מתחתי גבול
דמיוני
בעזרת מילים
לא נראה
אבל מורגש
מאוד
ומאותו רגע שנמתח
כאילו נזרקה פצצה
וגלי ההדף עוד מכים
נראה שבעיקר אותי
אז יש מסקנה לגבי מתיחת גבולות?
וצבירת ביטחון
אני יכולה להגיד בלב שלם
שהצבת גבולות זה הדבר החשוב ביותר בכל היבט בחיים
בזוגיות, בעבודה... בהכל
בלי גבולות יש כאוס, שברון לב, תסכול
עדיף לדבר ולהרגיש אי-נוחות לכמה ימים מאשר לשתוק ולהרגיש שזה בלתי אפשרי להמשיך
חייבים לעבור את הגבול, כי אם לא נעבור אותו -
נהיה, אנחנו, לרמיסה.
ובכל זאת ההמלצה היא לחשוב ולתכנן, לפני, את מעבר הגבול.
אני מגיעה מעולם שבו גבולות הן ערך חשוב, כקו מנחה,
אבל החיים מזמנים לנו מאורעות/אנשים, שלעתים גורמים לפעול כך. ואולי בעצם הם מאירים בנו חלק מסוים, עכבה שמובנת בנו, שנועדה להתפרק, להתממש.
כנראה שאנשים הם קו מתאר. קו מתאר חזק עבורנו.
אבל חשוב לזכור שמשני עברי הגבול יש שני אנשים שונים וכל אחד ומה שמתאים לו
החוכמה היא לדבר ולשתף מה מתאים ומה פחות
אם חציית הגבול היא רק לשם חציית הגבול, כלומר לשם הוכחה שאני מסוגל לעשות זאת ואף אחד לא ירמוס אותי
אז הפעולה היא פשוט אגרסיבית ורומסת
אם חציית הגבול היא לשם בדיקה, שינוי, אמירה
אז הפעולה יכולה להיות מצמיחה ומחזקת