כתבת יפה תום, גם אני חושב שלומר בוודאות שאלתרמן היה חוזר בו הוא בבחינת הערכה שאין לה שום כיסוי, במקרה הטוב, ופגיעה בדעותיו ובחירותו של האדם במקרה הפחות הטוב.
אבל האמת היא שאני מבין את המקום שממנו זה בא. אלתרמן הוא הרי גאון המילים הבלתי מעורער של השירה העברית. אי אפשר לקרוא את שיריו בלי לחוש אליו הערצה. השיר שציטטת, זו הרי גאונות במיטבה. כוכבים בחוץ, הטור השביעי... זו פסגת הכתיבה. קראתי לא מזמן מישהו שהתבטא שההבדל בין שלונסקי לבין תלמידו אלתרמן, הוא ביכולת לפעול על הקורא גם כשאינו מבין את דבריו במלוא עומקם: "אתה קורא "לספרים רק אַת החטא והשופטת" ואין לך מושג מה פירושה של השורה, אבל לא מאוד אכפת לך, כי היא עובדת גם בלי שמבינים איך ומה".
כנראה שיש אנשים בשמאל, מעטים, אבל ישנם, שקשה להם להשלים עם העובדה שאלתרמן חשב אחרת מהם. כדי לרצות את עצמם הם מוכנים להתעלם מהעובדות, לשכתב את ההיסטוריה, ואפילו לפגוע באלתרמן האיש ובחירותו, ובלבד לנכס לעצמם את אלתרמן הסמל. אלתרמן הרי אמר את דעתו יפה מאוד כשרצה, וזו הייתה דעתו בחייו. נקודה. ובכלל, ההתעסקות הספקולטיבית מה הוא היה חושב כיום, חוץ מזה שאלו דברים בטלים וחסרי משמעות, הם מעוררים לחשוב שמא אותם אנשים לא מאמינים בצדקת דרכם כשלעצמה, ולכן מחפשים אילן גדול (שלא קיים) להישען עליו.
מלבד זאת, זה פשוט לא נכון להציג את זה כאילו רוב האנשים באותה תקופה היו בעד ארץ ישראל השלמה ומאז "כולם" "התפכחו" וממילא גם אלתרמן היה "מתפכח". אלתרמן גם אז נאלץ להגן על דעותיו, אפשר לומר, בעדינות, שחבריו בשמאל לא פירגנו לו כבר אז. ומכיון שאני בורח ככל האפשר מדיבורים באוויר ומשתדל להתבסס אך ורק על עובדות אביא כמה ציטוטים שיאשרו את דברי.
קודם כל אצטט מדברי חיים גורי, חברו של אלתרמן לתנועה, מכתבה בידיעות אחרונות (1.10.10): "נתן אלתרמן ייסד את התנועה למען ארץ ישראל השלמה, אף שבשירתו עד אז אין סימן לכמיהה ההיא ולמעשה ההוא. וכשהסופר נתן שחם שאל אותו לשם מה הוא צריך את זה, אלתרמן אמר שאי-אפשר להטיל את הדילמה הזו רק על כתפיו של צה"ל. לא נחלת זרים כבשנו, הוא אמר לשחם, ועלינו לומר גלויות שזאת ארצנו, בין הירדן והים. הקמת התנועה הזאת, שאף אני, כאחרון החיים עדיין, חתום על גילוי הדעת שפירסם אלתרמן, עוררה בקרב חסידיו הקרובים ביותר תגובות נסערות. בשלוש השנים הבאות שבאו אחר כך, עד שנפטר ב-1970, הוא המשיך להתפלמס בחריפות, בודד ומר נפש, עם מבקריו".
ואלו ציטוטים של אלתרמן עצמו, כל קורא ישר, יבין שלומר שבוודאי היה חוזר בו, יש בזה פגיעה בכבודו של אלתרמן:
"ארץ ישראל היא מעתה בידי העם היהודי, וכשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת ישראל, כך מצווים אנו לקיים מה שקיבלנו מידיה - את ארץ ישראל. הננו חייבים בנאמנות לשלמות ארצנו - כלפי עברו של העם וכלפי עתידותיו גם יחד. ושום ממשלה בישראל אינה זכאית לוותר על שלימות זו".
"בין הצעות וערעורים שאתה מוצא כיום בעיתונינו, אתה קורא גם דברים משונים על 'הקמת מדינה ערבית עצמאית במרכז הארץ וברצועת עזה, מדינה עצמאית עם בית נבחרים ודגל, העשויים לספק צורך עמוק של הפלשתינים ולתת להם אזרחות מכובדת בעולם הערבי.
בהצעות אלה חסרים אפילו הסייגים הקובעים שענייני ההגנה והחוץ של 'השטח האוטונומי' יהיו בידי מדינת ישראל. אך לא סייגים אלה הם העיקר. העיקר הוא שבמקום לקבוע ברורות בתודעתנו ובתודעת הציבור בעולם כי רעיון המדינה הערבית העצמאית, לפי תוכנית החלוקה, שבק חיים עוד בשעת הפלישה הערבית בתש"ח, ולא כל שכן עכשיו - אנו חוזרים וקובעים בתודעתנו ובתודעת העמים, שאנו כאילו מסכימים מראש למעמד מיוחד לשטח זה של 'הגדה המערבית', בלי לשים אל לב שיש בכך, למעשה, ויתור מראש על התמזגות אינטגרלית עם חבל-ארץ, המגלם, סמלית ומוחשית, את משמעות קיומנו הלאומי ההיסטורי... בשעה שאנו מדברים על מדינה ערבית עם 'דגל ובית נבחרים', שתכלול את חברון ובית-לחם, אנו עושים מעשה אשר שום אומה חיה לא הייתה עושה כמוהו ללא כורח עליון ותבוסה צבאית... מבחינת תודעה ציבורית של חינוך וחישול אזרחי, עשוי טשטושם של עיקרים אלה להיות גורם שאין מסוכן יותר ממנו לא רק לתחושת צדקתם אלא גם לכוח צדקתם של המערכה היהודית והקיום היהודי".
