למרות שכאן מדובר בשיר נוראי ומטופש, התופעה קיימת בהרבה קליפים של גדולי סצנת הראפ וההיפ הופ של שנות ה-90. חלק ידעו לעשות את זה בטעם, אחרים לא. בכל מקרה, נשים היו חלק גדול מהסצנה הזאת, גם בליריקה וגם בקליפים. רובם שם שרים על החיים שלהם שלפני ההצלחה, החיים ב"גטו", עוני, אלימות וכל השאר וההבדל הגדול אחרי שהצליחו לפרוץ אל התודעה של הסצנה, פתאום יש הצלחה, כסף ורכוש על כל סוגיו. לא סתם הם היו מסתובבים עם כל כך הרבה שרשראות, צמידים וטבעות מכסף וזהב, הם נהנו מהלאקשרי הזה כי זה אף פעם לא היה בהישג ידם. אז כמו שאפשר לצפות, במיוחד בסצנת שכזאת, נשים היו מככבות בקליפים שלהם, על היאכטה, בתוך הרכב עם הגג הפתוח, במועדון, רוקדות ומתהלכות ועושת דאווינים בלבוש חושפני. וההבדל הגדול בין האידיוט שפרסמת לבין אחרים זה האיכות של המוסיקה והמילים והמסר, כמו טופאק, ביגי ואחרים.
ואגב, זה לא התחיל בסצנת ההיפ הופ, זה חלק מהתרבות השחורה, האפרו האמריקאית. החופש, השחרור המיני. אפשר היה לראות את זה גם במסיבות של אפרו אמריקאים באמריקה בחצי הראשון של המאה ה-20, הם היו נפגשים לרקוד לצלילי הבלוז, הלבנים היו קוראים למוסיקה הזאת "DEVILS MUSIC", ומה שהתפתח מאוחר יותר לRockabilly, גברים ונשים רוקדים יחד לצלילי להקה בלייב. הריקוד, גם מהצד של הנשים וגם מהצד של הגברים היה לא כל כך רחוק מ"זיון" עם בגדים על רחבת הריקודים.
רק שההבדל הגדול בין הבלוז אל ההיפ הופ, זה באמת חיי הפאר וההצלחה הגדולה שאיתה הגיעו כל התענוגות. והיו באמת כאלו שלקחו את זה רחוק והפכו את זה לתעשיית בשר והחפצה, כמו סר מיקס אלוט אבל הוא באמת שלא דוגמה לכלום.
