מכירים את זה שכתבתם ספר, והוא נהיה ארוך מדי? מכירים את זה שמחליטים לחלק אותו לשני ספרים? רק שאז צריך להתחשב מאוד בכל מי שלא קונה את שני הכרכים יחד, ובפרט במי שלא קורא את שניהם יחד, ושעובר זמן ארוך בין כרך אחד לשני. כך שצריך להוסיף תזכורות במהלך העלילה, כדי שמי שקורא את הספר השני במרחק זמן מהראשון, לא ירגיש לא בעניינים. וכך הספר הופך להיות עוד יותר ארוך מדי, ויוצא שהוא שלושה ספרים. אבל זה בסדר גמור, כי ממילא אתם בז'אנר שבו טרילוגיה היא ברירת המחדל.
אז הנה טרילוגיה. מתחילה בעולם אוטופי ובו קהילה נטולת מחלות, ושמקרי המוות בה מתוכננים מראש בגיל שמונים. וגם השידוכים מתוכננים ומתנהלים בנשף מיוחד. והנה קורית טעות וקאסיה הגיבורה מקבלת שתי התאמות ולא אחת. מה שמראה על בעיות בהתנהלות הקהילה, שאינה אוטופית כמו שחשבנו, וגם נותן פתח למשולש אהבה. בכרך השני קאסיה וחבריה מסייעים להתקוממות בקהילה ובמנהיגיה, ובכרך השלישי המרד כבר קורה, אם כי בתוצאות פחות אופטימליות מהמצופה.
כל מי שהתקציר הזה מזכיר לו טרילוגיית נעורים אחרת, שלא לומר ''משחקי הרעב'', עושה זאת מתוך בחירה אישית ועל חשבונו בלבד. שכן ''עורבני חקיין'' בא ללמדנו מסר חשוב אודות מהפכנים ומהפכות, וזאת העובדה המרה שלפעמים המורד לוקה באותן חולשות של המשטר שבו מרד, והעולה לשלטון מושחת כקודמו ורע לאנושות. בכך הכניסו משחקי הרעב את מציאות החיים בסוריה ובמדינות רבות שקדמו לה, אל תוך עולם דיסטופיות הנעורים. כל זה מועתק באופן חלוש ביותר אל הטרילוגייה של קונדי. ההתקוממות היא הקהילה, כך לומדת קאסיה כשהיא מבינה פתאום למה הכל הלך כל כך בקלות. גם בנושא אהבה רומנטית משחקי הרעב מקנים מסר או שניים לחולמים הרומנטיים שבינינו. לפעמים מי שהכי טוב לך הוא לא המאהב השרמנטי והרומנטי, אלא דווקא ההוא הפשוט, חסר הזוהר, המציאותי והיציב, שאיתו נכון לבנות משפחה. קאסיה גם היא נדה בין קי וזאנדר, אבל בצורה כל כך שטחית, שזה עצוב.
חוץ ממרידה ומרידה שכנגד, וחוץ מהתאהבות הלוך ושוב, הספר נע בין וירוסים מופלאים, תרופות מופלאות עוד יותר וחיסונים, בין ניסיון לשקם עשיית אומנות בעולם שהכחיד אותה לגמרי, ובין איזכורים עלילתיים לשני הספרים הראשונים. מה שנותר הוא להסביר איך קרה שאחרי שני ספרים מהם לא נהניתי, עוד טרחתי לקרוא את השלישי. הראשון היה שם במסיבה משמימה שבה הייתי, וכריכתו משכה את עיני. השני היה בתרגום של גיסתי, אז המשכתי לקרוא. והשלישי? ברירת מחדל בספרייה אחרי שהספרנית הרשתה לי לקחת רק ספר אחד חדש, כדי ''להשאיר לאחרים''. אז השארתי.
