חיכיתי בתור לרופא השיניים, היו שם די הרבה אנשים והדבר הלחיץ אותי. פתאום נכנס למרפאה איזה בריון. "מי פה האחרון?", הרעים בקולו. פחדתי להגיד לו שזה אני, משום שחששתי שמיד כשיראה אותי יגיד "אז אני לפניך!" ולכן הצבעתי על איש גבוה, די בריא שהיה קצת מרוחק, "זה הוא", לחשתי. אבל האיש שמע אותי ומיד הסתובב והפטיר: "מה פתאום, אני לא אחרון".
"טוב", אמרתי "אני לא יודע, מאז שאני פה נכנסו כבר כל כך הרבה אנשים..." איש מסביב לא פצה פה, נוכח פרצופו הכעוס והמאיים של הבריון, שהיה האחרון שנכנס.
"מי האחרון חביב?!" ניסיתי שוב לשאול בנימה עליזה, בתקווה לפתות איזה מישהו, שסובל מכאב שיניים ולא מודע לנעשה סביבו, לומר: אני. דממה שררה מסביב. הרגשתי כמו קוני-למל בשיר "אומרים שאני אינני אני...", אז מי פה האחרון לעזאזל הרהרתי ורק אחר כך תפסתי שבעצמי הדחקתי את העובדה המפחידה שאני בעצם האחרון.
הבריון האחרון סקר אותי במבט מאיים וחשדני. כל חיי עברו לפניי בן רגע, נזכרתי בילדותי עוד בבית הספר, שתמיד הייתי מאחר לשיעורים והייתי יוצא אחרון בתחרויות בשיעורי הספורט. "יש פה מישהו בשם אהרון?" ניסיתי להוציא ממישהו מהתור הארוך הודאה. בכל זאת היו שם כעשר אנשים, יש סיכוי שמישהו ייפול בפח ויפלוט את המילה הגואלת: "אני!". והרי אומרים אם אין אני לי מי לי – כלומר מי אני אם אני לא אחרון.
ניסיתי לסגל לעצמי תדמית של מישהו שהגיע כבר מזמן למקום, ממש בסגנון יליד חדר המתנה כזה. נפנפתי קלות לעבר המזכירה שבדיוק יצאה מחדר האחות וברכתי את המטופל שיצא אחריה, כמכר ותיק. "אהלן מה נשמע, איך היה?" האיש אחז בצד שמאל של פרצופו ויצא בהבעת כאב מהמרפאה. פתאום נזכרתי שאני גם צריך עקירת שן. התחלתי לשבור את הראש כיצד להודיע לבריון שאני הוא האחרון, הודעה שנראתה לי עכשיו כגלגל הצלה של ממש.
"אתה יודע מה?", אמרתי לבסוף, "אני מוכן להיות האחרון בתור".
"אתה מוכן?" האיש הביט עליי באיום ובזעם. "אני לא אחד שצריך שירחמו עליו, אדוני. אני מרגיש שנכנסתי פה לחבורה של תככנים, שזוממים משהו נגדי. ברוסיה קוראים לזה קונספירציה. מה שאצלכם קוראים מי רצח את רבין. בזמן סטלין אצלנו כולם דיברו אמת, לא היה שקר. מי לא רוצה להגיד אחרון, ישלם את החשבון!"
הנה שוב הרוסים האלו, חשבתי. פעם היה לנו פה את "אתה ראשון יא קאזה" והיום בלאגן בתור – איש לא יודע מי האחרון...
"מה הבעיה שלך", הרגשתי שהזעם גואה בתוכי, "הרי אמרתי לך שאני אחרון!"
"מה שאתה בעצם מנסה לומר שאתה לפניי!" זעם האיש. "אתה מנסה להתנשא עליי..."
"איך אני יכול להיות אחריך, אם אתה ראית כשנכנסת, שכבר אני הייתי פה", השבתי לו.
"נכון", התערב מישהו מהממתינים, "הוא נכנס בדיוק לפניך".
"אבל", השיב הבריון, "הוא אמר שהוא לא האחרון, כלומר לא יכול להיות שאני אחריו! ואם אין פה אף אחד שבא אחריו גם כן, אז הוא הוא האחרון!" פסק הבריון בטון נחרץ.
צעקה עמומה נשמעה מחדר רופא השיניים.
"בסדר, אתה יודע מה, אני אחרון.." הפטרתי.
באותו רגע נכנסה גברת למרפאה ואמרה לי: "תודה רבה, אז אני אחריך".
נרגעתי, זכיתי שוב לחזור לשגרת התור בארצנו, בלי שקול הבריון יישמע באוזניי...