אני כותבת את הביקורת הזו כשאני עדיין קצת מבולבלת, ואולי זה אומר הכל על הספר הזה.
מצד אחד, "מבצע רחל" של שחר אלקיים הוא ספר מצוין. באמת. הכתיבה של קולחת, עיתונאית במובן הטוב של המילה - חדה, מדויקת, לא נמרחת. הוא לוקח סיפור משפחתי אמיתי על דודה שנעלמה ב-1948 בגלל אהבה אסורה לבן שכנים מוסלמי, והופך אותו למסע בלשי שקשה להניח מהיד.
אבל כאן נכנסת הביקורת שלי, או יותר נכון - התחושה הקשה שנשארתי איתה.
הספר הזה הוא לא "עוד רומן היסטורי". הוא פצע פתוח. אלקיים מצליח לקשור בין השבר של 48' לבין המציאות המדממת של ה-7 באוקטובר, והחיבור הזה יצר אצלי מועקה שלא עוזבת. זה לא ספר שבא לעשות לכם נעים בגב או לסגור קצוות עם סוף הוליוודי מרגש. להפך, הוא מטיח בך את המחירים הנוראיים שמשפחות משלמות על המזבח של הסכסוך והמוסכמות החברתיות.
מה הפריע לי?
דווקא בגלל שהכתיבה כל כך אמינה וחשופה, הרגשתי שהספר הזה מטעין אותי בכאב של הכותב. הפצע שנותר בלבו של שחר עובר לקורא בצורה כמעט אגרסיבית. יצאתי מהקריאה עם תחושת מחנק מסוימת - זה ספר שדורש ממך המון כוח רגשי, ולא בטוח שכל מי שמחפש "ספר טוב לשבת" מוכן למטען כזה.
למי הוא בכל זאת מתאים?
למי שרוצה להסתכל למציאות הישראלית בעיניים, בלי פילטרים. למי שמוכן לצלול לתוך טרגדיה משפחתית שמרגישה רלוונטית מתמיד, גם אם היא משאירה אותך עם יותר שאלות מתשובות.
בשורה התחתונה:
זה ספר עוצמתי, אולי עוצמתי מדי. הוא כתוב נהדר. אם אתם מחפשים אסקפיזם - תתרחקו. אם אתם מחפשים אמת כואבת שתלך אתכם ימים אחרי הקריאה - זה הספר.
מצד אחד, "מבצע רחל" של שחר אלקיים הוא ספר מצוין. באמת. הכתיבה של קולחת, עיתונאית במובן הטוב של המילה - חדה, מדויקת, לא נמרחת. הוא לוקח סיפור משפחתי אמיתי על דודה שנעלמה ב-1948 בגלל אהבה אסורה לבן שכנים מוסלמי, והופך אותו למסע בלשי שקשה להניח מהיד.
אבל כאן נכנסת הביקורת שלי, או יותר נכון - התחושה הקשה שנשארתי איתה.
הספר הזה הוא לא "עוד רומן היסטורי". הוא פצע פתוח. אלקיים מצליח לקשור בין השבר של 48' לבין המציאות המדממת של ה-7 באוקטובר, והחיבור הזה יצר אצלי מועקה שלא עוזבת. זה לא ספר שבא לעשות לכם נעים בגב או לסגור קצוות עם סוף הוליוודי מרגש. להפך, הוא מטיח בך את המחירים הנוראיים שמשפחות משלמות על המזבח של הסכסוך והמוסכמות החברתיות.
מה הפריע לי?
דווקא בגלל שהכתיבה כל כך אמינה וחשופה, הרגשתי שהספר הזה מטעין אותי בכאב של הכותב. הפצע שנותר בלבו של שחר עובר לקורא בצורה כמעט אגרסיבית. יצאתי מהקריאה עם תחושת מחנק מסוימת - זה ספר שדורש ממך המון כוח רגשי, ולא בטוח שכל מי שמחפש "ספר טוב לשבת" מוכן למטען כזה.
למי הוא בכל זאת מתאים?
למי שרוצה להסתכל למציאות הישראלית בעיניים, בלי פילטרים. למי שמוכן לצלול לתוך טרגדיה משפחתית שמרגישה רלוונטית מתמיד, גם אם היא משאירה אותך עם יותר שאלות מתשובות.
בשורה התחתונה:
זה ספר עוצמתי, אולי עוצמתי מדי. הוא כתוב נהדר. אם אתם מחפשים אסקפיזם - תתרחקו. אם אתם מחפשים אמת כואבת שתלך אתכם ימים אחרי הקריאה - זה הספר.