זהו ספר ההמשך של חרב אלף הראמות אבל הוא טוב בהרבה! הספר חרב אלף הראמות מציג עולם פנטזיה קלאסי, עם טוב, רוע, גזעים שונים, מפת עולם, קסמים, יצורים, דרקונים וחרב קסומה אחת. העולם של ארמדין הוא עולם יחסית קטן אבל חלק מיקום גדול שבו יש עולמות אחרים ששוכנים בהם יצורים חזקים בהרבה מאשר בני אנוש וגזעים חצי-אנושיים למיניהם.
העלילה ממשיכה ומתפתחת בין שני הספרים, וחבורת הגיבורים ממשיכה להתמודד עם הקוסם המרושע, והדרקון שלו והגיבורים ממשיכים במסע למציאת יהלומי הקסם שיפתחו צוהר אל בין העולמות. הגיבורים שלמדנו להכיר בספר הקודם מקבלים יותר מקום לפעולה, והם עוברים ביבשות השונות בחיפוש אחר היהלומים. בספר הראשון היה נדמה שקוגל בונה את העולם על חשבון הסיפוריות של העלילה ובכרך הנוכחי האקשן מגיע סוף סוף למקום הראוי לו לאחר בניית העולם.
יש בספר הזה אינספור יצורים מעניינים, עלילה מרתקת, סיפורי גבורה מעולים, קצת צחוקים בין הדמויות (לפעמים הרגיש קצת מאולץ), ובעיקר אפוס פנטזיה שלם ומרגש שמוביל את הקורא דרך הרפתקאה נפלאה.
אז מי שהתלבט אם לקרוא את הספר השני בגלל טיבו של הראשון, ימצא כאן את מבוקשו לפיתוח עלילה מצויינת, ולהרפתקאה אפית עם הרבה תפניות מפתיעות. אבל הסיפור נשאר עם מעין סוף פתוח וכרגע לא צפוי לו המשך ככל שידוע לי, אז בעסה.
בכל מקרה תהנו...

ארמדין הוא עולם קסום המלא במסתורין, כשפים, יצורים וממלכות בני אנוש וגזעים אחרים. לעולם הזה יש כרוניקות שונות שמספרות על העידנים השונים בו ואחת הכרוניקות מספרת על חרב קסומה של לוחם אגדי שביחד הם יכולים להתגבר על הרוע. הספר מספר לנו את הכרוניקה של חרב אלף הראמות שמתרחשת בעולם קסום ומופלא ומלא עד להפליא בתיאורים: החל בנוף ובקסמים מופלאים וכלה בהסברים ספרותיים והיסטוריים לשפות השונות של הגזעים השונים ולנקודות שונות בעלילה.
קוגל לוקח מוטיבים עיקריים מספרי פנטזיה אחרים (כמדומה בעיקר מטולקין) ויוצר עולם משלו עם חוקים משלו ועם היסטוריה משלו ומספר עלילה מופלאה על מאבק איתנים בין הטוב ובין הרוע שבא להשתלט על העולם של ארמדין.
הספר כתוב היטב, וזה מרגיש טוב שהוא נכתב בעברית כשפת מקור, והחיבורים השפתיים של הכתיבה נקראים בזרימה טובה. אך נקודת הקושי מבחינתי הייתה להתגבר על טרחנות מה בתיאורים הרבים של יצירת העולם של ארמדין ולגשת אל האקשן שבסוף הספר היחסית ארוך הזה.
אישית לקח לי קצת זמן להתחבר לזרימה של הספר, זה לא שהוא לא טוב או שאינו מספר סיפור קסום כמו שאני אוהב, רק שהיה לי מעכב כלשהו שקשה לשים עליו את האצבע בדיוק. לאורך הקריאה הגיבורים נתקלו בבעיות שהיה עליהם לפתור ולעתים זה הרגיש קצת מאולץ ולפעמים קצת "קל" מידי לפתור את הבעיות שצצו לאורך העלילה וזה משהו שלשמחתי נעלם בהמשך הספר. ועדיין, זהו אחד מבין הספרים שלקח לי הכי הרבה זמן לקרוא בשנים האחרונות וזה גרם לי לקצת עוגמה לאורך התקופה האחרונה. אך כאמור לשמחתי זה הסתדר לבסוף.
עובר מיד להמשך ומקווה לזרימה חלקה יותר.
תהנו...

הספר הזה עולה בעשרות מונים על הספר הקודם. אפשר לומר כאילו ששני סופרים שונים כתבו את שני הספרים הללו.
נכון שעדיין לא תמצא כאן עומקות ספרותיות ואמצעים ספרותיים ואומנותיים מרחיקי לכת ואולי יש עוד מה לשפר מבחינת הגהה אבל מבחינת עלילה , מתח וזרימה תקנית יש פה שיפור ענק.
אבל אם נשפוט אותו ברמת המורכבות הספרותית והלשונית לספרים אחרים ולא בהכרח לספריו של טולקין הייתי אומר שהספר לא יורד מאיכותו ממשחקי הרעב. שגם שם העיקר הוא העלילה ,המתח והמקוריות.
אפשר לומר שאתה מגיע למצב שבו אתה מסתקרן מפרק לפרק יותר ויותר וכל הזמן מופתע מקוי העלילה שכמה שתחשוב שזה עומד להיות כמו מה שחשבת זה בכלל כיוון שונה לגמרי.
אפילו הפרק של החתונה שמופיע כמעין אתנחתנא תורם נתונים מסקרנים וחדשים על התרבות השונה.
הבנתי שחלק שלישי לא יהיה. יצאתי לי לקרוא את הפרילוג בפייסבוק שנראה די מפתיע ומושך אבל ממה שהבנתי ההוצאה החליטה לא להמשיך.
מצד אחד אני יכול להבין אותם ואחד המשפטים שפעם יצא לי לחוות על בשרי במקום עבודה (די גרוע) שעבדתי שבו ,שלא משנה מה עשיתי וכמה בכל כוחי ניסיתי לתרום הוא, ברגע שיש עליך סטיגמה של עובד לא טוב אז גם אם תבנה עיר שלמה משגשגת עדיין יגידו העיר שהוא בנה לא שווה כלום , כי הוא בנה אותה ולא מישהו אחר.
וכנ"ל המקרה הזה. בגלל הביקורות הכ"כ קטלניות על הספר הראשון לא משנה מה קוגל יעשה תמיד ידבוק בו הכתם הזה.
אישית לו הייתי במקומות הייתי מנסה איכשהו להוציא מחדש את החלק הראשון בגרסה אחרת ,ולא מתייאש וממשיך אולי בדרכים אחרות להוציא שאר 4 הספרים שתוככנו לצאת.(בייחוד בעידן הדיגיטלי היום)
יש פוטנציאל די גדול בכושר ההמצאה של הסופר שאני בטוח שהרבה קוראים ישמחו לקרוא אותו.
לסיום , כולי תקווה שעוד נזכה להמשך הסדרה.
מומלץ בחום.

למרות שיש לא מעט ביקורות קוטלות על הספר הזה ועם חלקם אני מסכים לחלוטין ואפילו הגבתי בכך שאהבתי את הביקורת כשהייתי בתחילת הספר,
עדיין אני חושב שמי שמתאמץ לקרוא את הספר עד הסוף (משימה כלל לא קלה לספר של מעל 500 עמודים) , לבסוף יהנה מהספר.
לא אחזור על כל הביקורות שכבר נאמרו , אלא אציין משהו שמאוד הפריע לי .
המעבר בכתיבה של הסופר מציון שם של הדמות שהוא רוצה לכתוב עליה לבין ציון סתמי של הדמות.
לדוגמא - גייבור עשה כך וכך ואז באותה פסקה הוא רושם הבחור הצעיר החליט כך וכך. לוקח קצת זמן להבין שמדובר על אותה דמות ולא דמות אחרת שנמצאת שם.
זה ממש מיותר ולא ראיתי כך באף ספר (בייחוד כשמדובר על אותה פסקה!).
כל הניסיון לקחת ולהעתיק יסודות מטולקין במהלך העלילה בעיניי מיותרים מאוד . חבל שהסופר לא חשב לכתוב קצת יותר במקוריות וקצת יותר לנסות לאמץ את כושר ההמצאה.
בייחוד , כשהוא מציין בסוף הספר , שהוא עמל על הספר שנים רבות . מאידך, חבל שלא נתן עוד מאמץ קטן כמו לקרוא בשנית ולהקשיב לביקורות קוראים אובייקטיבים לפני פרסום הספר וכתוצאה מכך גם לתקן את העלילה של תחילת הספר שגורמת להרבה קוראים להתאכזב ולנטוש באמצע.
אבל כפי שכתבתי מי שמסוגל לחצות את מאמץ קריאת 450 העמודים הראשוניים , מובטח לו שיהנה אפילו מאוד מהעלילה ומהספר וכן יש מצב שלא יוכל להניח לרגע את הספר עד לסוף.
דבר אחרון , חייב לציין לשבח את הניסיון (לא קל בכלל) של סופר ישראלי לכתוב ספר ששיך לז'אנר שכזה. כן ירבו כמותו.

לספר הזה יש מקום של כבוד,
כי זה ספר הפנטזיה הכי גרוע אי פעם שקראתי.
כל כך הרבה פרטים טפלים בספר, דברים שלא קשורים לכלום.
המחבר מנסה לסבך את הקורא עם הרבה מושגים מהעולם הדימיוני שהוא יצר, שזה נהפך לבלתי אפשרי לעקוב אחרי העלילה.

ההתחלה קצת נגררת אבל אח"כ איאפשר להניח את הספר מהיד ספר מדהים ומומלץ לכולם