כמה מילים על המשט וטירקל

תזכורת:
לפני כחודשיים פעל חיל הים במסגרת תפקידו לקיים סגר ימי, ומנע בכוח כניסה של כמה אוניות עמוסות שלא שעו לקריאות לפרוק את מטענם בנמל אחר.
לצורך קיום הסגר השתמש הצבא בלוחמי קומנדו.
הלוחמים תודרכו כשוטרים וצויידו ברובי paint-ball וכלי משחק נוספים.

שתי נקודות מתוך התייחסותו של ראש ממשלתנו לפעולה הצבאית:
1. "חשיפת העובדות תוכיח שמטרותיה ופעולותיה של ישראל היו ראויות על פי אמות המידה של הדין הבינלאומי"
2. "דרשתי מאמץ עליון להיפגע מפגיעות בגוף ובנפש"

שתי הנקודות האלו העומדות בציר המחשבה של קובעי המדיניות גרמו בפעם הזו ויגרמו גם בעתיד לתסבוכת גדולה עבורנו.

יש לנו דיני מלחמה כבר אלפי שנים.
אנו יודעים מתי לקרוא לעיר לשלום ומתי בתחבולות לכלות את שכם על יושביה.
כשאמת המידה בה אנו משתמשים היא ה"דין הבינלאומי", ידנו תמיד תהיה על התחתונה ופעולתנו תהיה שגוייה. אין לנו אפשרות להצליח במצב זה.

כשהולכים לפעולה צבאית ומשתמשים במיטב הכוחות הלוחמים שאימונם הוא לכבוש את היעד במינימום פגיעות בנו, אסור להנחות אותם הפוך מכך.
זה פוגע בנו בפעולה הנוכחית ויפגע בנו בפעולות עתידיות בהם הלוחם יהיה מבולבל בקרב האמיתי.

יצא לי לשמוע ממפקדים בכירים בצבא את אותם הדברים שאומר ראש הממשלה.
לא הבנתי אז כיצד הם שולחים לוחמים לביצוע פעולה שאינם מתאימים עבורם?

תהיתי מדוע לא עמד מפקד בכיר בפרץ ואמר "את הלוחמים שלי לא אשלח לעבודת שיטור עם רובי צבע. מה המשימה, סגר ימי? אדאג שכל ספינה שתנסה לשבור את הסגר תוזהר ותוטבע במידה ותמשיך בפעולה התוקפנית. דרוש לכם סגר? ראו זאת כסגור, עלי."
אולי תרבות הציות לפקודות בצה"ל לא מאפשרת את הגמישות הנחוצה?
אולי אותה קונספציה קיימת אצל כל דרג הפיקוד?
אולי חסר איזון מלמטה שיזכיר לדרגים הבכירים מהי אחריות, מהו צבא, מי אנחנו ובאיזו זכות אנו כאן בארץ.

אחרי כל מבצע קטן/גדול בעזה או בלבנון מתחילים לברר אם הצבא כשל או הדרג המדיני, או מה בדיוק. הצבא לא יכול להצליח והדרג המדיני לא יכול להורות נכון כשהבסיס עליו הוא עומד רעוע.

יכול גם להיות שהמשימה הגדולה האחרונה של צה"ל, שימוש בכוחות לוחמים כשוטרי גירוש אזרחים, בפינוי תושבי גוש קטיף, נותנת בנו כעת את אותותיה.
אוי לנו ממה שעשינו לעצמנו.

כל לוחם קומנדו שכזה.
אים רק ידע העם כמה כסף מושקע בו. וכן זה חשוב שידעו שפה מדובר גם בכסף גדול.
ולא רק בחיי אדם יקרים.
החברה האלה לא אומנו להיות שוטרים.
זה היה יותר מחלום בלהה. זה הרי מילחמה ובמילחמה לא עוצרים באמצע
ואומרים.
אתם יודעים מה. בו נתחיל לצייר ציורים.
זה פשוט לא עובד ככה.
אישית. נידהמתי ליראות את ה 13 יוניט של הניווי יורדים בלי מסך עשן רציני
ואפילו הרעשה אוירית.
משהוא שהיה גורם לחברה הטורקים האלה לעשות קקה במיכנסים.
פשוט לא נילקח ברצינות.
פה.
זה לא היה ניגמר אז ביזניס אז יוזול.
פה היו עפים ראשים.
מאור לגוים הפכתם לפנסים לטורקים. אבל גם את האמת אתם לא יודעים לקבל ברוח
טובה.
דפקתם פה בגדול גדול.
יהיה קשה לקחת אותכם ברצינות בפעם הבאה.
ולביא אני מחכה לאחד שכמוך שסוף סוף יקום ויצעק הי למלך אין
בגדים.
ישר כח.
לעבודות שיטור שולחים את מישטרת ישראל. ולא יחידת קומנדו
בסדר גודל של ה 13 יוניט של הניווי.

Dear First Sergeant A.

You’ve become famous, my brother. I know you didn’t want to. You prefer the dark waters of the night. Yet suddenly we can see you on every self-respecting news channel – CNN, BBC, NBC.

There you are, quickly gliding down to the deck of the vessel. The audience at home watches with concern. Not all of us get the chance to jump off a helicopter in the middle of the night straight into an ocean of hatred and the knives held by bloodthirsty “peace activists.”

I know that at such moments, there is only one thing that truly scares you: Your mother finding out who you hang out with at night. Perhaps this is why your face is covered. Nonetheless, you show no hesitation and glide down. I think you may be doing it not only because your friends need you on that deck, or because of the heavy weight of the equipment you’re carrying. You may dismiss my words with a smile, but I believe another force pulled you down.

It’s a rather heavy burden, First Sergeant A. The burden of the Jewish people. It sounds bombastic, right? “History” and “ideals” are bad words in the post-Israeli discourse. Even to me it sounds a little schmaltzy. Our precious elites, which at this time engage in constant self-flagellation, managed to entrench within us the weakness of spirit and a sense of cynicism.

However, this burden exists. Perhaps it managed to find its way to your shoulders back when you were born. You are a citizen of the Jewish State, First Sergeant A., and your medical profile makes you fit to be a combat soldier. Hence, you have been destined to glide down from helicopters at late hours of night and take the spiting of the whole enlightened world. This world also expects you not to respond, even when someone fires at you.

Our ‘genetic disease:’ We’re Jewish

We see you every day at the bus stop, First Sergeant A. We live not too far from your ba<x>se and you return from home at the same time we head to kindergarten. You should know, A., that my son watches you with admiration from the back seat. He is excited to see the wings on your shirt and rules that you must be “the strongest soldier in the world.”

I smile when he says that, but then he adds: “Dad, I too will be like him when I grow up.” At night, when he sleeps peacefully thanks to you, I look at him and get frightened a little -- because this burden sneaks into his bed right before my eyes and holds on to him. And he’s just five years old.

Yes, all of us around here carry this terrible “genetic disease.” My grandfather brought it with him from the train station in Munich in 1939, and it was passed on to his great grandson, who now looks at you through the window. There’s not much we can do about it -- we’re Jewish.

גם בנחשון וקסמן סיירת מטכ"ל נשלחה לשחרר את החייל, אף על פי שהיו יחידות שיותר התאימו למשימה (כמו הימ"מ של המשטרה). בגלל מאבקי אגו ושיקול דעת מוטעה נבחרה סיירת מטכ"ל למשימה.
אי אפשר לדעת איך התוצאה הייתה מסתיימת אם היו משתמשים בכוחות מתאימים יותר, אנחנו יכולים רק לדעת את התוצאה הסופית - נחשון וקסמן ועוד חייל נהרגו.

אבל בגדול - אם אתה שואל אותי זה כבר עניין של הקברניטים.
המפקדים יכולים להציע, אבל בסופו של דבר - גם הם מצייתים לפקודות - וכך זה צריך להיות.
אני באמת שמח שלא היו לנו הרוגים בפעולה הזו, אחרת המסקנות היו צריכות להיות נוקבות יותר. ה"אסון ההסברתי" מול חו"ל לדעתי היה קורה בכל מקרה, ולנסות להתרגז על זה - זה או סתם דמגוגיה, או מאמץ מיותר.
סך הכל עשינו מה שהיינו צריכים לעשות - אכפנו מצור שהטלנו.

במוקדם או במאוחר העולם ישכח את המשט.
היו איומים במשטים נוספים על ידי אירן, חיזבלה ודומיהם. אז היו. והעובדה היא שאין משטים נוספים. ואם יהיו תריך לנהוג בדיוק אותו הדבר. לעצור אותם.
רק שצריך ללמוד מהנסיון ולשפר את דרך הפעולה.

אנחנו לא רוצים שאחרים יגינו עלינו. רק אנחנו מסוגלים להגן על עצמינו.

ובעזה חיים די טוב. עובדה שיש להם מספיק כסף לייצר קסאמים ומרגמות.

עד היום העולם ידע.
אתה מתחיל איתי אתה מקבל כפול בחזרה.
לאן זה נעלם ?
יש לזה הרבה סיבות.
דורות חדשים. עיפות החומר. טגנולוגיה. וכמובן הנהגה עולמית חלשה.
וזאת הבעיה העיקרית.
כשיש נשיא אמריקאי חלש. זה בעיה כלל עולמית.
לא הכל ניתן להשגה בדרכי שלום. יש דברים שניתנים להשגה רק במילחמה.
לדעתי.
את שורש הבעיה העולם לא מבין.
זה לא העינין שיש שלום עים מיצרים ועים ירדן ומחר עים סוריה ולבנון.
זה לא פותר את הבעיה.
אז אולי לא יהיו מילחמות גדולות בנתים.
אבל גם הקטנות יודעות להרוס את החיים. עשרה הרוגים פה חמש עשרה שם זה לא
חיים בריאים.
וכל שכן שזה קורה במקום כל כך קטן כמו ישראל שהופך כל יום לעוד יותר קטן
עים כל החזרות של השטחים.
לעומק אסטרטגי אין מחיר. הדם ששולם עליו היא אפשר לישקול אותו
לא בזהב ולא בדולרים.
ואת זה אסור לישכוח מתי שמיתישבים עוד פעם באיזה חור בעולם ומקטינים עוד פעם
את העומק האסטרטגי של מדינת ישראל.
בסוף הם כולם ילכו הביתה כולל אובמה. מה שישאר זה מה שהסנדק אמר הבוקר
רק הנחישות הישראלית והסכמה מלאה.
על שטחים אין מה לדבר. נקודה.

אני בטוחה שראשי המדינה והצבא מסכימים איתך ומאמינים
שהתגובה הישראלית הרצויה והצודקת הייתה להיות תקיפים יותר, כפי שתיארת.
א-ב-ל
הם גם יודעים שמדיניות כזו הייתה גורמת לישראל כזה נזק ששכרה
היה יוצא בהפסדה. ועוד איזה הפסד. לא רק שהתדמית של ישראל, הגרועה גם ככה,
הייתה סופגת פגיעה אנושה, אלא שיש סכנה ממשית לסנקציות/חרם/כפיית הסדרים
לא רצויים ואולי עוד דברים. זה לא צודק אבל זה מה יש: היותנו מדינה כל כך
קטנה ומבודדת גורמת לכך שאנחנו פשוט לא יכולים לפעול בלי להתחשב ב"מה יאמרו".
רוסיה, סין, ארה"ב, אנגליה ואפילו טורקיה יכולות להרשות לעצמן לפעול על פי
רצונן, פחות או יותר, אנחנו לא.

לכן אין בי כעס על הניסיון של הצבא ושל המדינה לפעול בדרכים
מעט יותר דיפלומטיות. המתסכל הוא שאפילו זה מביא להתנפלות וגינויים
אינסופיים, גם מצד מדינות שפויות (אז תאר לך מה היה קורה אם היינו
מרשים לעצמנו יותר).

פורומים›א כללי›כמה מילים על המשט וטירקל

תאמין לי לביא אני פשוט לא מבינה אותך מה רצית שיעשו? יתנו להם להכנס לעזה?

טוב שאתה אמיץ מספיק לעמוד וליצעוק. חמורים מה אתם עושים ?

Thank You, First Sergeant A

יש לנו היסטוריה עשירה של מתן משימות שלא מתאימות לכוחות

נחישות. רק נחישות. ושוב - נחישות.

אתה צריך להיות עיקבי. אחרת אתה מת.

מה שרואים משם...