הרבה קשקשת ולא הרבה ת'כלס. סתם משהו בין לבין.
לא, זה לא התיאור של הרלן קובן אלא של הביקורת הזו, מז'אנר "לא קראתי אבל בא לי לסחוט כמה לייקים..." (סתם. אין צורך להשחית לייקים לשווא.)



האמת שחיפשתי בבית ספר אחר שכבר קראתי ורציתי לקרוא שוב, אבל אז נתקלתי בו, ואני לא זוכרת שקראתי אותו, למרות שאת הספרים של הרלן קובן ממילא שוכחים שניה אחרי שמסיימים, כי כולם הופכים למין עיסה דביקה כזו של רקדניות אירוטיות בדימוס שעברו לגור בניו ג'רזי.

הספר הוא משנת 2011, חוגג בר מצווה בסך הכל, אבל היה קטע שבו הוא נראה כל כך אנכרוניסטי שזה ממש הצחיק אותי. אחת הדמויות מביעה השתאות, תמיהה ופליאה על כך שטניסאית מפורסמת פרסמה בפייסבוק שלה צילום אולטרסאונד של העובר שלה כדי לקדם שיעורי טניס. אר יו קידינג מי? היום, אם המשפעינית (כן, בלשון נקבה) לא משתפת את העוקבות שלה (כן, בלשון נקבה) בכל פיפס מחייה, החל מהביקור במרפאת הפוריות דרך מקלון הבדיקה החיובי, צילום האולטרסאונד, אירוע ההכרזה על מין היילוד, החדר בלי החלון ועד לחופה של הרך הנולד, זה כאילו היא לא חיה.

נורא קל לזלזל בהרלן קובן והאמת שגם אני זלזלתי בו קשות, אבל את העבודה הוא יודע לעשות. כותב ספרי מתח קלילים, לא מעיקים, בטח לא פסיכולוגיים, ששומרים על רמת מתח סבירה שהולכת ומתגברת לקראת הסוף. לקוראת לא מתוחכמת כמוני זה מספיק. אבל לא הפעם. נשברתי אחרי 70 עמודים. לא. פשוט לא.

מעניין שגם לא הצלחתי לסיים לצפות באף סדרת טלוויזיה שהופקה על פי הספרים של הרלן קובן. החזקתי מעמד פרק, מקסימום שניים. מה שעבד בספרים לא עבד בסדרה, כי היא לקחה את עצמה ברצינות רבה מדי וניסתה לתת עומק איפה שהוא לא באמת קיים, סתם לסבך עלילה בסך הכל פשוטה. מעניין גם שהעסקה שהוא חתם עם נטפליקס להפקת סדרות על פי הספרים שלו היא רק עם מדינות באירופה, לא ארה"ב, המקום המתבקש, שלא לומר נחשב. כי הפקות במדינות איזוטריות באירופה נחשבות זולות ונחותות. ובכלל, איפה יש ניו ג'רזי באירופה?

אבל מצאתי את הספר שחיפשתי וזה מה שחשוב.

נתחיל מהסוף, נהניתי מהספר, מאוד.
את הביקורת אני כותבת אחרי שכבר גמרתי את הסדרה של מיירון בוליטר + קראתי עוד ספרים בודדים של הרלן קובן אז אני אשתמש בביקורת הזאת כדי לבקר את כל הסדרה ואת כל הספרים של הרלן קובן בכללי.

כדאי שתדעו: כל ספר בסדרה עומד בפני עצמו (חוץ מהספר האחרון, לדעתי) אבל מומלץ לקרוא לפי הסדר כי יש המשכיות כללית ואזכורים פה ושם לספרים קודמים. כמו כן, יש סדר כרונולוגי לכל הספרים של הרלן קובן (אפשר למצוא בוויקיפדיה) וגם בספרים שלא בסדרה הרבה פעמים יש כל מיני קריצות ודמויות אורח מספרים אחרים, אז להנאה מלאה מומלץ לקרוא ממש לפי הרשימה.

בכלליות, הסדרה מתמקדת במיירון בוליטר, שחקן כדורסל לשעבר (עם תסביך גיבור ברמה קשה שעדיין חי עם ההורים) שפותח סוכנות לייצוג ספורטאים ביחד עם החבר הכי טוב שלו וין (סדיסט, ילד שמנת, אלוף אומנויות לחימה, חתיך, מיליארדר, עם תסביכי אישיות שיכולים למלא ספר, סנוב, ויכול להיות שממש ממש בטעות פיתחתי עליו קראש קטן :) והחברה שלו אספרנזה (מתאגרפת לשעבר) אבל כמובן ששום דבר לא הולך חלק והוא נשאב בכל ספר בסדרה לתעלומה אחרת.
הספרים של הרלן קובן (קצת בהכללה, אבל-) מתאפיינים בתבנית די דומה רובם, קראת שלושה, סוג של קראת את כולם. אתה אולי לא תצליח לפענח את הפתרון, אבל תבין את הכיוון הכללי, ויש הרבה מאפיינים מאוד דומים בכל הספרים. קראתי לא מעט ביקורות שהתייחסו לספרים של הרלן קובן בזלזול, כתבנית נוסחאתית ותו לא. תכלס אני מבינה, אבל אני פשוט נהניתי מכל ספר מחדש.
אז למה הרלן קובן הוא בעיני סופר טוב ולא סתם סופר קלישאתי ומשעמם? קודם כל, כמו שהזכרתי, המתח עצמו. לא משנה כמה ספרי מתח קראתם אין מצב שתנחשו את הפתרון, הוא תמיד ישאיר אתכם מופתעים עם פה פתוח, אתם תחשבו שהבנתם הכל ואז הוא ימשוך את השטיח מתחת לרגליים שלכם, עד העמוד האחרון ממש.
לקח לי זמן לשים את האצבע על הדבר העיקרי שבגללו אני נהנית מהספרים, אבל זה פשוט הכתיבה. לא הסופר ולא הדמויות בסדרה לוקחים את עצמם ברצינות. הספר מצחיק ושנון, יותר מפעם אחת אשכרה נקרעתי מצחוק על הספה. מיירון הוא פשוט אחלה דמות ראשית, ותמיד יש לו איזה בדיחה לזרוק ברגע הכי לא קשור, וכל שאר הדמויות משתלבות מעולה במרקם העלילה. בכל הספרים בסדרה מצאתי את עצמי מתחילה את הספר ולא מניחה אותו אפילו לא פעם אחת, הספר פשוט מחליק בגרון ומשאיר (אחרי שלוש שעות של קריאה רצופה) טעם לעוד. ספר קליל שלגמרי יעביר לכם אחר צהריים בכיף.

דמויות מעניינות ושונות וספר על-זמני. ההתפתחות של העלילה מעניינת וכל חלק בסיפור חשוב לפאזל הסופי של התעלומה הגדולה. ממליצה מאוד.

ספר עם הרבה דמויות, דבר המקשה על הקריאה והדמויות לאו דווקא תורמות לעלילה.
הרגיש קצת כמו סרט הוליוודי, הכל מסתדר ונפתר בפרק האחרון.

לא אמשיך בקריאה של שאר הספרים בסדרה.

הרלן קובן אינו עומד בראש רשימת סופרי המתח שאני מחבב,לכן הציון בינוני - 3.
עד עמוד 100 בערך היה קשקוש מוחלט מלווה באסוציציות מעצבנות ולא הבנתי מה קורה. אח"כ השתפר.
פרקי הסיום גם הם מתובלים בהרבה דמיון מזרחי.
בסיום קצת קשה להבין מי הרעים, כנראה כולם פרט לבלש החובב.

טוב זה פעם ראשונה שאני כותב בקורת אז אני מקווה שתאהבו אותה
אני לא יודע בדיוק אייך מתחילים לכתוב על ספר אני רק יודע שמאוד אהבתי אותו הוא היה מותח ומצחיק כן היו כל מיני משפטים שם שהצחיקו אותי מאוד בסך הכל מאוד אהבתי
אז אני בהזדמנות הזאת יאחל לכם שנה טובה שנה של בריאות ושנה מתוקה שתהיה לכולכם

יש משהו מדהים בעיני באפשרות לכתוב ספר ולהתפרנס מכך. גם לנהל חנות ספרים משומשים, לפתוח ארגזים למיין ולסדר כל מיני אוצרות נייר - הריח של הנייר, הספרים הנדירים ... יש עבודה יותר כיפית מזו ?

לפני שבועיים הייתי בחיפה ובקרתי בכמה חנויות כאלו. התחלתי בהדר, ברחוב מסדה שם נמצאות גולדמונד ספרים ומובי דיק והמשכתי לעיר התחתית לבוקספר, סיפור חוזר וחנות הספרים של איתמר. מה אגיד לכם - תענוג.

כמובן שיצאתי מכל החנויות הללו בשלל רב ובו גם הספר הנחמד הזה שהיה בדוכן של 10 שקלים. הרלן קובן הוא דוגמא יפה לסופר "שעלה על הגל" . הוא לא BY ANY MEANS שייקספיר אבל הבן אדם יודע לכתוב. קראתי במרוצת השנים כמה ספרים שלו אבל אם אי פעם ארצה לכתוב עליהם ביקורת אני אצטרך לקרוא אותם שוב כי הזכרון הוא כבר לא מה שהיה לצערי.

מה שכן, הנוסחה בדרך כלל זהה - מישהו נעלם וגיבור הסיפור מתגייס למצוא אותו. נשמע פשטני אבל לא תאמינו כמה ספרים אפשר לכתוב (ולמכור, ולהרוויח מליונים) סביב הקונספט הזה, לכל אלו מכם שמתים לכתוב ספר או שכבר כתבו ואין להם את האומץ לדחוף את זה קדימה כי "הוא לא מספיק מקורי" .

משהו פעם אמר שכל הספרים הטובים כבר נכתבו וכל מה שנותר הוא לספר שוב ושוב את אותם סיפורים בדרכים שונות. אני לא יודע אם הוא צדק אבל הרלן קובן בהחלט לקח לתשומת ליבו את הרעיון הזה. בתור אחד שכבר קרא 4 ספרים של קובן, לא תאמינו כמה פעמים אפשר לספר את אותו סיפור ובכל פעם לחדש, לרגש ולהפתיע.

"משחק מסוכן" הוא הספר הראשון בסדרת החוקר הפרטי מיירון בוליטר. מיירון הוא בחור "טוב" במלוא מובן המילה. היה שחקן כדור סל מקצועי, נפצע , התגייס לFBI , פרש והלך ללמוד משפטים וכיום מתפקד כסוכן ספורטאים וחוקר פרטי לעת מוצא.... רק באמריקה.

חוץ מגובה של כמעט שני מטר, חגורה שחורה בטיי קואן דו ואישיות צינית ומשעשעת למיירון יש נשק סודי: חברו הטוב (והפסיכופת) ווין. ווין, מליונר אקסצנטרי ומסתורי, היה שותפו לחדר של מיירון במעונות הסטודנטים, שירת אתו בFBI ביחידה סודית כלשהיא וכיום משמש כשותף ויועץ של מיירון. לווין יש גם כישרון מיוחד לאלימות ונטייה להופיע בדיוק כשמיירון צריך אותו.

הסיפור המתחיל כמובן בהעלמות (שלמעשה התרחשה לפני תחילת קו הזמן של הספר) ולאחריה התאבדות. העניין שמדובר בהעלמות של חברתו של הלקוח כוכב הפוטבול של מיירון והיא גם אחותה הקטנה של גרושתו של מיירון (לא ספויילר: הכל כתוב על הכריכה האחורית).

העלילה, כמו עלילות כל ספריו של קובן מתרחשת בניו ג'רזי. אחח ניו ג'רזי... THE GARDEN STATE, הייתם שם פעם ? מומלץ. למרות ששכנתה ניו יורק מהווה מוקד משיכה אטרקטיבי יותר לתיירים יש לניו ג'רזי המון מה להציע, מדובר באחת המדינות היפות בצפון מזרח אמריקה, במיוחד בחורף. זוכרים את הפרק של הסופרנוס שפולי וכריסטופר מסתבכים עם מאפיונר רוסי והם מחליטים לקחת אותו ליער המושלג ולחסל אותו שם ? ככה נראים יערות ניו ג'רזי בחורף.

אם נחזור לעלילה - מדובר בעלילה הרלן קובנית טיפוסית עם סקס, שקרים, עוד שקרים והמון דיאלוגים משעשעים. הספר מותח אבל לא מותח במיוחד בהשוואה לספרים כמו "חשוב על מספר" של וורדון ועדיין, עד הרגע האחרון לא ידעתי מי הפושע/ת (שימו לב איך אני מסתיר את מהות הפשע ואת מינו או מינה של הפושע/ת - הכל בשבילכם :) )

כפי שציינתי, לא מדובר "באיליאדה" של הומרוס או ב"תופת" של דנטה אבל קובן בהחלט מספק את הסחורה, גם אם הייתה לי הרגשה במהלך קריאת הספר שכבר קראתי אותו איפה שהוא. במובן מסויים זה נכון ועדיין הוא הצליח להפתיע אותי בסוף...הקוסם הזה. וזה כל מה אפשר לבקש ממותחן בלשי קליל אך מהנה.

אני אשמח לקרוא בעתיד עוד מעלילותיו של בוליטר, מה שאומר שהוא עבר אצלי את מבחן הסף הראשוני.

ולסיום שלוש עצות מהרלן קובן לסופרים מתחילים (כפי שהופיעו במוסף ישראל היום לפני שבועיים):

1. תמיד תכתבו על מה שמעניין אתכם ואתם מתחברים אליו ולא על מה שאתם חושבים ש"באופנה"

2. הסוד להצלחה זה לכתוב על דמות שאנשים יזדהו איתה

3 . אל תקשיבו לאנשים (גם אם הם מוציאים לאור) שהספר שזה עתה כתבתם לא מוצא חן בעיניהם. יכול להיות שמשהו אחר יאהב אותו מאוד. לא תאמינו כמה ספרים נגנזו, רק כדי להתפרסם עשרות שנים מאוחר יותר (לפעמים אחרי שהכותב שלהם מת !) ולהפוך ללהיט. ואני לא רוצה לחשוב כמה ספרים נגנזו ולא יראו לעולם אור (יום או הוצאה לאור).

בהחלט אפשר לומר שלקובן יש ספרים טובים יותר. לציין שגם בספר, כמו באחרים, עד לרגע האחרון לא הצלחתי לפצח את התעלומה, אבל למרות זאת הספר לא החזיק אותי במתח, בסך הכל ספר בסדר.

לדעתי אחד הספרים היותר טובים בסדרה של מירון בוליטר ושל הרלן קובן בכלל מותח מהיר ולא נמרח יותר מידי אהבתי מאוד ממליץ בחום לקןראים שאף פעם לא קראו את הספרים של קובן בעבר אני ממש ממליץ להתחיל בזה למרות שכרונולוגית הוא לא הראשון בסדרה.