(אני מצטער, אבל אני אסביר את זה בצורה שונה פה)
"המסורת" לא תלמד אותם להיות טובים בגלל שלהיות רע יותר קל מלהיות טוב. וה"מסורת" הזו זה פחות או יותר ההגיון, הרגשות והמחשבות של האדם.
זאת עובדה.
תחשבי על זה בצורה כזאת -
להיות רע זה קל, כי כל אחד צריך לדאוג רק לצרכים של עצמו. או במילים אחרות - לעשות כככללל מה שטוב לאותו אדם.
להיות טוב זה יותר קשה, כי צריך להתחשב גם בצרכים של אחרים, ואת זה עושים על ידי הגבלת הפעולות של אותו האדם.
בני האדם כבר הצליחו להגיע לכמה מסקנות (*שימי לב - הם חיו בתקופה שבה כל אחד לעצמו, פחות או יותר.) :
1.המצב הכי טוב לבן אדם הוא - הבן אדם רע, ואחרים טובים.
2.המצב השני הכי טוב לאדם הוא - שהאדם טוב ואחרים גם טובים.
3.המצב השלישי הכי טוב הוא - האדם רע וגם האחרים רעים.
4.המצב הכי גרוע הוא - שהאדם טוב והאחרים רעים.
(יהיה יותר נוח לעשות טבלה:
שורה אחת זה האדם (טוב\רע)
וטור אחד זה האחרים (טובים\רעים).
ואז לסדר את המצבים לפי סדר העדיפויות בטבלה.)
זאת אומרת, שהדבר הכי יעיל שאדם יכול לעשות בשביל עצמו, הוא להיות רע
(אם האדם רע - הוא יגיע למצב הכי טוב או השלישי הכי טוב,
ואם הוא יהיה טוב - הוא יגיע למצב השני הכי טוב או ההכי גרוע.)
נכון שאם כולם יפעלו לפי הרעיון הזה, הם יגיעו לאפשרות השלישית הכי גרועה,
וזה לא ממש טוב לכולם.
את בטח שואלת את עצמך "למה שלא כולם יהיו טובים?! זה הרבה יותר משתלם!"
ואת צודקת.
אבל,
יש פה עניין של אמון.
לכל אדם עדיף לרמות האחרים ולהיות רע, אם הם יהיו טובים. אבל, שוב אנחנו מגיעים למצב שבו לכולם עדיף להיות רעים.
אז לסיכום: כל אדם מעדיף להיות רע מלהיות טוב, מסיבות אנוכיות שנובעות מחוסר אמון באחרים.
(דרך אגב - חוקים וממשלה הם חלק מהדרכים לגרום לאמון וסדר, שדרושים למצב השני.)
