אולי בגלל גודל הציפיה אחרי פרק א' הנהדר של הטרילוגיה ("משחק"),
כן גודל האכזבה...
הפעם התסבוכת גדולה מדי, צפויה מדי, חוזרת על עצמה מדי ומשעממת.
כבר מהבחירה בפתיחה מה"אוריינט" המסתורי (המוכר לנו הייטב) עולה ריח של חוסר אמינות ונטיה להגזמה ודרמטיות לא מציאותית.
אחרי לא הרבה עמודים עברתי לקריאה מהירה,
לא הופתעתי משום הפתעה שפיזר הסופר בשפע על הדרך.
חבל על הזמן, לא.

האסקפיזם המושלם ב 100 קמ"ש (כמעט ועל זה בסוף הסקירה).
בשוודיה הרחוקה - כשהשוודים המפונקים מתלוננים על החום (נראה אותם באוגוסט ב TLV),
ארגון רב עוצמה חובק ארצות משחק בראשם של האנשים והקוראים.
מלאכת מחשבת של מתח בלתי פוסק,
ממש עד העמוד האחרון.
אין רגע דל, ואין עמוד בו הקורא לא מרגיש ששום דבר הוא לא מה שהמוח הקטן שלו חשב... (דיפדפתי הרבה אחורה כדי להווכח שאפשר להבין את הכל גם אחרת...).
סופר מעולה.
והערה אחת לפתחו של המתרגם:
לא ציפית שבאמת נזכור/נבין את ההבדלים בין כיכר Lindhagensplan לדרך Drottningholmsvägen או Hornsgatan ועוד בתעתיק עברי. ממש כמו התחושה בעת שיטוט בין מדפי ה IKEA המקומי, רק הרבה יותר מיותר ומרגיז (שם יש לפחות כורסא בסוף...)

וספוילר * קינוח אקטואלי על אהבת הבריות של בני דת השלום בסיום ממש מוש-לם*

הנריק מוצא טלפון ברכבת שמאתגר אותו להשתתף במשחק של משימות.
כל הצלחה מביאה אותו לדרגה גבוהה יותר וכן גם כסף שהוא מקבל.
מי הם יוצרי המשחק, מי המשתתפים ואיזה סיכונים הם לוקחים.
הספר זורם רק בשליש השלישי שלו. בסה"כ חווית הקריאה די בינונית.

לגמרי מסוג הספרים שהתקציר יותר מידי גדול עליהם..

הספר מסופר על שני אנשים שונים לגמרי באורח חייהם- השוטרת הפנאטית והמגנט לצרות. אך זהים לגמרי בסיפור עברם- מאחר שהם בעצם אחים.
העלילה מקורית ומשובחת. הדמויות עומדות על הקרקע ואף אחת מהן לא חייה באשליה כזו או אחרת, את הנקה תרבו לתעב ואת רבקה תוכלו לחבב.

הרמה של הספר ירדה אוטומטית ובאופן דרסטי מבחינתי, כשגיליתי את המילים הגסות והבוטות שמוזכרות בין כל כמה שורות. לחלוטין מיותר, הספר היה מקבל רמה אחרת לגמרי אם היה חוסך מאיתנו את התיאורים האמנם זעירים- אך פשוט גסים.
יש לציין שהוזכרו רק מנקודת מבטו של הנקה ולא של רבקה, מה שהצליח לאזן מעט את המצב.

אם נתייחס אל הסיפור עצמו, אי אפשר להתבלבל שהוא מוצלח מאוד, די קולח למרות שנמרח לעיטים רחוקות.. אבל ממש לא מתוחכם או מותח יותר מידיי.
בו נאמר שלא אמהר לקנות את ספרי ההמשך בניגוד למה שנאמר בתגובות על הספר בגבו. אבל כן ארכוש אותם כשארגיש את הצורך.

דרך אגב, ממש לא קראתי את הספר בנשימה עצורה, בעמוד 90 בערך עצרתי הכל והתחלתי לקרוא ספר אחר, רק אחרי שסיימתי אותו חזרתי אליו שוב. וכשפתחתי אותו בחזרה אפילו נאנחתי. ככה ששום נשימה עצורה לא היתה פה..

נתתי לספר 4 כוכבים, אבל כשרציתי לפרסם את הביקורת החלטתי להחליף ל3. הוא היה קצת מייגע באיזה שהוא מקום.

לא הייתי נסחפת וקוראת לו מותחן פשע מבריק אבל הוא בהחלט ספר ראוי לקריאה, מותח במידה מכובדת וקולח.
לגמרי אפשר לחיות גם בלעדיו..

אני מאוד מאוד אוהבת ספרי מתח, בלשות ובנושאים האלה.
הספר הזה קנה אותי לגמריי, מצאתי את עצמי קוראת אותו תוך שבוע.
הוא מתחיל איטי וטיפה מסובך אבל הוא מעמיק, הסיפורים שבו לא צפויים, העלילה מדהימה ומותחת.
מאוד מאוד אהבתי! ממליצה!

מעולה,מחכה לספר השלישי שמחכה בספריה

ספר מעולה ומותח.... ה"פ חשב שהוא הצליח להיפטר מהמשחק כמה מאמצים הוא השקיע בהעלמות ונכל לשווא, המשחק מצא אותו, בלית ברירה הוא חוזר לשוודיה ומחליט שהוא הולך לפעול נגד המשחק....
אחותו רבקה שומרת ראש, מושמצת ברשת החברתית, והקרירה שלה בסכנה שניהם מנסים להתנער מהגיהנום שחייהם נכנסו אליהם והגיהנום הזה מתלכד לסיפור משולב...

שאלה דמיונית בבגרות דמיונית במתמטיקה דמיונית ביקום דמיוני.

נתון:
עבריין צעצוע ושוטרת קשוחה יוצאים זה לקראת זה משתי נקודות מנוגדות של החוק.
העבריין מתפלח לרכבת, נוסע באוטובוס, שואל קטנוע וגונב מכונית. בין לבין הוא מתעסק בסמארטפון שלו (שלא באמת שייך לו), שורץ אצל חברו השוודי שהתאסלם, עובר דירות ועושה כל מיני מעשי קונדס, תעלולים, ונדליזם ופשעים בדרגת חומרה משתנה.
השוטרת רוכבת על אופניים ונוסעת בניידת משטרה. בין לבין היא קוראת פתקים מסתוריים, משאירה לעצמה הודעות טלפוניות ומזדעזעת עם היזיז שלה.

שאלות:
1. מתי הם ייפגשו?
2. היכן הם ייפגשו?
3. מה יקרה כשהם ייפגשו?
4. האם יש קשר ביניהם?
5. את מי, לעזאזל, זה בכלל מעניין?

על כריכת הספר כתוב "מותחן שנקרא בנשימה עצורה".
אבל למה הנשימה עצורה? מי שצריך להיות עצור זה הסופר אנדרס דה לה מוטה בעוון פשע נגד ספרות המתח הסקנדינבית. הוא, שכתב את הספר הגרוע הזה, הוא העבריין האמיתי בסיפור.
אלא שהאקדמיה השוודית לספרות מתח דווקא זיכתה אותו בפרס, ועל זה נאמר: הוא העונש שלה והיא העונש שלו. ואת העונש הזה אי אפשר לקצר בשליש בגלל התנהגות טובה ופרישה מכתיבה, כי אנדרס דה לה מוטה לא פורש. הספר הוא חלק ראשון מטרילוגיה. בעעעעעע...

אנדרס דה לה מוטה רקח סיפור מתח מייגע ומנג'ס, ונורא התאמץ לשנות את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על המתרחש בחיי היום יום ולגרום לנו לפקפק בסדרי עולם. פילוסופיה קיומית בשקל וחצי. לפי שער ההמרה הנוכחי זה יוצא בערך ארבעה כתר שוודי וכמובן שאין מתאם בין השווי האמיתי של הספר לבין מחירו.

אנדרס דה לה מוטה יצר סוג של מטריקס לעניים שפוגש את האח הגדול והמופרע. הוא פיזר פירורים של היצ'קוק מלמעלה וטבל את הכל בתערובת של סרטי קונספירציה הוליוודיים עם שאריות פורנו. את כל המצרכים הללו הוא הכניס למערבל, אלא שאפילו מערבל בטון לא יכול לעיסה המקולקלת הזו ולכן המערבל יצא משליטה והנתזים עפו לכל עבר. סכנה לציבור הקוראים.

כל מה שיצא לאנדרס דה-לה-מוטה זה ספר דה-לא-מותח עם קונספירציה דה-לה-שמעטע שמנווטת דרכה עם ווייז דה-מי-קולו שמתודלק בסטרואידים מקולקלים. וכשמתדלקים באוקטן הלא נכון, התוצאה היא קטלנית - לא רק לדמויות בספר אלא לספר עצמו.

וגם אם נניח שהספר עורר מתח מסוים בתחילתו, הוא הגיע לשיאו בשליש הראשון של הספר. ומה קורה כשמגיעים לפסגה? אפשר רק לרדת. אבל זו לא הייתה ירידה, זו הייתה נפילה. מה נפילה? מפולת! ולא מפולת של שלג רך ונעים אלא מפולת הרסנית של קונגלומרטים.

כדי ליהנות מהדבר הכי מוצלח בספר לא צריך לפתוח אותו בכלל - הוא מתחיל ומסתיים בעטיפה. העטיפה מפתה וסוחפת, אבל ידוע שסחף עלול להיות קטלני. הספר הזה נכשל בגדול. אנדרס דה לה מוטה הפסיד במשחק של עצמו. תבוסה מוחצת. בזבוז של זמן.

בתחילת הספר עוד השוויתי אותו ל"שלוש מעטפות" של מיודענו ניר חצרוני. מהר מאוד הפסקתי. עם ניר חצרוני הסליחה על ההשוואה המעליבה. מה שכן, עם ידע בסיסי באוריגמי אפשר לייצר מעמודי הספר מאות מעטפות ולא רק שלוש, וזו התועלת היחידה שיש בו.

אומרים שאבן שטיפש אחד זרק לבאר, גם מאה חכמים לא יצליחו להוציא.
עבריין הצעצוע בספר הוא דווקא לא טיפש והוא לא זרק אבן לבאר, אבל הוא כן השליך אבן מאיזה גשר.
האבן הזו הצליחה להצחיק אותי. מנפלאות התרגום.
"כן, הוא יודע שהוא פגע במכונית משטרה, משהו באור הכחול המהבהב הסגיר את העובדה הזאת עוד לפני שהוא זרק את האבן. מה הם חושבים לעצמם, שהא טיפש או משהו? מה שכן, הוא באמת לא הקדיש הרבה מחשבה להשלכות. אז מה?" (עמ' 106)