אני מכירה את כל הקוראות ביישוב הקטן הזה. אנחנו נפגשות באקראי כשבאות לתרום ספרים יד שנייה ולבחור חדשים-ישנים. כל אחת מאיתנו עומדת תמיד באותו מקום מול המדף לספרות יפה - ומברכות על היוזמה שבאה מתוך התושבים ולמען התושבים, בחור הנידח הזה - אזור בעל קשיי תחבורה, שקשה בו למצוא מה לעשות בשגרה - וקשה שבעתיים בתקופה לא יציבה...
אז לא הבנתי מה מצאת דווקא בי, זו שקפצה על המציאה מיום שהמיזם הוקם: אפשר לא לצאת מבית ואין צורך לנסוע בדרכים לחנויות ספרים גדולות!... הכי פשוט לחמוק לספרייה כזאת כמו שנפגשנו בה. לחפש במהירות את ההרפתקה האסקפיסטית הבאה, ומיד לברוח חזרה לחדר המוגן.
אמנם ראית שאני יחסית צעירה, אבל התרשמת שחונכתי על ספרות איכותית וגם לקחתי על עצמי בהתנדבות את ההקפדה, שהייתה דומיננטית יותר בדורות קודמים - לקרוא קריאה של ממש, מילה במילה. מה זה שווה לקרוא ספר אם מחפשים תקציר בוויקיפדיה ורידוד של הנושא בסרטוני טיק-טוק?
שיתפת אותי שהנכדה שלך היא נערה קוראת ושאת נלהבת להכיר לה את הספר שקדם להצגה הנהדרת שראיתן. זו הייתה סתם שאלה תמימה מצדך, אבל אותי היא "זרקה" למקום אחר: פתאום הבנתי שמוזר שעד עכשיו אף אחת לא שאלה והתעניינה אם אני יכולה לעזור לה למצוא ספר מסוים... והרי רואים אותי כל הזמן שם! לוקחת ספרים, מחזירה, מסדרת מדפים וגם מחליפה מילה או שתיים... מנהלת שיחת חולין מנומסת.
לא בדיוק הבנתי מאיפה צצת... התביישתי לשאול איך קוראים לך. וחוץ מזה - שאלה כזו, ואולי גם החלפת מספר טלפון הייתה הורסת את ה"קסם" של הרגע... אז בעיקר תהיתי ביני לבין עצמי מניין לך, בגילך - ההתלהבות המידבקת הזו לכל עולם הספרות, וחוסר החשש שנכדתך תראה בך סבתא טרחנית ותחזור למסך. והכי חשוב - למה הסקת שדווקא אני אדע לעזור לך למצוא ספר שנערה תתעניין לקרוא?...
ובלי שידעת - עוררת בי השראה לנסות שוב. לקוות שילדים ימצאו גם זמן להתרגש מהספרים שאהבתי כשהייתי נערה בת גילם. פעם זה היה מובן מאליו על אילו ספרים כדאי להמליץ לנוער, והיום... לא נראה שמישהו טורח לנתח את טעמם הספרותי לעומק.
התאמצתי "להסיר חלודה", וחיפשתי בראשי איזושהי התחלה של תשובה לענות לך... למרבה הבאסה לא נתקלתי מעולם בספר הספציפי שנקבת בשמו...
הצעתי לך ספר אחר וביקשת מיד שאביא לך אותו - ודווקא באותו רגע חשוב הוא נעלם מעיני.
הצטערתי על כך שזהו בוודאות סופה של השיחה בינינו, ואז, באורח פלא הוא היה בדיוק מולי! הבאתי לך אותו ועיינת בו קצרות, הבטחת שתקראי ואחר-כך גם הנכדה בטח תתעניין.
בניגוד לסטיגמה על גילך הייתי הרבה יותר זורמת מבני דורי, המילניאלס. בכל שיחה הם מתפלאים מחדש שיש חיה כמוני - שמאוהבת במילה הכתובה ובדיוק הלשוני וההגייתי. לא מצליחים ואולי גם לא מנסים להבין למה אני לא משתלבת בהמון וזורמת עם כל מה שהולך ברשתות החברתיות -
ובמקום זאת בוחרת לבוא לספרייה - חמושה במשקפיים וקפוצ'ון, נלחמת בהודעות המצפצפות מהנייד שביד האחת - ונושאת ספר כבד (תרתי משמע) ביד השנייה.
ואולי אני חיה בספר - אבל לרגע הייתי איימי מנשים קטנות: החולמת הילדותית שאוהבים להקנטי - ולמרבה הקנאה דווקא היא עוררה עניין במי שיודעת דבר או שניים על אומנות ועל החיים... ונסעה עם דודה קרול לאירופה כדי להגשים שם את חלומה האומנותי, במקום ג'ו הדומיננטית והבוגרת, שכולם הימרו עליה כזו שתצליח בסוף.
אז לא הבנתי מה מצאת דווקא בי, זו שקפצה על המציאה מיום שהמיזם הוקם: אפשר לא לצאת מבית ואין צורך לנסוע בדרכים לחנויות ספרים גדולות!... הכי פשוט לחמוק לספרייה כזאת כמו שנפגשנו בה. לחפש במהירות את ההרפתקה האסקפיסטית הבאה, ומיד לברוח חזרה לחדר המוגן.
אמנם ראית שאני יחסית צעירה, אבל התרשמת שחונכתי על ספרות איכותית וגם לקחתי על עצמי בהתנדבות את ההקפדה, שהייתה דומיננטית יותר בדורות קודמים - לקרוא קריאה של ממש, מילה במילה. מה זה שווה לקרוא ספר אם מחפשים תקציר בוויקיפדיה ורידוד של הנושא בסרטוני טיק-טוק?
שיתפת אותי שהנכדה שלך היא נערה קוראת ושאת נלהבת להכיר לה את הספר שקדם להצגה הנהדרת שראיתן. זו הייתה סתם שאלה תמימה מצדך, אבל אותי היא "זרקה" למקום אחר: פתאום הבנתי שמוזר שעד עכשיו אף אחת לא שאלה והתעניינה אם אני יכולה לעזור לה למצוא ספר מסוים... והרי רואים אותי כל הזמן שם! לוקחת ספרים, מחזירה, מסדרת מדפים וגם מחליפה מילה או שתיים... מנהלת שיחת חולין מנומסת.
לא בדיוק הבנתי מאיפה צצת... התביישתי לשאול איך קוראים לך. וחוץ מזה - שאלה כזו, ואולי גם החלפת מספר טלפון הייתה הורסת את ה"קסם" של הרגע... אז בעיקר תהיתי ביני לבין עצמי מניין לך, בגילך - ההתלהבות המידבקת הזו לכל עולם הספרות, וחוסר החשש שנכדתך תראה בך סבתא טרחנית ותחזור למסך. והכי חשוב - למה הסקת שדווקא אני אדע לעזור לך למצוא ספר שנערה תתעניין לקרוא?...
ובלי שידעת - עוררת בי השראה לנסות שוב. לקוות שילדים ימצאו גם זמן להתרגש מהספרים שאהבתי כשהייתי נערה בת גילם. פעם זה היה מובן מאליו על אילו ספרים כדאי להמליץ לנוער, והיום... לא נראה שמישהו טורח לנתח את טעמם הספרותי לעומק.
התאמצתי "להסיר חלודה", וחיפשתי בראשי איזושהי התחלה של תשובה לענות לך... למרבה הבאסה לא נתקלתי מעולם בספר הספציפי שנקבת בשמו...
הצעתי לך ספר אחר וביקשת מיד שאביא לך אותו - ודווקא באותו רגע חשוב הוא נעלם מעיני.
הצטערתי על כך שזהו בוודאות סופה של השיחה בינינו, ואז, באורח פלא הוא היה בדיוק מולי! הבאתי לך אותו ועיינת בו קצרות, הבטחת שתקראי ואחר-כך גם הנכדה בטח תתעניין.
בניגוד לסטיגמה על גילך הייתי הרבה יותר זורמת מבני דורי, המילניאלס. בכל שיחה הם מתפלאים מחדש שיש חיה כמוני - שמאוהבת במילה הכתובה ובדיוק הלשוני וההגייתי. לא מצליחים ואולי גם לא מנסים להבין למה אני לא משתלבת בהמון וזורמת עם כל מה שהולך ברשתות החברתיות -
ובמקום זאת בוחרת לבוא לספרייה - חמושה במשקפיים וקפוצ'ון, נלחמת בהודעות המצפצפות מהנייד שביד האחת - ונושאת ספר כבד (תרתי משמע) ביד השנייה.
ואולי אני חיה בספר - אבל לרגע הייתי איימי מנשים קטנות: החולמת הילדותית שאוהבים להקנטי - ולמרבה הקנאה דווקא היא עוררה עניין במי שיודעת דבר או שניים על אומנות ועל החיים... ונסעה עם דודה קרול לאירופה כדי להגשים שם את חלומה האומנותי, במקום ג'ו הדומיננטית והבוגרת, שכולם הימרו עליה כזו שתצליח בסוף.