סדרת הכתבות של שאול אמסטרדמסקי בערוץ 11 על הקפה, עוררו בי זיכרונות.
כשהיינו ילדים ברומניה, לא שתינו קפה, אלא הרשו לנו לשתות רק קקאו.
הקפה הראשון שזכור לי בארץ, בתור ילד לעולים חדשים, חסרי אמצעים, זה הקפה ששתיתי במה שפעם היה הטרמינל של שדה התעופה באילת, המרכז המסחרי, הכי קרוב לשדה התעופה (שהיה ממש סמוך לחוף הים). מה שזכור לי בקשר לקפה, זה השם "קפה הפוך", שנראה לי כל כך מוזר ולא מובן! כל התהיות והפליאות של שאול בכתבה בטלוויזיה, כשנתקל במגדלי קפה שונים ומשונים, לא משתווים לתדהמה שלי של אז, נוכח השם המוזר כל כך לקפה של אז: קפה הפוך!
קולומבוס גילה את אמריקה ואני גיליתי את הקפה שתחילת גידולו בהודו, אותה קולומבוס חשב שגילה. ועכשיו שוב מגלה שאול את הקפה. ממש כמו בבדיחה שהמורה לגאוגרפיה, מבקשת מהתלמיד שאול, שיצביע על המפה שעל הלוח בכיתה, איפה נמצאת אמריקה. הוא עושה זאת ואז המורה שואלת: מי גילה את אמריקה? וכל הכיתה עונה: שאול!
לא אדע מדוע, לקחתי אתי מראך הרגוע
יושבת כך בבית קפה באמצע השבוע
בלי דאגות לכאורה
מוכנה לחוויית החופש הנפלאה
ואשתחרר גם אני לרגע קט
ממשא החיים
טעם של אושר וחופש לדעת
כשהספל יישק לפיך בתשוקה
לגמי המשקה בתאווה גדולה
לגימה לגימה
והטעם המתוק אל פיך בא
ועיניך אורות
כמו נפלאות רואות
וגם אנוכי אשקע בחלומות מתוקים
על המשקה שבא אל פיך והוא כה טעים
המשקה נשפך אל פיך ושפתיך
מתגלגל על לשון ובא אל מעייך
ואני כמו הוזה, כמו קורא בקפה
רוצה לדעת עליך הכול
לחוות אתך את המשקה
לצאת להרפתקה קצרה חפוזה
את ואני והקפה המופלא
דמיוני נסער ולבי עולה על גדותיו
טעם הקפה שהולך לפיך ונשפך
לגמיהו לאט תוך מצמוץ השפתיים
אני ואת נהנה ממנו אז כפליים...
ואז בתחתית הכוס הריקה
נראה חזיונות של עולם כה מופלא
כשהמשקה דרור לדמיוננו יקרא
כי נועדנו לגדולות יחד לחוות
לראות מחזות ממש כמו עליזה בארץ הפלאות
ועל כנפי דמיון שהתעורר לחיים
מהמשקה המעורר, המתוק, הטעים
ועיניך אז יאירו באור נגוהות
לגמי המשקה, כי טוב הוא, כי טוב
לגמי המשקה, הממותק המקציף
על שפתיים וגם בלבך טעם ימתיק
ומתוק יהיה האור בעיניים
כשאזכר בך עובר כמו ביעף כנפיים
ליד בית הקפה עם אופנועי בצהריים
לגמי המשקה, מצצי אותו היטב
טעים הוא, טעים הוא לחיך
החיים יכולים להיות אך טובים
אם נדע את לבנו במשקה המתוק להנעים
גם אם לא בא אל פי
לא ידעתי טעמו
יורד אני לסוף דעתו
של מי שישתה אותו
לא אבקש את העתיד לדעת
אך הרגע הזה בלבי נחרט
גם אם דמעתי עוד תזלוג על הלחי
זיכרון הקפה ימתיק את הבכי
גם אם משם המשכתי
לא התעכבתי
טעם המשקה אתי לקחתי
כשהיינו ילדים ברומניה, לא שתינו קפה, אלא הרשו לנו לשתות רק קקאו.
הקפה הראשון שזכור לי בארץ, בתור ילד לעולים חדשים, חסרי אמצעים, זה הקפה ששתיתי במה שפעם היה הטרמינל של שדה התעופה באילת, המרכז המסחרי, הכי קרוב לשדה התעופה (שהיה ממש סמוך לחוף הים). מה שזכור לי בקשר לקפה, זה השם "קפה הפוך", שנראה לי כל כך מוזר ולא מובן! כל התהיות והפליאות של שאול בכתבה בטלוויזיה, כשנתקל במגדלי קפה שונים ומשונים, לא משתווים לתדהמה שלי של אז, נוכח השם המוזר כל כך לקפה של אז: קפה הפוך!
קולומבוס גילה את אמריקה ואני גיליתי את הקפה שתחילת גידולו בהודו, אותה קולומבוס חשב שגילה. ועכשיו שוב מגלה שאול את הקפה. ממש כמו בבדיחה שהמורה לגאוגרפיה, מבקשת מהתלמיד שאול, שיצביע על המפה שעל הלוח בכיתה, איפה נמצאת אמריקה. הוא עושה זאת ואז המורה שואלת: מי גילה את אמריקה? וכל הכיתה עונה: שאול!
לא אדע מדוע, לקחתי אתי מראך הרגוע
יושבת כך בבית קפה באמצע השבוע
בלי דאגות לכאורה
מוכנה לחוויית החופש הנפלאה
ואשתחרר גם אני לרגע קט
ממשא החיים
טעם של אושר וחופש לדעת
כשהספל יישק לפיך בתשוקה
לגמי המשקה בתאווה גדולה
לגימה לגימה
והטעם המתוק אל פיך בא
ועיניך אורות
כמו נפלאות רואות
וגם אנוכי אשקע בחלומות מתוקים
על המשקה שבא אל פיך והוא כה טעים
המשקה נשפך אל פיך ושפתיך
מתגלגל על לשון ובא אל מעייך
ואני כמו הוזה, כמו קורא בקפה
רוצה לדעת עליך הכול
לחוות אתך את המשקה
לצאת להרפתקה קצרה חפוזה
את ואני והקפה המופלא
דמיוני נסער ולבי עולה על גדותיו
טעם הקפה שהולך לפיך ונשפך
לגמיהו לאט תוך מצמוץ השפתיים
אני ואת נהנה ממנו אז כפליים...
ואז בתחתית הכוס הריקה
נראה חזיונות של עולם כה מופלא
כשהמשקה דרור לדמיוננו יקרא
כי נועדנו לגדולות יחד לחוות
לראות מחזות ממש כמו עליזה בארץ הפלאות
ועל כנפי דמיון שהתעורר לחיים
מהמשקה המעורר, המתוק, הטעים
ועיניך אז יאירו באור נגוהות
לגמי המשקה, כי טוב הוא, כי טוב
לגמי המשקה, הממותק המקציף
על שפתיים וגם בלבך טעם ימתיק
ומתוק יהיה האור בעיניים
כשאזכר בך עובר כמו ביעף כנפיים
ליד בית הקפה עם אופנועי בצהריים
לגמי המשקה, מצצי אותו היטב
טעים הוא, טעים הוא לחיך
החיים יכולים להיות אך טובים
אם נדע את לבנו במשקה המתוק להנעים
גם אם לא בא אל פי
לא ידעתי טעמו
יורד אני לסוף דעתו
של מי שישתה אותו
לא אבקש את העתיד לדעת
אך הרגע הזה בלבי נחרט
גם אם דמעתי עוד תזלוג על הלחי
זיכרון הקפה ימתיק את הבכי
גם אם משם המשכתי
לא התעכבתי
טעם המשקה אתי לקחתי