לפני כ- 10 שנים פנה אלי אדם ברחוב ושאל אותי אם אני יודעת היכן נמצא 'הבניין הכחול'. היינו ממול. עצרתי, הצבעתי ואמרתי לו שזה הבניין. התכוונתי להמשיך ללכת כשראיתי שהבעת פניו הפכה לנבוכה ותמוהה. אפילו סומק קל עלה על פניו. אז הצבעתי שוב על הבניין ואמרתי לו שזה בסדר. זה הבניין, ואם הוא לא רואה את מי שהוא מחפש שיכנס לאחת החנויות ובטוח ששם יעזרו לו. הוא ענה לי שהוא כבר מבין שזה הבניין, כי 5 דקות לפני שעברתי שם הוא כבר שאל מישהו שגם אמר לו שזה הבניין, "אבל מה כאן כחול?" הוא הוסיף. הסתכלתי למעלה, לכיוון הגג. הכרכוב הרחב (מסגרת הבטון שלרוחב הגג) היה צבוע בזמנו בכחול כהה בוהק. עכשיו הוא היה אפור. גם הבניין שהיה לבן לגמרי, מה שהדגיש את הכחול, היה עכשיו אפור לגמרי. ובקיצור, עכשיו כל הבניין כולו אפור לחלוטין. חייכתי. תיארתי לאותו אדם את מה שהיה. הוא חייך, אמר תודה, והתחיל לחצות את הכביש. אני המשכתי ללכת תוהה על מהלכי ההיסטוריה. הנה, בזמן קצר ביותר נעלמה ההוכחה לשמו של הבניין, אז למה כל מיני היסטוריונים לא מאמינים בכתוב ורק רוצים הוכחות. רצוי מבטון ומברזל. (דרך אגב, אחרי שנה הסתיימה בנייתו של בניין סמוך. החליט מי שהחליט לצבוע את הבניין הזה כולו בכחול כהה מאוד. אולי מתוך פרסום ואולי מתוך גחמה. איך שלא יהיה שמו של הבניין הזה עד היום הוא: הבניין הכחול החדש)

והנה החיתים. עם שהרומאים לא הכירו ורק שמעו עליו. עם שהקים אימפריה במושגי העולם הקדום אבל נעלם לתהום הנשיה. שנים רבות היו חילוקי דיעות רבים בקשר לעם זה. גם לא עזרו המצבות הכתובות הרבות שאף אחד לא הבין אותן, ומכאן שהיה קושי להכיר תרבות זו מעבר לסיפורים וממה שנכתב בתרבויות סמוכות כמו: מצרים ואשור ועוד. עד אותו היום בו הצליחו שני חוקרי שפות להבין את הכתב החיתי. ומכאן קצרה הדרך ללמוד על עם עם תרבות עשירה. עם פנתיאון אלים משלו. עם ריטואלים דתיים, וחשוב מכל עם חוקים שלא היו מביישים היום אף מדינה.
זה לא ספר למתחילים. אני אוהבת היסטוריה כך שהכרתי כבר את הרקע לתרבות החיתית. אבל זה ספר מומלץ לכל מי שמתעניין בימים עברו, אפילו כדי להשוות את חוקי החיתים לחוקי התנ"ך. וגם כדי להבין את התרבות שאליה הגיעו בני ישראל אחרי יציאתם ממצרים.
ולסיכומו של דבר, לא מלחמות העלימו את החיתים מההיסטוריה, אלא מזג האוויר. בצורת ממושכת שיצרה רעב. רעב שאפילו יבוא החיטה ממצרים לא הספיק כדי למגרו. והתפילות והמנחות לאלים גם הן לא הועילו. ככה זה כשלכדור הארץ יש תוכניות משלו.

שנה שעברתי למדתי קורס "ארמית ממלכתית" (שזה למעשה אותו ניב של הארמית המקראית, אלא שהוא מכיל גם טקסטים נוספים שאינם מן הקורפוס המקראי). חשוב לציין שהארמית המקראית היא לא הארמית התלמודית, ויש קושי במעבר מקריאת טקסט כדוגמת הפרקים בספר דניאל או עזרא, לבין קריאה בגמרא. אופן הקריאה, לכשעצמו, שונה במהותו.
במהלך הקורס נעזרנו רבות בספר הזה, ובמובן הזה כן אזקוף לזכותו של הספר שמצוי בו כל החומר הדקדוקי, שזה בעצם עיקר מהותו.
אמהמה, אי-אפשר ממש ללמוד את השפה באופן עצמאי באמצעות הספר הזה (אולי רק ליחידי סגולה), וזאת בניגוד לספרי דקדוק אחרים (שאולי הם המיעוט שבספרי הדקדוק). הספר מכיל פרקים ותתי-פרקים רבים הכוללים את הנושאים הדקדוקיים, טבלאות רבות (במיוחד עבור הטיות הפעלים בבניינים השונים ובגזרות השונות), מילון קצרצר (שכולל רק את אוצר המלים המקראי), ואת הטקסטים המקראיים.
באופן כללי, סדרת האנציקלופדיה המקראית ערוכה בצורה כזו שמחלקת את כל הנושאים לתתי כותרות ולתתי-תתי-כותרות. יש בזה יתרון מתודולוגי, אך הוא לרוב אינו מאפשר קריאה רציפה, אלא פשוט "חומר עיון" שאפשר להגיע אליו בקלות בעת הצורך.
היו גם כמה פעמים שהמרצה הזהירו אותנו מהסתמכות בפרדיגמות (טבלאות ההטייה) שבספר, אך אלו הם מקרים בודדים, ונדמה שמדובר יותר בויכוח בין חוקרים, מאשר טעות יסודית ו"מוכחת" (עד כמה שניתן להוכיח דבר-מה לגבי שפה שלא מדברים אותה, בניב הזה, מעל לאלפיים שנה).
בקיצור, ספר-עזר טוב, אבל לא הייתי אומר שאפשר ללמוד איתו באופן עצמאי.

"החִתים ותרבותם" הוא ספר רחב-יריעה הסוקר את כל תולדות החתים - החל מן הממלכות שהתקיימו באזור "רגע לפני" הווצרות הממלכה החתית הקדומה - ועד הסוף התמוה של האמפריה החתית העצומה.

ראשית, אולי כדאי לומר שכותב הספר, איתמר זינגר ז"ל, היה בר-סמכא בקנה-מידה עולמי לנושא התרבות החִתית, ומאמרים רבים שלו נקראים על-ידי סטודנטים לארכיאולוגיה (לא רק בתחום התרבות החִתית, אגב).

את הספר קראתי במהלך לימודי קורס שסקר את התרבות החתית, מעין "קריאה מונחה". חלקו הראשון הוא כרונולוגיה דיי מפורטת של אותה הסטוריה. לכל פרק בהסטוריה מוצמד גם טקסטים (או כמה טקסטים) הסטוריים שנכתבו בשפה החתית. חלקים אחרים של הספר כוללים היבטים שונים של התרבות החתית - הבירה החִתית (חתושה), הדת, החוק החִתי, וטקסים שונים ומשונים.

שאלה שקשה לי לענות עליה היא כמה יסתדר עם הספר הזה קורא שאינו מכיר את העולם הארכיאולוגי. הספר אמנם אינפורמטיבי מאוד, אך אני קיבלתי את התחושה שיש צורך בידע מקדים כלשהו בטרם קריאת הספר (למזלי, היה לי אותו - מה גם שכאמור, הקריאה בו היתה חלק משיעור, מה שאומר שתמיד לוותה הרחבה אל הספר).

ואולי בהקשר לשאלה הזו, אני כן נוטה להאמין שהספר הוא תמציתי מדיי מכדי להיות מקור ידע בלעדי. תובנות רבות קיבלתי מספר אחר, וישנם נושאים שהספר פחות מרחיב עליהם: הדת והמיתולוגיה החתית, למשל, זוכה לסקירה, אך לדעתי היא אינה מעמיקה ואינה מתודית דיי הצורך.

בסופו של דבר, אני מניח, שזה ספר "למשוגעים לדבר", או באמת לסטודנטים בקורס על התרבות החִתית. אבל ככזה, הוא ספר דיי טוב, גם אם לא מושלם.