא כמו הקנאביס הרפואי שלי: הוא לא משהו שמעורר גאווה, בלשון המעטה, אם הוא מתגלה בתכולת התיק שלך, כשאתה נכנס למקום כלשהו ומאבטח פותח לך את התיק ומבחין בו. זו לא ספרות יפה שיש להתגאות בה כאשר היא נמצאת בתיק שלך, כמו גרוסמן או עוז או איזו קלאסיקה רוסית או בריטית, או אפילו הארי פוטר שהוא לפחות נורא פופולרי גם אם קליל יותר מהקודמים שציינתי. אבל, מדי פעם, יש לי אישור, כלומר איזושהי סיבה מקלה, להחזיק ברשותי בספר מהסוג הזה שעליו אני סוקר כעת. והסיבה הזו היא שפשוט מדי פעם צריך ספרים כמו זה - משהו קליל יותר, בלי לחשוב הרבה, במיוחד בתקופת לימודים. מה גם שמה שאמרו עליו בכריכה של הספר ("שילוב של הארי פוטר עם אליס בארץ הפלאות") גרם לי להגיד: למה לא? יאללה, חד פעמי, קצת קלילות לא תזיק.

אז ככה, הספר לא כזה רע. אבל גם לא כזה טוב. הוא מאוד ז'נרי, תבניתי. יש פה דמות שניצבת בפני המוות וגורל קבוע מראש, ובאופן כללי החיים שלה לא משהו, המשפחה לא אוהבת אותה יותר מדי וכל זה, ואז יום אחד בתאריך שבו היא עומדת למות מישהו בא ומציל אותה מהגורל האכזר, היא נסחפת איתו לעולם חדש עם חוקים חדשים ומיועד לה תפקיד חדש אבל היא תשרוד בעולם הזה בתנאי שתעבור כמה מבחנים... נשמע מוכר מכל כך הרבה ספרים (במיוחד ספר שהשוו אותו אליו). אפילו חתולה מדברת יש בספר הזה!!

בסך הכל חיפשתי משהו קליל. אבל נראה שבשלב מסויים, ככל שמתבגרים, מה שהיה נחשב פעם בתור משהו קליל, כבר הופך למכביד ומעייף. כי הרי כמה כבר אפשר לקרוא על אותה גברת רק בשינוי אדרת? ההתחלה דווקא הייתה כתובה טוב, אף על פי שהתוכן לא חידש הרבה, אבל אחרי שהדמות הראשית מגיעה לעולם החדש, העלילה מתחילה לעייף יותר ויותר ולחזור לא רק על עלילות של ספרים אחרים אלא גם על העלילה של הספר עצמו, או אז הבנתי שבשורה חדשה לא תצא מהספר הזה. הספר מתנדנד בין 2 ל-3 כוכבים, עיגלתי לשלושה כי אני חושב שאם הייתי צעיר יותר בכמה שנים כשהייתי קורא אותו, אולי הייתי אוהב ומתחבר יותר. וגם כי אני סתם נחמד (וגם קצת מסומם ומסטול מהקנאביס, אז אני כותב את הסקירה הזו לא בשיא פקחותי...).


כי בכל זאת, צריך לזכור, זה עדיין סם. וזה הרי דבר ידוע שסמים, גם כאלה כמו הקנאביס הרפואי שמאושרים על ידי משרד הבריאות, לא מומלץ להפריז ולצרוך בכמות גדולה. אם בכלל.

וואו וואו וואו. שמחה לכתוב ביקורת ראשונה לספר ולסדרה הזו,

התחלתי לקרוא הייתי סקרנית והייתי חייבת לדעת מה קורה למוריגן אחרי שהגיעה לנוורמור והתקבלה לאגודה הפלאותולוגית.

כל כך נהניתי והזדהיתי איתה על הקושי בשמירת הסוד, עכשיו כשעברה לבית הספר היא חושבת שסוף סוף היא תלמד איך לשלוט בפלאות, ואיך לשפעל אותה, אבל בפועל כולם מפחדים ממנה, כולל חבריה לקבוצה, גם אנשים נעלמים ואז ג'ופיטר לא נמצא ויכול לעזור לה, גם שאון חוזר ואיך..... לא אגלה... צריך לקרוא....
אבל לדעתי היא תלמד ותהיה חרשית פלאות מעולה.

אז לכל אלה שקראו את הספר הראשון ולאלה שלא התחילו אז חייבים לדעתי להתחיל, שווה שווה לקרוא ממש פנטזיה מעולה.

תהנו

התחלתי לקרוא בגלל המצב שאנחנו היום, אני מחפשת את הספרים המופלאים שמוציא אותנו מהשיגרה.

אין כמו ספר פנטזיה.
כמו שכתוב בגב הספר מוריגן היא ילדה מקוללת. כולם יודעים שאם היא מסתכלת עליך יקרה לך משהו רע. גם הילדים המקוללים מתים בגיל 11, ככה היה תמיד.

אבל במקרה של מוריגן חייה משתנים כאשר בחצות של גיל 11 במקום למות מבריחים אותה למדינה מופלאה שנקראת "נוורמור" והיא מועמדת לאגודה מופלאה בשם האגודה הפלאותית.
יש לה חברים חדשים וחיים חדשים במקום המשפחה שלא בדיוק אהבה אותה בגלל שהייתה מקוללת. אבל תמיד בתת המודע, יש את הפחד שירדפו וימצאו וינסו להרוג אותה.

ספר מופלא שיש לו כמובן המשך ומחכה בקוצר רוח לתרגומו....



******** והכי חשוב ספויילרון קטן.... ****************
יש שם חתולה ענקית שנקראת על תולה


סוף ספויילרון....**************************************

ספר מקסים לדעתי, ספר חלומות שכיף לקרוא לחלום על המקום על כל מיני הרפתקאות, על קסמים ועל מדינה חופשית לא כמו הרפובליקה שממנה היא באה.. ממליצה לקרוא לא רק לקבוצה הצעירה אלא לכולם... זה זמן מעולה לחלומות. תהנו

ספר יוצא מן הכלל משולב עם הרבה פנטזיה אקשן וצחוק
אפשר לשקוע בספר ספר מדהים
אני ממליץ אליו בחום

ב"ה
קסום.
צבעי פסטל ורוד-מהוב-ירוק. עוגת קרם לבנה עם דובדבנים.
אוזני המן. הודו במשממשים מיובשים. מתוק.
נפלא! נימוח בפה. משובח.

*מבחני הפלאות של מוריגן קרואו – מוריגן קרואו 1*

אמ;לק: כן או לא? אין סיבה מיוחדת שכן, אין סיבה מיוחדת שלא, אולי מלבד הגיל שלכם והקילומטראז' שלכם בספרים: אני לא רואה איך מישהו מעל גיל 8/מישהו שקרא יותר משני ספרים בחייו ימצא משהו בספר הזה
#נסבל

תקציר מגב הספר:
מוריגן היא ילדה מקוללת. כולם יודעים שחייה יסתיימו ביום הולדתה האחד־עשר.
אבל ביום הגורלי, בחצות בדיוק, מופיע בביתה אדם יוצא דופן ומבריח אותה מהצל הרודף אחריה.
יחד הם מגיעים לעיר הסודית נֵוֶורמוּר, ומוריגן מגלה שהיא מועמדת לחברות באגודה מופלאה – אגודה שתעניק לה שפע של קסם, חברים שתמיד יעמדו לצידה והגנה מפני גורלה האכזרי. אבל כדי להתקבל לאגודה עליה לעבור את ארבעת מבחני הפּלאוּת ולהוכיח שיש לה כישרון יוצא דופן.
האם תצליח מוריגן לשנות את גורלה ולהפוך את הקללה לברכה?
( =^.^= אבל כמה שהתקציר מנסה במומחיות רבה להישמע שונה לגמרי מהארי פוטר, ככה תוכן הספר זהה לו לחלוטין =^.^= )
נוורמור: מבחני הפְּלאות של מוריגן קרואו הוא הספר הראשון בסדרה שתורגמה ל־39 שפות ( =^.^= ואני מתה לדעת מה הן. כאילו, ספרים תמיד מתורגמים ל-39 שפות, אם נאמין לתקציריהם. לא 38, לא 40. 39. למה דוקא הן? אלה כל השפות שיש בעולם או משהו כזה? ובמקרה כזה האם לא יהיה מחמיא יותר לכתוב "תורגמה לכל השפות שיש בעולם"? =^.^= ). הספר כיכב ברשימת רבי־המכר של הניו־יורק טיימס, הוכתר לספר השנה על ידי טיים מגזין ( =^.^= כמו כל ספר וספר בעולם, אם להאמין לתקצירים. מאתגרת אתכם למצוא ספר שלא נבחר לספר השנה של הניו יורק טיימס =^.^= ) וזכה בפרסים ובהם פרס גרדיאן היוקרתי. נֵוֶורמוּר עתיד להפוך לסרט קולנוע.

ומה אני חשבתי:
לא שנאתי אף אחד ושום דבר באופן קיצוני, וזה הדבר הכי מחמיא שאני יכולה לומר על הספר.
כל השאר היה די מביך:
העלילה היתה...אני לא רוצה לומר "צפויה", כי זה ישמע כאילו אני מתכוונת שהיה קל לנחש את מהלכה, ומכאן ישתמע שהיה בכלל מה לנחש. אם הסופרת ניסתה להסתיר מידע מסקרן כלשהו מהקוראים או ליצור איזושהי הפתעה (ותכל'ס אין סימנים לכך שהיא ניסתה), היא עשתה את זה ביעילות של פעוט שעוצם עיניים כשהוא משחק מחבואים כי "אתה לא רואה אותי אם אני לא רואה אותך".
בניית העולם הזכירה ברשלנותה את "קוסמת הנייר" המאוס, ואולי היתה אפילו גרועה יותר. קראתי ספר שלם בן 384 עמודים שמתרחש בעולם הזה, וכל מה שאני יודעת להגיד לכם עליו הוא "יש בו קסם". למי יש קסם? איזה סוגים של קסם? איך מפעילים אותו והאם אפשר ללמוד אותו? (הייתם מצפים שבהתחשב בכך שהעלילה כולה עוסקת במבחני הקבלה של מוריגן ללימודי החניכות שלה, לפחות על זה תהיה מילה או שתיים). איזה חוקיות יש לו? – כל זאת ועוד, נוור.
והדמויות היו שטוחות ודלות בדיוק כמו העולם שבו הן מתגוררות: לכל דמות היתה תכונת אופי אחת לכל היותר: הות'ורן – שובב. ג'ופיטר – מוזר. פן – חמומת מח. ומוריגן...אה, מעשית והגיונית, אולי? אף אחת מהדמויות לא היתה מעצבנת, יש לציין, וזה לא הישג של מה בכך. מצד שני, אני לא בטוחה שהיה בהן מספיק תוכן כדי שיוכלו להיות מעצבנות גם אם ירצו.
ויש גם את העניין הלא נעים שמתואר על-גבי הכריכה כ"שאיבת השראה מלונדון", ואני מתארת כ"שאיבת השראה מרציף מסוים בלונדון, או אם להיות ספציפיים, רציף תשע ושלושה-רבעים" – וכשאני אומרת "שאיבת השראה" אני מתכוונת ל"העתקה חסרת בושה מהארי פוטר". יש הרבה ספרים שדומים להארי פוטר, וזה גם די הגיוני – אלוהים ברא את האדם בצלמו ובדמותו, וסופרים רבים בוראים את ספריהם בצלמו של ספר אלוהי. אבל בספר הזה הדמיון מטריד. פחות הטריד אותי הדמיון העלילתי החזק ברמה כמעט פלילית (מוריגן מתגוררת עם הדרסלים שמתייחסים אליה בדרסליות רבה (כולל לכפות עליה תספורת איומה ולהסתיר אותה מעין כל), עד שיום אחד מגיע אליה מכתב זימון להוגוורטס (שלא באמת נקרא הוגוורטס כשם שהדרסלים לא באמת נקראים דרסלים, כי לפחות על שמות יש זכויות יוצרים ברורות) שדוד ורנון משמיד, אך באופן קסום מכתב נוסף מצליח למצוא את דרכו אל חדרה של מוריגן, וקוסם מוזר (אפילו יחסית לקוסמים אחרים) וג'ינג'י (יאפ, כמו צבע השיער המקורי של דמבלדור) מופיע בסלון של הדרסלים ולוקח אותה איתם למרבה רתיעתם מכל מוזרות שהיא, ומכיר לה את עולם הקוסמים ה...ובכן, קסום. יש מאלפוית (מלווה בקראבית וגוילית), חבר טוב שהוא קצת יותר פרד וג'ורג' מאשר רון ואדון אופל ששמו מוזכר רק בלחש ושכולם בטוחים שאינו רלוונטי...האומנם?)
מה שהקריפ אותי באמת היה הדמיון הסגנוני: לכל הקוסמים היו שמות הארי-פוטריים. הם דיברו כמו דמויות מהארי פוטר. לפרקים היו שמות שמזכירים את שמות הפרקים בהארי פוטר, כולל ציורים בראש כל פרק שהיו כל-כך דומים לציורים בהארי פוטר המקורי, שלא היה מפתיע אותי אם צוירו על-ידי אותו צייר.
מעבר לעובדה שזה קצת מצמרר, זה גם מצער, כי בנוסף לכל מגרעותיו של הספר ההשוואה שלו למקור (=הארי פוטר) היא אינטואיטיבית ובלתי-נמנעת, והשוואה עם הארי פוטר תציג באור רע 90% מהספרים על פני כדור הארץ, ובפרט ספר כמו זה: הוא הפשיט את הארי פוטר מכל מורכבותו וכיפייותו והשאיר חיקוי חיוור ומאוד ילדותי.
ולא, אני לא מרגישה ככה כי אני מבוגרת מדי בשביל ספרים כאלה: הספר הכי אהוב עליי בעולם שייך לקטגוריית "נוער צעיר" (זה מגיסטריום, אם מישהו עדיין לא יודע) והרבה ספרים מעולים אחרים מאותה קטגוריה נמצאים צמוד אחריו ברשימה. נוער זו לא אוכלוסיה שאפשר ללפלף אותה בספרים סוג ב' והם לא ישימו לב, אלא אם כן הם לא הספיקו לקרוא הרבה ספרים בחיים ואין להם כל-כך עם מה להשוות. במקרה כזה אני מניחה שלא יהיה מאוד נורא להתחיל בספר הזה, כי מכאן אפשר רק לעלות.

[הסקירה פורסמה במקור בדף הסקירות שלי בפייסבוק "שיממון מוסיף המון", יש שם עוד הרבה סקירות אם בא לכם לעקוב: https://www.facebook.com/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%A3-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9F-519152325135314 ]