זוהי ההודעה הראשונה מתוך בשלב זה רק השד יודע כמה הודעות שתכתבנה בנושא.
מצד אחד - מה אני מבלבל במוח. מצד שני, אף אחד לא חייב לקרוא ולא כל שכן להגיב ומצד שלישי תמיד יהיה איזה בעל הרשאה מתאימה שיוכל לנתק אותי מהזרם.
אגב ניתוק מהזרם, כמי שרואה איך ילדיו מתמודדים עם ילדיהם הקטנים ונוטפי האנרגיה עד בלי די אני רק שאלה - איך זה שאחרי מיליון שנות אבולוציה ללא שינה בין הגילים 25 ל 45 אנחנו עדיין נולדים ללא כפתור ON/OFF?
הסדרה גמביט המלכה עשתה משהו רע למערכת שלי. עד ששודרה הייתי סתם תמהוני, אחריה הפכתי לתמהוני שראה את הסדרה הזו הכי הרבה פעמים מכל בן אנוש אחר בהיסטוריה. לא משהו להתפאר בו יותר מדי, פרט אולי בפורומים חשוכים.
אחת מהתוצאות לאובססיה המבהילה היתה שמיד ראיתי כמה סרטים בנושא ילדי פלא בשח, הראויים ביותר לציון הם Pawn Sacrifice ו- Searching for Bobby Fischer (בעברית מהלכים תמימים ושובר את הכלים ותסלחו לי על התרגום המוזר - זה הם, זה לא אני). סרטים לא רעים בכלל שהרגיעו קצת את האובססיה שלי לעיניים הנפלאות של טיילור-ג'וי.
אבל הרגיעה לא נמשכה זמן רב. כשהטירוף העצים שוב הזדרזתי לקרוא את הספר של וולטר טוויס שממנו נגזר התסריט לסדרה. כתבתי עליו ביקורת והעיסוק הזה עזר לי לצלוח כמה שבועות נוספים.
כששוב גברה תשוקתו של דוקטור ג'קיל לאפלולית הגאונות של ילדי הפלא ונראה היה שדבר לא יצילו הפעם קרה נס.
ספרו של שטפן צוויג משחק המלכים שאותו חיפשתי יותר מעשור תורגם מחדש.
אל יקל הדבר בעיניכם, אי אפשר להשיג את העותקים הנדירים של הספר שתורגם בתחילת המאה ה- 21. הסופר הנשכח הפך לפתע לגיבור תרבות לוהט וכל כתביו נחטפים ככיסונים של טבח מפורסם המתהדר בלימודי בישול במדינה שסין לוטשת עיניים אליה עוד מתקופת צ'יאנג קאי שק. אני זוכר שלפני כמה שנים הצעתי כמה מאות שקלים לאספן אחד ונדחיתי בבוז.
בדרך כלל אני לא אוהב תרגומים חדשים, פרט לתרגומים מרוסית על ידי קומץ מתרגמים נפלאים משפה זו. זו לא אשמת המתרגמים החדשים, פשוט בדורות הקודמים היו כמה מתרגמים יחידי סגולה שהיו סופרים ומשוררים בזכות עצמם וקשה מאוד להתחרות בעושר השפה ובדמיון שאיפשר להם לתרגם ממגוון שפות באופן נפלא כל כך.
אבל דמותו של מר הייד רצדה באופק האירועים ולא היתה לי בררה ולכן קניתי בחשש רב את נובלת השחמט בתרגום הראל קין. לשמחתי מדובר בתרגום לא רע בכלל, ואני אומר זאת למרות שאיני מכיר את הקודמים. תרגום טוב בעיני הוא תרגום שמצד הצורה הוא לא מהדהד את המבנה הלשוני של שפת המקור אלא מעביר לעברית באופן רך את המוסיקה המקורית, ומצד התוכן הוא אינטיליגנטי מספיק להעביר כמה רבדים של כוונות המשורר (ואני מודה שבלי לקרוא את המקור אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות שהמתרגם לא פיספס משהו).
משקרה הנס וזכיתי לקרוא גם את נובלת השחמט מצאתי דרך לדחות את הרגע המבעית שבו שוב תשתלט עלי סדרת הנטפליקס והפעם כבר לעולם לא אצא ממנה כדוקטור ג'קיל.
נזכרתי שאת ההגנה של לוזין של נבוקוב קראתי לפני שנים לא מעטות ולכן החלטתי לקרוא גם אותו שוב ולכתוב ביקורת משולשת על שלושת היצירות - זו של טראוויס, זו של נבוקוב וזו של צוויג.
נפלת על הראש? שואלים אלה מכם שצלחו את המסה הארוכה והמפוהקת עד כאן, מה המטרה? זה ששלושתם עוסקים באותו נושא אומר משהו? זה קצת מזכיר את המדור במוסף ספרים שבו סופרים מעלים אוסף אקלקטי של ספרים ומנסים לחבר בינהם בדבק פלסטי, דבק נגרים או סתם בקמח ביתי כיד כושר ההמצאה שלהם באותו יום.
אז, כאמור, המטרה היחידה שלי היא לנסות לדחות את מועד שיבת האובססיה שלי לאניה ושלושת הדובים (טאונס, הארי ובני) וההגנה היחידה שלי היא הטענה אם הרמון בת ה- 9 יכולה לשחק בבת אחת נגד 12 תלמידי תיכון אז למה שאני המבוגר ממנה פי 7 ומעלה לא אוכל לכתוב בבת אחת ביקורת על שלושה ספרים?
עכשיו גם ברור למה הפטפטת הבלתי נגמרת הזו שלי - למנוע את הרגע הבלתי נמנע שבו אסיים את כתיבתה.
ובפרק הבא - האם לקרוא קודם את כולם ואז לכתוב או לכתוב תוך כדי קריאה.
מצד אחד - מה אני מבלבל במוח. מצד שני, אף אחד לא חייב לקרוא ולא כל שכן להגיב ומצד שלישי תמיד יהיה איזה בעל הרשאה מתאימה שיוכל לנתק אותי מהזרם.
אגב ניתוק מהזרם, כמי שרואה איך ילדיו מתמודדים עם ילדיהם הקטנים ונוטפי האנרגיה עד בלי די אני רק שאלה - איך זה שאחרי מיליון שנות אבולוציה ללא שינה בין הגילים 25 ל 45 אנחנו עדיין נולדים ללא כפתור ON/OFF?
הסדרה גמביט המלכה עשתה משהו רע למערכת שלי. עד ששודרה הייתי סתם תמהוני, אחריה הפכתי לתמהוני שראה את הסדרה הזו הכי הרבה פעמים מכל בן אנוש אחר בהיסטוריה. לא משהו להתפאר בו יותר מדי, פרט אולי בפורומים חשוכים.
אחת מהתוצאות לאובססיה המבהילה היתה שמיד ראיתי כמה סרטים בנושא ילדי פלא בשח, הראויים ביותר לציון הם Pawn Sacrifice ו- Searching for Bobby Fischer (בעברית מהלכים תמימים ושובר את הכלים ותסלחו לי על התרגום המוזר - זה הם, זה לא אני). סרטים לא רעים בכלל שהרגיעו קצת את האובססיה שלי לעיניים הנפלאות של טיילור-ג'וי.
אבל הרגיעה לא נמשכה זמן רב. כשהטירוף העצים שוב הזדרזתי לקרוא את הספר של וולטר טוויס שממנו נגזר התסריט לסדרה. כתבתי עליו ביקורת והעיסוק הזה עזר לי לצלוח כמה שבועות נוספים.
כששוב גברה תשוקתו של דוקטור ג'קיל לאפלולית הגאונות של ילדי הפלא ונראה היה שדבר לא יצילו הפעם קרה נס.
ספרו של שטפן צוויג משחק המלכים שאותו חיפשתי יותר מעשור תורגם מחדש.
אל יקל הדבר בעיניכם, אי אפשר להשיג את העותקים הנדירים של הספר שתורגם בתחילת המאה ה- 21. הסופר הנשכח הפך לפתע לגיבור תרבות לוהט וכל כתביו נחטפים ככיסונים של טבח מפורסם המתהדר בלימודי בישול במדינה שסין לוטשת עיניים אליה עוד מתקופת צ'יאנג קאי שק. אני זוכר שלפני כמה שנים הצעתי כמה מאות שקלים לאספן אחד ונדחיתי בבוז.
בדרך כלל אני לא אוהב תרגומים חדשים, פרט לתרגומים מרוסית על ידי קומץ מתרגמים נפלאים משפה זו. זו לא אשמת המתרגמים החדשים, פשוט בדורות הקודמים היו כמה מתרגמים יחידי סגולה שהיו סופרים ומשוררים בזכות עצמם וקשה מאוד להתחרות בעושר השפה ובדמיון שאיפשר להם לתרגם ממגוון שפות באופן נפלא כל כך.
אבל דמותו של מר הייד רצדה באופק האירועים ולא היתה לי בררה ולכן קניתי בחשש רב את נובלת השחמט בתרגום הראל קין. לשמחתי מדובר בתרגום לא רע בכלל, ואני אומר זאת למרות שאיני מכיר את הקודמים. תרגום טוב בעיני הוא תרגום שמצד הצורה הוא לא מהדהד את המבנה הלשוני של שפת המקור אלא מעביר לעברית באופן רך את המוסיקה המקורית, ומצד התוכן הוא אינטיליגנטי מספיק להעביר כמה רבדים של כוונות המשורר (ואני מודה שבלי לקרוא את המקור אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות שהמתרגם לא פיספס משהו).
משקרה הנס וזכיתי לקרוא גם את נובלת השחמט מצאתי דרך לדחות את הרגע המבעית שבו שוב תשתלט עלי סדרת הנטפליקס והפעם כבר לעולם לא אצא ממנה כדוקטור ג'קיל.
נזכרתי שאת ההגנה של לוזין של נבוקוב קראתי לפני שנים לא מעטות ולכן החלטתי לקרוא גם אותו שוב ולכתוב ביקורת משולשת על שלושת היצירות - זו של טראוויס, זו של נבוקוב וזו של צוויג.
נפלת על הראש? שואלים אלה מכם שצלחו את המסה הארוכה והמפוהקת עד כאן, מה המטרה? זה ששלושתם עוסקים באותו נושא אומר משהו? זה קצת מזכיר את המדור במוסף ספרים שבו סופרים מעלים אוסף אקלקטי של ספרים ומנסים לחבר בינהם בדבק פלסטי, דבק נגרים או סתם בקמח ביתי כיד כושר ההמצאה שלהם באותו יום.
אז, כאמור, המטרה היחידה שלי היא לנסות לדחות את מועד שיבת האובססיה שלי לאניה ושלושת הדובים (טאונס, הארי ובני) וההגנה היחידה שלי היא הטענה אם הרמון בת ה- 9 יכולה לשחק בבת אחת נגד 12 תלמידי תיכון אז למה שאני המבוגר ממנה פי 7 ומעלה לא אוכל לכתוב בבת אחת ביקורת על שלושה ספרים?
עכשיו גם ברור למה הפטפטת הבלתי נגמרת הזו שלי - למנוע את הרגע הבלתי נמנע שבו אסיים את כתיבתה.
ובפרק הבא - האם לקרוא קודם את כולם ואז לכתוב או לכתוב תוך כדי קריאה.