לילי נזכרה בפלאשבקים ממסיבת הריקודים ההיא לפני שהתחילה ללמוד במכללה...
היא הייתה אז מאוד צעירה ותמימה, לא חשבה בכלל שיקרה שום דבר רציני עם אף בחור... לכן הרשתה לעצמה להשתחרר ולבלות לפני שמתחילים להישאב ל"חיים האמיתיים".
במשך תקופה ארוכה התלבטה. היא טרחה ובדקה כמה וכמה מכללות ואוניברסיטאות - חלקן כלל לא הוגדרו כמכללות דתיות. אבל בנושא הזה, נושא האקדמיה - הופתעה מהפתיחות של כל מי שכל החיים ניתבו אותה אך ורק למקום הכי דתי: ההורים, המורים, החברות שאיתן התייעצה... פתאום כולם סומכים עליה! פתאום היא כבר לא הילדה התמימה הזו בעיניהם - זו שצריך להוליך אותה יד ביד אחרת תיפול למקום הלא נכון.
ההיפך - אם מצורפת המילה "אקדמיה" להתייעצויות עם הורים, מורים וחברים - פתאום מאמינים שתתקבל לכל מקום, שתעמוד בכל הדרישות... וכמובן שגם תשמור על האמונה, ותוביל אחרים להתחזקות רוחנית.
אבל היה לזה מחיר, לכל האמונה הזו שלהם בה. לאחר שתיים עשרה שנות לימוד לילי הרגישה שהיא חייבת שינוי! לכן מיד הצליבה במוחה את האמונה החדשה הזו של כולם בה - יחד עם תחושת המיצוי שבללמוד כל היום... המסקנה היחידה שהתקבלה (ללא מספיק חקירה של המצב החדש הזה) - הייתה להמשיך לקטוף את פירות האמון בה.
עכשיו יש לה את החירות לעשות מה שהיא באמת מחליטה, בלי התערבות חיצונית... אז היא תפספס את ההזדמנות הזו?!
כשהייתה ללילי תוכנית היא תמיד הייתה "ננעלת" עליה, וגם במקרה הזה היא השתכנעה כל-כך שזה מה שיפתור את כל הלבטים וחיבוטי הנפש.
המסיבה! היא כבר כל-כך רצתה להיפטר מהן, מכל ההתלבטויות שבגללן כולם מגחכים עליה, אומרים שבסוף תישאר בלי כלום. מאיצים בה בטענה שלפעמים פשוט צריך להחליט משהו וכבר לרוץ עם זה הלאה כי אף פעם אי אפשר לדעת...
גם לה כבר נמאס מכל האופי הזה שלה... זה מה שעוצר אותה בחיים וגורם לאחרים לא לקחת אותה כסמכות - ולראות בנות אחרות כדומיננטיות.
למה שהיא לא פשוט תשחק אותה מישהי אחרת, דומיננטית... זה ממילא רק ליום אחד!
מה כבר יכול לקרות???
היא פתחה מחדש את ההזמנה למסיבה, מסוג ההזמנות שתמיד קימטה כנקמה בינה לבין עצמה על כל המסיבות שרצתה להיות מוזמנת אליהן ולא הוזמנה בילדותה.
אך משהו בהזמנה למסיבת החוף לציבור הצעירים הדתי והמסורתי שידר קלילות. זו מצד אחד מסיבה דתית ולא איזה משהו מפוקפק שהיא לא יודעת מי מארגן -
ומה שעוד יותר חשוב - שמן הצד השני אם היא משתתפת במסיבה הזו בים היא בעצם מרוויחה מכל הכיוונים:
יש לה פה הזדמנות למתג את עצמה כאחת שזורמת, שעושה כיף... בקיצור - כמישהי אחרת. מישהי שחיה את הרגע! אבל הקטע המגניב הוא שדווקא זה אולי ינתב את הבחירה שלה נכון יותר גם להמשך החיים -
אחרי המסיבה היא תבחר מכללה לא על פי הקריטריונים שעד עכשיו שפטה לפיהם, אלה שהובילו אותה למבוי סתום -
אלא תגלה, לפי מי שתפגוש ותכיר, והרעיונות שיצוצו - מה היא באמת שווה,
כי אם שום דבר לא הלך עד עכשיו, וככה זה הולך להיות, מבחינה חברתית - אז היא חייבת לעשות את הצעד הזה. אחרת היא אף פעם לא תהיה המרכז, אחרת היא אף פעם לא תהיה זו שמתלהבים ממנה...
איך אפשר לוותר על הסיכוי לשנות? לא להיות תמיד זו שתצטרך להתאים את עצמה? איך לבחור להתפשר, בזמן שבנות אחרות - לא משנה אם זה בעבודה, בלימודים או בין החברות ובשידוכים - יהיו מתאימות כבר מראש, איך שהן?...
הרי היא מאמינה במסרים האלה של "שוויון רעות ואחווה", שאחרים בגילה רק מדקלמים. אז שוויון זה גם לדרוש לעצמה את הבמה הזו! לראות אם בכל זאת יש משהו אחר שם בחוץ שמחכה לה, או יותר נכון - מחכה לגרסה הקלילה והזורמת שלה. אם היא תצליח בפעם הזו - היא תדע שיש בידיה את הכוח להשתנות.
וחוץ מזה - עכשיו זה הזמן שלה לעשות את השינוי הזה, עבור העתיד שלה. זה כנראה לא יתאפשר יותר כשכבר תיכנס למסלול של לימודים-עבודה-משפחה.
היא בטח תפתיע את עצמה לטובה, ותוכיח לכולם שהיא לא רק למדנית, שהיא גם בליינית ויודעת לחגוג...
במסיבה היא דווקא לא ניסתה ממש להרשים, הרגישה שהפעם יהיה מה שיהיה. דיברה עם כמה שיותר אנשים חדשים, יצרה קשרים שהובילו מיד לקשרים חדשים והיכרויות והתלהבה מעצמה על כל ההצלחות.
לפתע פגשה את אחד החברים של "הקראש". הבחור שלילי הייתה דלוקה עליו בתקופת התיכון, היה מסתובב תמיד עם חבורת "אחים". לילי זכרה אותו מאז, היא זכרה בצורה אובססיבית כל דבר שהיה קשור לקראש. היא ידעה מידע רב על החבר, ממש לפרטי פרטים. והייתה בטוחה שלא יזהה אותה! הרי הם היו שייכים לעולמות מאוד אחרים, למה שיזכור אותה, גם אם החליפו כמה משפטים לא מחייבים???
משם התמונה הייתה מעורפלת בזיכרונה. היא לא זכרה או לא רצתה לזכור בדיוק את כל הפרטים: איך לפתע מצאה את עצמה נפרדת מכל מי שהכירה במסיבה ומסתובבת רק איתו, עם החבר של הקראש. זה התחיל כסוג של נקמה קטנה בינה לבין עצמה על הסירוב של הקראש שלה לקבל אותה כמו שהיא. היא הייתה גאה בכך שהיא בחורה עמוקה ולא זאת שישר באה ותופסת את הבמה בקולניות.
החבר התייחס אליה שונה מהקראש. הוא דווקא לא ראה בה תמימה ומבוהלת אלא מישהי שמסתירה סוד, מישהי שיכולה "לשגע" אותו, כאילו שיש לה ניסיון כזה או אחר... אבל לא רק שלא היה לה ניסיון - גם אף פעם לא שאלו אותה מה דעתה על נושא שמירת נגיעה. כל הבנים שפגשה הניחו שהיא עסוקה מדי בלימודים ובכלל לא מעוניינת.
כשהתחילו הלימודים החליטה שהיא פותחת דף חדש, ולא ממש גילתה לאף אחת מהדירה מה היה במסיבה ההיא ולאן זה התפתח... אבל הבנות איכשהו חילצו את המידע הזה ממנה, ולאט לאט גילתה שחלקן באות ומדברות איתה רק על הנושא הזה...
כמה שניסתה לשכוח - הן רק הזכירו את זה והזכירו בלי סוף את הפרטים ששיתפה אותן בהם.
בדיעבד זו כנראה הייתה אחת הסיבות העיקריות שלילי השתכנעה לחלוק חדר עם מאיה. זה לא היה מלהיב, אבל מאיה עשתה רושם שאין לה מי יודע מה מושג לגבי בחורים, ואולי לא תרצה לחשוף זאת בשיחות עם לילי. לילי הסיקה שזה יהיה הכי מתאים לשתיהן לדבר רק על הלימודים, ובתקופת הלימודים הראשונה הן אכן הסתכלו בהתנשאות וצחקו על הבנות שהיו עסוקות בללקט עוד פרטי רכילות פיקנטית.
בבית הספר היו מספיק מי ששיבחו את לילי על ההקפדה על המצוות ובעיקר על צניעות, היא בלטה בכך בעיקר בגלל האופי שלה, שחיפש את הלימודים וההצטיינות -
ואילו הבנות במכללה "נתקעו" על הפעם היחידה שבה החליטה לא לשמור נגיעה,..
נראה שבסתר ליבן חברותיה לדירה חשבו שזו הסיבה שלילי החליטה לבסוף לצאת מהדת.
היא נאלצה להבין שבצדק הרגישה מראש צורך להסתיר... כי עם הזמן חלק מחברותיה לדירה - שבעצמן היו עסוקות מדי יום ברכילות על בנים, יצאו לדייטים והתחתנו - שפטו אותה על יום אחד שבו הייתה עסוקה בנושא עד מעל הראש ושכחה את כל השאר!
היא הייתה אז מאוד צעירה ותמימה, לא חשבה בכלל שיקרה שום דבר רציני עם אף בחור... לכן הרשתה לעצמה להשתחרר ולבלות לפני שמתחילים להישאב ל"חיים האמיתיים".
במשך תקופה ארוכה התלבטה. היא טרחה ובדקה כמה וכמה מכללות ואוניברסיטאות - חלקן כלל לא הוגדרו כמכללות דתיות. אבל בנושא הזה, נושא האקדמיה - הופתעה מהפתיחות של כל מי שכל החיים ניתבו אותה אך ורק למקום הכי דתי: ההורים, המורים, החברות שאיתן התייעצה... פתאום כולם סומכים עליה! פתאום היא כבר לא הילדה התמימה הזו בעיניהם - זו שצריך להוליך אותה יד ביד אחרת תיפול למקום הלא נכון.
ההיפך - אם מצורפת המילה "אקדמיה" להתייעצויות עם הורים, מורים וחברים - פתאום מאמינים שתתקבל לכל מקום, שתעמוד בכל הדרישות... וכמובן שגם תשמור על האמונה, ותוביל אחרים להתחזקות רוחנית.
אבל היה לזה מחיר, לכל האמונה הזו שלהם בה. לאחר שתיים עשרה שנות לימוד לילי הרגישה שהיא חייבת שינוי! לכן מיד הצליבה במוחה את האמונה החדשה הזו של כולם בה - יחד עם תחושת המיצוי שבללמוד כל היום... המסקנה היחידה שהתקבלה (ללא מספיק חקירה של המצב החדש הזה) - הייתה להמשיך לקטוף את פירות האמון בה.
עכשיו יש לה את החירות לעשות מה שהיא באמת מחליטה, בלי התערבות חיצונית... אז היא תפספס את ההזדמנות הזו?!
כשהייתה ללילי תוכנית היא תמיד הייתה "ננעלת" עליה, וגם במקרה הזה היא השתכנעה כל-כך שזה מה שיפתור את כל הלבטים וחיבוטי הנפש.
המסיבה! היא כבר כל-כך רצתה להיפטר מהן, מכל ההתלבטויות שבגללן כולם מגחכים עליה, אומרים שבסוף תישאר בלי כלום. מאיצים בה בטענה שלפעמים פשוט צריך להחליט משהו וכבר לרוץ עם זה הלאה כי אף פעם אי אפשר לדעת...
גם לה כבר נמאס מכל האופי הזה שלה... זה מה שעוצר אותה בחיים וגורם לאחרים לא לקחת אותה כסמכות - ולראות בנות אחרות כדומיננטיות.
למה שהיא לא פשוט תשחק אותה מישהי אחרת, דומיננטית... זה ממילא רק ליום אחד!
מה כבר יכול לקרות???
היא פתחה מחדש את ההזמנה למסיבה, מסוג ההזמנות שתמיד קימטה כנקמה בינה לבין עצמה על כל המסיבות שרצתה להיות מוזמנת אליהן ולא הוזמנה בילדותה.
אך משהו בהזמנה למסיבת החוף לציבור הצעירים הדתי והמסורתי שידר קלילות. זו מצד אחד מסיבה דתית ולא איזה משהו מפוקפק שהיא לא יודעת מי מארגן -
ומה שעוד יותר חשוב - שמן הצד השני אם היא משתתפת במסיבה הזו בים היא בעצם מרוויחה מכל הכיוונים:
יש לה פה הזדמנות למתג את עצמה כאחת שזורמת, שעושה כיף... בקיצור - כמישהי אחרת. מישהי שחיה את הרגע! אבל הקטע המגניב הוא שדווקא זה אולי ינתב את הבחירה שלה נכון יותר גם להמשך החיים -
אחרי המסיבה היא תבחר מכללה לא על פי הקריטריונים שעד עכשיו שפטה לפיהם, אלה שהובילו אותה למבוי סתום -
אלא תגלה, לפי מי שתפגוש ותכיר, והרעיונות שיצוצו - מה היא באמת שווה,
כי אם שום דבר לא הלך עד עכשיו, וככה זה הולך להיות, מבחינה חברתית - אז היא חייבת לעשות את הצעד הזה. אחרת היא אף פעם לא תהיה המרכז, אחרת היא אף פעם לא תהיה זו שמתלהבים ממנה...
איך אפשר לוותר על הסיכוי לשנות? לא להיות תמיד זו שתצטרך להתאים את עצמה? איך לבחור להתפשר, בזמן שבנות אחרות - לא משנה אם זה בעבודה, בלימודים או בין החברות ובשידוכים - יהיו מתאימות כבר מראש, איך שהן?...
הרי היא מאמינה במסרים האלה של "שוויון רעות ואחווה", שאחרים בגילה רק מדקלמים. אז שוויון זה גם לדרוש לעצמה את הבמה הזו! לראות אם בכל זאת יש משהו אחר שם בחוץ שמחכה לה, או יותר נכון - מחכה לגרסה הקלילה והזורמת שלה. אם היא תצליח בפעם הזו - היא תדע שיש בידיה את הכוח להשתנות.
וחוץ מזה - עכשיו זה הזמן שלה לעשות את השינוי הזה, עבור העתיד שלה. זה כנראה לא יתאפשר יותר כשכבר תיכנס למסלול של לימודים-עבודה-משפחה.
היא בטח תפתיע את עצמה לטובה, ותוכיח לכולם שהיא לא רק למדנית, שהיא גם בליינית ויודעת לחגוג...
במסיבה היא דווקא לא ניסתה ממש להרשים, הרגישה שהפעם יהיה מה שיהיה. דיברה עם כמה שיותר אנשים חדשים, יצרה קשרים שהובילו מיד לקשרים חדשים והיכרויות והתלהבה מעצמה על כל ההצלחות.
לפתע פגשה את אחד החברים של "הקראש". הבחור שלילי הייתה דלוקה עליו בתקופת התיכון, היה מסתובב תמיד עם חבורת "אחים". לילי זכרה אותו מאז, היא זכרה בצורה אובססיבית כל דבר שהיה קשור לקראש. היא ידעה מידע רב על החבר, ממש לפרטי פרטים. והייתה בטוחה שלא יזהה אותה! הרי הם היו שייכים לעולמות מאוד אחרים, למה שיזכור אותה, גם אם החליפו כמה משפטים לא מחייבים???
משם התמונה הייתה מעורפלת בזיכרונה. היא לא זכרה או לא רצתה לזכור בדיוק את כל הפרטים: איך לפתע מצאה את עצמה נפרדת מכל מי שהכירה במסיבה ומסתובבת רק איתו, עם החבר של הקראש. זה התחיל כסוג של נקמה קטנה בינה לבין עצמה על הסירוב של הקראש שלה לקבל אותה כמו שהיא. היא הייתה גאה בכך שהיא בחורה עמוקה ולא זאת שישר באה ותופסת את הבמה בקולניות.
החבר התייחס אליה שונה מהקראש. הוא דווקא לא ראה בה תמימה ומבוהלת אלא מישהי שמסתירה סוד, מישהי שיכולה "לשגע" אותו, כאילו שיש לה ניסיון כזה או אחר... אבל לא רק שלא היה לה ניסיון - גם אף פעם לא שאלו אותה מה דעתה על נושא שמירת נגיעה. כל הבנים שפגשה הניחו שהיא עסוקה מדי בלימודים ובכלל לא מעוניינת.
כשהתחילו הלימודים החליטה שהיא פותחת דף חדש, ולא ממש גילתה לאף אחת מהדירה מה היה במסיבה ההיא ולאן זה התפתח... אבל הבנות איכשהו חילצו את המידע הזה ממנה, ולאט לאט גילתה שחלקן באות ומדברות איתה רק על הנושא הזה...
כמה שניסתה לשכוח - הן רק הזכירו את זה והזכירו בלי סוף את הפרטים ששיתפה אותן בהם.
בדיעבד זו כנראה הייתה אחת הסיבות העיקריות שלילי השתכנעה לחלוק חדר עם מאיה. זה לא היה מלהיב, אבל מאיה עשתה רושם שאין לה מי יודע מה מושג לגבי בחורים, ואולי לא תרצה לחשוף זאת בשיחות עם לילי. לילי הסיקה שזה יהיה הכי מתאים לשתיהן לדבר רק על הלימודים, ובתקופת הלימודים הראשונה הן אכן הסתכלו בהתנשאות וצחקו על הבנות שהיו עסוקות בללקט עוד פרטי רכילות פיקנטית.
בבית הספר היו מספיק מי ששיבחו את לילי על ההקפדה על המצוות ובעיקר על צניעות, היא בלטה בכך בעיקר בגלל האופי שלה, שחיפש את הלימודים וההצטיינות -
ואילו הבנות במכללה "נתקעו" על הפעם היחידה שבה החליטה לא לשמור נגיעה,..
נראה שבסתר ליבן חברותיה לדירה חשבו שזו הסיבה שלילי החליטה לבסוף לצאת מהדת.
היא נאלצה להבין שבצדק הרגישה מראש צורך להסתיר... כי עם הזמן חלק מחברותיה לדירה - שבעצמן היו עסוקות מדי יום ברכילות על בנים, יצאו לדייטים והתחתנו - שפטו אותה על יום אחד שבו הייתה עסוקה בנושא עד מעל הראש ושכחה את כל השאר!