הם נפגשו שוב באותה מסעדה, זו שהייתה מעוררת מחלוקת בהתחלה - אך הפכה למקום הקבוע של לילי ודניאל.
כל אחד מהם העביר בראש כמו בסרט את כל הפגישות, והשתומם מכל מה שעברו יחד בזמן כל-כך קצר.
הייתה ביניהם אווירה ששידרה סוף. והתחלה של משהו חדש...
כל אחד מהם "הניח מראש על השולחן" - ובפגישה כבר לא היה צורך לחזור על כך: אם ממשיכים אז רק לקשר רציני. אחרת - נפרדים לגמרי.
שניהם הסכימו על העיקרון שאי אפשר לעבור מלהיות חתן או כלה פוטנציאליים ל"רק ידידים". יותר מדי רגשות כבר מעורבים בעניין, והם ימצאו כבר עם מי לדבר סתם ככה מדי פעם, אין צורך לשחק באש בשביל ידיד, ולראות למי יש יותר רגשות ולמי יש פחות.
על כל השאר לא ידעו אם הם בכלל מסכימים!
אף אחד מהם לא התלהב להישאר ב"שוק הפנויים פנויות", אך לכל אחד מהם היו התלבטויות שונות:
דניאל היה בטוח שהוא רוצה קשר עם לילי. הוא פגש כבר נשים רבות אך על אף אחת לא יכול היה לסמוך כמו עליה. הוא ידע שאם הם מסכימים על משהו, למשל שנפרדים - היא לא תנסה בערמומיות לשמור אותו קרוב למרות ההחלטה להתרחק.
נכון שהוא עדיין היה קצת מסוקרן לגבי מה שהיה יכול להיות עם "המבריזה המסתורית"... אותה בחורה שלא הגיעה לסעודה המשפחתית - אבל בסופו של דבר זה סתם עשה לו רע. הבחורה שהשאירה אותו במצב ההוא החליטה ליצור אצלו ציפיות ולא להופיע, והוא לא היה בנוי לשיטות ולמשחקים של "וואו" ושל "האם היא תבוא?..." כל ה"טיזרים" אומנם היו מסקרנים, אבל התאימו יותר לחיים של כוכב רוק מאשר לחיים שבאמת בנה לעצמו.
ולילי הרי שידרה לו שהיא תמיד תלך לקראתו! גם אם לא הכי יתאים לה משהו שהם קבעו - היא תיידע אותו, היא תתייחס אליו בכבוד ולא תיעלם בהפתעה. זה לא דבר שמקבלים כל יום - והדרישה היחידה שלה היא גבר שלא מחפש ליהנות מכל העולמות... גבר שממשיך עם הקו שכבר התחיל, עם הדרך שהיא יכולה לצפות פחות או יותר לאן תתפתח ויכולה להתחייב להתאים את עצמה אליה בלי להפוך את אופייה. בלי להתנצל או לשנות את אהבותיה והעדפותיה מהקצה לקצה.
מצד שני - דניאל קיווה כל הזמן לעוד.
הוא לא היה בטוח שלילי מבינה או רוצה בכלל לשמוע - כמה חשוב לו שהקשר ביניהם יהיה יותר קליל! דניאל חשב שאפשר לשלב בין נישואין ובין רוח נעורים, ושאפילו *צריך* לפתוח דברים, לקרוא תיגר - להגדיר את הזוגיות הטריה שלהם קצת שונה מזוג בן חמישים... הוא ניסה לשקול מה גובר על מה, והאם יימצא מישהי כמוה מבחינת המראה והתכונות - אבל רק שתהיה יותר פתוחה! "ואולי בכלל" הוא תהה לעצמו, "אם להיות כנה זה לא קשור לבחורה זו או אחרת - פשוט חבל לי להתבגר ולהפסיק לראות את עצמי ככוכב רוק פוטנציאלי..."
אך עד לרגע המפגש עם לילי לא הייתה לו תשובה ברורה.
לילי לעומתו - החשיבה היבטים אחרים. היא אמנם נהנתה מההתלהבות של דניאל כשסיפרה על הקשר שלה עם מרינה. היא התרשמה שדניאל הוא "מתלהב טבעי" לעומתה - בחורה שבדרך כלל מאופקת. ההתלהבות שלו עודדה אותה, והיא הרחיבה ופירטה על נושאים שאפילו לא הרגישה בנוח לדבר עליהם עם שאר הבחורים. בדייטים קודמים בחורים תמיד רצו לדבר על נושאים "גבריים", והיא כבר יכלה לדמיין לעצמה את המשך הקשר איתם: אם כל שיחה איתם עוסקת בעבודה, בשירות הצבאי או בכדורגל - הם כבר ייצמדו לחלוקה הזו לאורך כל חיי הנישואין שלהם. הם מאמינים ב"האישה בבית והגבר בחוץ"...
זה לא היה זר לה, החלוקה הזו. גם כאישה דתייה לשעבר וגם כבחורה מופנמת - הייתה בחלוקה הזו נוחות מסוימת, ויש סיבה שגם הפכה לקלישאה ולמושא לבדיחות - פשוט מפני שהסידור הזה כל-כך נפוץ.
ולמה היא תהיה שונה? למה לא פשוט להחליט שזה מספיק טוב?... למה להתפשר על בחור שלא עד הסוף מעוניין בה, ותמיד מזכיר איזו מבריזה מסתורית?!
נכון שזו היא, זו לילי - אבל דניאל לא יודע זאת...
אולי לילי דווקא צריכה לנסות שוב להיפגש עם הסגנון הקודם של הבחורים?... ואז במקום לתהות תמיד אם דניאל באמת מעוניין בה - או שהוא פשוט מחכה עד שתצוץ שוב איזו בחורה דומיננטית -
היא תוכל לשלוט בסיטואציה, כי זה יהיה בידיים שלה להתאים את עצמה לתחומים "הנשיים" יותר ויותר.
מה הבעיה להיות יותר נשית? היא באמת התחברה יותר לצד העדין של החיים: לעבודה עם ילדים, לשירים, לעיסוקים שנחשבים "תמימים"... בזמן שמי שמתעסק בעימותים כלכליים או חלילה פיזיים אם צריך - זה הגבר. גם היא נהנתה מכך שיכלה להתנדב בשירות הלאומי למשל - ולא להישלח לאזורי סיכון. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות! ואם היא ממילא לא רוצה לקחת על עצמה קרביות ומלחמתית (למרות שעמוס רמז שהיא כן אך מסתירה זאת) אז למה להילחם מלחמות של נשים אחרות?
אבל משהו בה בכל זאת התעקש על דניאל, היא לא הייתה מסוגלת לוותר על הסיכוי לקבל את הבחירה בין להיות נשית ועדינה לבין להיות עוקצנית כשצריך, ולא לחשבן לאף אחד.
היא החליטה לקחת הימור, בפעם הראשונה מאז המסיבה ההיא, הרגישה נלהבת מספיק בהשראת דניאל כדי לשתף אותו במשהו שהיא לא יודעת איך ישפיע ואיך הכול יסתיים... אבל אם כבר - אז כבר, זה היה מסוג הרגעים שבהם הולכים עד הסוף...
"שומע רגע?" שאלה לילי, בדיוק כשדניאל כבר התכוון לדבר בשם שניהם על ההחלטה הטבעית... ההחלטה הייתה מובנת מאליה, והוא התפלא שלא ראה זאת קודם לאור כל מה שהיה ביניהם עד עכשיו.
"יש לי וידוי. אני לא יכולה להסתיר את זה יותר - עכשיו כשזה קשור אלייך וגם אלי... ואני אבין אם זה יגרום לך לחזור בך מכל הדברים היפים שאמרת לי - ולראות אותי באור שונה פתאום..."
....
......
.......
..........
המשך הפרק בספר המלא.
כל אחד מהם העביר בראש כמו בסרט את כל הפגישות, והשתומם מכל מה שעברו יחד בזמן כל-כך קצר.
הייתה ביניהם אווירה ששידרה סוף. והתחלה של משהו חדש...
כל אחד מהם "הניח מראש על השולחן" - ובפגישה כבר לא היה צורך לחזור על כך: אם ממשיכים אז רק לקשר רציני. אחרת - נפרדים לגמרי.
שניהם הסכימו על העיקרון שאי אפשר לעבור מלהיות חתן או כלה פוטנציאליים ל"רק ידידים". יותר מדי רגשות כבר מעורבים בעניין, והם ימצאו כבר עם מי לדבר סתם ככה מדי פעם, אין צורך לשחק באש בשביל ידיד, ולראות למי יש יותר רגשות ולמי יש פחות.
על כל השאר לא ידעו אם הם בכלל מסכימים!
אף אחד מהם לא התלהב להישאר ב"שוק הפנויים פנויות", אך לכל אחד מהם היו התלבטויות שונות:
דניאל היה בטוח שהוא רוצה קשר עם לילי. הוא פגש כבר נשים רבות אך על אף אחת לא יכול היה לסמוך כמו עליה. הוא ידע שאם הם מסכימים על משהו, למשל שנפרדים - היא לא תנסה בערמומיות לשמור אותו קרוב למרות ההחלטה להתרחק.
נכון שהוא עדיין היה קצת מסוקרן לגבי מה שהיה יכול להיות עם "המבריזה המסתורית"... אותה בחורה שלא הגיעה לסעודה המשפחתית - אבל בסופו של דבר זה סתם עשה לו רע. הבחורה שהשאירה אותו במצב ההוא החליטה ליצור אצלו ציפיות ולא להופיע, והוא לא היה בנוי לשיטות ולמשחקים של "וואו" ושל "האם היא תבוא?..." כל ה"טיזרים" אומנם היו מסקרנים, אבל התאימו יותר לחיים של כוכב רוק מאשר לחיים שבאמת בנה לעצמו.
ולילי הרי שידרה לו שהיא תמיד תלך לקראתו! גם אם לא הכי יתאים לה משהו שהם קבעו - היא תיידע אותו, היא תתייחס אליו בכבוד ולא תיעלם בהפתעה. זה לא דבר שמקבלים כל יום - והדרישה היחידה שלה היא גבר שלא מחפש ליהנות מכל העולמות... גבר שממשיך עם הקו שכבר התחיל, עם הדרך שהיא יכולה לצפות פחות או יותר לאן תתפתח ויכולה להתחייב להתאים את עצמה אליה בלי להפוך את אופייה. בלי להתנצל או לשנות את אהבותיה והעדפותיה מהקצה לקצה.
מצד שני - דניאל קיווה כל הזמן לעוד.
הוא לא היה בטוח שלילי מבינה או רוצה בכלל לשמוע - כמה חשוב לו שהקשר ביניהם יהיה יותר קליל! דניאל חשב שאפשר לשלב בין נישואין ובין רוח נעורים, ושאפילו *צריך* לפתוח דברים, לקרוא תיגר - להגדיר את הזוגיות הטריה שלהם קצת שונה מזוג בן חמישים... הוא ניסה לשקול מה גובר על מה, והאם יימצא מישהי כמוה מבחינת המראה והתכונות - אבל רק שתהיה יותר פתוחה! "ואולי בכלל" הוא תהה לעצמו, "אם להיות כנה זה לא קשור לבחורה זו או אחרת - פשוט חבל לי להתבגר ולהפסיק לראות את עצמי ככוכב רוק פוטנציאלי..."
אך עד לרגע המפגש עם לילי לא הייתה לו תשובה ברורה.
לילי לעומתו - החשיבה היבטים אחרים. היא אמנם נהנתה מההתלהבות של דניאל כשסיפרה על הקשר שלה עם מרינה. היא התרשמה שדניאל הוא "מתלהב טבעי" לעומתה - בחורה שבדרך כלל מאופקת. ההתלהבות שלו עודדה אותה, והיא הרחיבה ופירטה על נושאים שאפילו לא הרגישה בנוח לדבר עליהם עם שאר הבחורים. בדייטים קודמים בחורים תמיד רצו לדבר על נושאים "גבריים", והיא כבר יכלה לדמיין לעצמה את המשך הקשר איתם: אם כל שיחה איתם עוסקת בעבודה, בשירות הצבאי או בכדורגל - הם כבר ייצמדו לחלוקה הזו לאורך כל חיי הנישואין שלהם. הם מאמינים ב"האישה בבית והגבר בחוץ"...
זה לא היה זר לה, החלוקה הזו. גם כאישה דתייה לשעבר וגם כבחורה מופנמת - הייתה בחלוקה הזו נוחות מסוימת, ויש סיבה שגם הפכה לקלישאה ולמושא לבדיחות - פשוט מפני שהסידור הזה כל-כך נפוץ.
ולמה היא תהיה שונה? למה לא פשוט להחליט שזה מספיק טוב?... למה להתפשר על בחור שלא עד הסוף מעוניין בה, ותמיד מזכיר איזו מבריזה מסתורית?!
נכון שזו היא, זו לילי - אבל דניאל לא יודע זאת...
אולי לילי דווקא צריכה לנסות שוב להיפגש עם הסגנון הקודם של הבחורים?... ואז במקום לתהות תמיד אם דניאל באמת מעוניין בה - או שהוא פשוט מחכה עד שתצוץ שוב איזו בחורה דומיננטית -
היא תוכל לשלוט בסיטואציה, כי זה יהיה בידיים שלה להתאים את עצמה לתחומים "הנשיים" יותר ויותר.
מה הבעיה להיות יותר נשית? היא באמת התחברה יותר לצד העדין של החיים: לעבודה עם ילדים, לשירים, לעיסוקים שנחשבים "תמימים"... בזמן שמי שמתעסק בעימותים כלכליים או חלילה פיזיים אם צריך - זה הגבר. גם היא נהנתה מכך שיכלה להתנדב בשירות הלאומי למשל - ולא להישלח לאזורי סיכון. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות! ואם היא ממילא לא רוצה לקחת על עצמה קרביות ומלחמתית (למרות שעמוס רמז שהיא כן אך מסתירה זאת) אז למה להילחם מלחמות של נשים אחרות?
אבל משהו בה בכל זאת התעקש על דניאל, היא לא הייתה מסוגלת לוותר על הסיכוי לקבל את הבחירה בין להיות נשית ועדינה לבין להיות עוקצנית כשצריך, ולא לחשבן לאף אחד.
היא החליטה לקחת הימור, בפעם הראשונה מאז המסיבה ההיא, הרגישה נלהבת מספיק בהשראת דניאל כדי לשתף אותו במשהו שהיא לא יודעת איך ישפיע ואיך הכול יסתיים... אבל אם כבר - אז כבר, זה היה מסוג הרגעים שבהם הולכים עד הסוף...
"שומע רגע?" שאלה לילי, בדיוק כשדניאל כבר התכוון לדבר בשם שניהם על ההחלטה הטבעית... ההחלטה הייתה מובנת מאליה, והוא התפלא שלא ראה זאת קודם לאור כל מה שהיה ביניהם עד עכשיו.
"יש לי וידוי. אני לא יכולה להסתיר את זה יותר - עכשיו כשזה קשור אלייך וגם אלי... ואני אבין אם זה יגרום לך לחזור בך מכל הדברים היפים שאמרת לי - ולראות אותי באור שונה פתאום..."
....
......
.......
..........
המשך הפרק בספר המלא.