"גד... דורי!", נשמע מהמטבח קולה הצווחני של אמא בבוקרו של יום. "למי קראת?", תמה גדי, "לגדי או לדורי? תמיד את מתבלבלת בינינו. כבר המצאת בן חדש, "גדורי". "גם אמא שלי הייתה מתבלבלת בין הילדים שלה", תירצה האם. "כל כך מתאים לך", איבחן גדי, "במקום להשתפר, את מוצאת לגיטימציה אצל מישהו אחר שעושה את אותה טעות. חוץ מזה, צריך לדעת להפריד למקרים. לסבתא היו שמונה ילדים, ולך רק שלושה. בכל אופן, בשביל מה קראת לי?". "תעביר לי את הסכין", ביקשה עופרה. "אין בעיה", אישר גדי, והניח את הסכין בידה. "השתגעת?!", התפלצה אמא, "מי חינכה אותך? לא אמרו לך שלא שמים סכין ביד? תשים אותו על השיש! אתה לא יודע שזה גורם לריב?". "הנה, זה כבר גרם לריב", הבחין, "אנחנו ממילא רבים כל הזמן. תפסיקי להאמין באמונות טפלות". "אני לא מאמינה באמונות טפלות", הכחישה אמא, "זה עושה מזל רע". "מזל רע יותר ממה שיש לנו?", התפלא גדי, "את לא מבינה שרק אנשים פרימיטיביים מאמינים באמונות טפלות? חתול שחור זה מזל רע, רק אם אתה עכבר. אם את פוגשת חתול שחור, החתול יורק". "גם אל תפתח מטריה בתוך הבית, זה מסוכן", הזהירה אמא. "לא, זה סתם מטומטם", סתר גדי, "אם כבר, אז את מסוכנת. לא פלא ש"אמא" ב-CAPS LOCK זה TNT". "וגם אל תעבור מתחת לסולם, ואל תשבור מראה", המשיכה אמא בהתעלמותה, "תאמין באמונות טפלות. אם לא יזיק, בטח לא יועיל. תזכור שהתחלנו לריב בגלל ששמת לי את הסכין ביד". "הייתי חוסך משנינו את הריב הזה, אם הייתי שם לך את הסכין במקום אחר", איים.
למטבח נכנס האח הצעיר, דורי. "בוא'נה, גדי, אתה חתיכת נקבה!", קטל אותו. "אמא שלך נקבה!", החזיר גדי. "כן!", אישרה אמא. "שמעתי שפחדת ללכת מכות עם אליקו", הוסיף דורי. "אני נגד אלימות, בעיקר כשהיא מופנית נגדי", הבהיר גדי, "הוא צריך לפחד ממני, יש לי דאן 7". "נכון", אימת דורי, "אתה נוסע לפעמים בקו 7 של "דן". "על מה אתה מדבר?", המשיך גדי בקו ההגנה, "אני אחלה גבר!". "כי אתה אח שלי", הסביר דורי, "אח לגבר". "עכשיו גם אתם רבים", התערבה אמא, "הכל בגלל הסכין". "מה הקשר? אנחנו תמיד רבים", התנגד גדי, "יש בינינו "מלחמת אחים". אתמול רבנו על השאלה: "את מי את אוהבת יותר?". "איזה חמודים!", התמוגגה. "היא אוהבת אותך יותר!", צעק גדי. "לא נכון, אותך!", החזיר דורי. "תפסיקו לריב כמו ילדים קטנים!", הפצירה אמא. "טוב", הסכים גדי, "נריב כמו ילדים גדולים". "אמן תקבלו שיתוק, חס וחלילה!", קיללה אמא. "אמא, ברגע שהתחלת לקלל, זה הסימן שלי ללכת", אמר גדי, ויצא את הבית.
"דורי, תשמע איזה אמא חכמה יש לך", ניסתה האם את הבן הקטן, "בתכנית של דוקטור כרפסו ברדיו FM, התקשרה אליו מאזינה שמעשנת 40 שנה, וסיפרה לו כמה העישון הורס לה את החיים. ולי היה פתרון שאפילו הוא לא חשב עליו- שתפסיק לעשן! והוא קורא לעצמו דוקטור". "נכון!", אישר דורי, "איך הוא לא חשב על זה בעצמו? שמחר תפסיק לעשן אחרי 40 שנה, ואז הכל יסתדר! אמא, את כישרון מבוזבז. צריך לתת לך להנחות ברדיו תכנית על רפואה. בעצם, לא רק על רפואה. תכנית שבה תפגיני את הידע העצום שלך בפוליטיקה, צבא וספורט. יקראו לה "עופרה יודעת הכל". חוץ מזה, כרפסו הוא פרופסור, לא דוקטור". "דוקטור, פרופסור, מה ההבדל?", לעגה. "בשביל אחת שלא סיימה בית ספר עממי, באמת אין הבדל", ביאר. "לא סיימתי עממי בגלל שהמורה שלי שנאה אותי, האשכנזייה הנבלה הזאת! כוס אימהּ ובית אביהּ! הגזענית הזאתי תמיד קראה לי מטומטמת!". "אבל היא קראה לך מטומטמת לא כי היא גזענית", הסביר, "היא קראה לך מטומטמת כי את מטומטמת"... "זה לא מנחם אותי!", מיאנה להתנחם. "איך קראו לה?", חקר דורי. "אווה, המורה לטבע", נזכרה אמא, "דווקא עד שהיא הגיעה, אהבתי טבע". "אחרי שככה הוא התאכזר אלייך?", גיחך דורי. "לפחות היא לימדה אותי על עופות", התנחמה אמא. "אז עכשיו אני יודע את מי להאשים", הבין. "אפרופו להאשים", קישרה אמא, "אתה יודע מי הוציא את הפלאפון שלי מהטעינה?". "אני אתן לך רמז, ונראה אם תצליחי לפתור את החידה הבלשית הזאת", עזר דורי, "זה היה או אני או גדי, אבל זה לא הייתי אני. אז מי זה היה?". "זה אתה!", הוכיחה. "תמות נפשי עם טיפשים!", זעק דורי. "גם אתה קורא לי טיפשה?", נבהלה. "דיברתי על טיפשים באופן כללי", הבהיר דורי, "אבל אם הגעת למסקנה שאני מדבר עלייך, אז ירדת על עצמך". "עכשיו, בגללך, הפלאפון שלי לא טעון!", טענה. "באמת? אי אפשר לירות בו?", לגלג, "צריך לומר "מוטען". "לקחת את הפלאפון בזמן שלא הייתי בחדר, עשית ממנו שיחות, התקשרת לחברים שלך על חשבוני, ואפילו צלצלת לחוץ לארץ!", תפקדה כבלשית. "איזה יופי שאת מחברת סיפור שלם מכמה פרטים לא נכונים", התענג דורי, "בעצם, למה לתת לעובדות להרוס תיאוריה יפה?".
למטבח נכנס האח הצעיר, דורי. "בוא'נה, גדי, אתה חתיכת נקבה!", קטל אותו. "אמא שלך נקבה!", החזיר גדי. "כן!", אישרה אמא. "שמעתי שפחדת ללכת מכות עם אליקו", הוסיף דורי. "אני נגד אלימות, בעיקר כשהיא מופנית נגדי", הבהיר גדי, "הוא צריך לפחד ממני, יש לי דאן 7". "נכון", אימת דורי, "אתה נוסע לפעמים בקו 7 של "דן". "על מה אתה מדבר?", המשיך גדי בקו ההגנה, "אני אחלה גבר!". "כי אתה אח שלי", הסביר דורי, "אח לגבר". "עכשיו גם אתם רבים", התערבה אמא, "הכל בגלל הסכין". "מה הקשר? אנחנו תמיד רבים", התנגד גדי, "יש בינינו "מלחמת אחים". אתמול רבנו על השאלה: "את מי את אוהבת יותר?". "איזה חמודים!", התמוגגה. "היא אוהבת אותך יותר!", צעק גדי. "לא נכון, אותך!", החזיר דורי. "תפסיקו לריב כמו ילדים קטנים!", הפצירה אמא. "טוב", הסכים גדי, "נריב כמו ילדים גדולים". "אמן תקבלו שיתוק, חס וחלילה!", קיללה אמא. "אמא, ברגע שהתחלת לקלל, זה הסימן שלי ללכת", אמר גדי, ויצא את הבית.
"דורי, תשמע איזה אמא חכמה יש לך", ניסתה האם את הבן הקטן, "בתכנית של דוקטור כרפסו ברדיו FM, התקשרה אליו מאזינה שמעשנת 40 שנה, וסיפרה לו כמה העישון הורס לה את החיים. ולי היה פתרון שאפילו הוא לא חשב עליו- שתפסיק לעשן! והוא קורא לעצמו דוקטור". "נכון!", אישר דורי, "איך הוא לא חשב על זה בעצמו? שמחר תפסיק לעשן אחרי 40 שנה, ואז הכל יסתדר! אמא, את כישרון מבוזבז. צריך לתת לך להנחות ברדיו תכנית על רפואה. בעצם, לא רק על רפואה. תכנית שבה תפגיני את הידע העצום שלך בפוליטיקה, צבא וספורט. יקראו לה "עופרה יודעת הכל". חוץ מזה, כרפסו הוא פרופסור, לא דוקטור". "דוקטור, פרופסור, מה ההבדל?", לעגה. "בשביל אחת שלא סיימה בית ספר עממי, באמת אין הבדל", ביאר. "לא סיימתי עממי בגלל שהמורה שלי שנאה אותי, האשכנזייה הנבלה הזאת! כוס אימהּ ובית אביהּ! הגזענית הזאתי תמיד קראה לי מטומטמת!". "אבל היא קראה לך מטומטמת לא כי היא גזענית", הסביר, "היא קראה לך מטומטמת כי את מטומטמת"... "זה לא מנחם אותי!", מיאנה להתנחם. "איך קראו לה?", חקר דורי. "אווה, המורה לטבע", נזכרה אמא, "דווקא עד שהיא הגיעה, אהבתי טבע". "אחרי שככה הוא התאכזר אלייך?", גיחך דורי. "לפחות היא לימדה אותי על עופות", התנחמה אמא. "אז עכשיו אני יודע את מי להאשים", הבין. "אפרופו להאשים", קישרה אמא, "אתה יודע מי הוציא את הפלאפון שלי מהטעינה?". "אני אתן לך רמז, ונראה אם תצליחי לפתור את החידה הבלשית הזאת", עזר דורי, "זה היה או אני או גדי, אבל זה לא הייתי אני. אז מי זה היה?". "זה אתה!", הוכיחה. "תמות נפשי עם טיפשים!", זעק דורי. "גם אתה קורא לי טיפשה?", נבהלה. "דיברתי על טיפשים באופן כללי", הבהיר דורי, "אבל אם הגעת למסקנה שאני מדבר עלייך, אז ירדת על עצמך". "עכשיו, בגללך, הפלאפון שלי לא טעון!", טענה. "באמת? אי אפשר לירות בו?", לגלג, "צריך לומר "מוטען". "לקחת את הפלאפון בזמן שלא הייתי בחדר, עשית ממנו שיחות, התקשרת לחברים שלך על חשבוני, ואפילו צלצלת לחוץ לארץ!", תפקדה כבלשית. "איזה יופי שאת מחברת סיפור שלם מכמה פרטים לא נכונים", התענג דורי, "בעצם, למה לתת לעובדות להרוס תיאוריה יפה?".