קריין: תומס ה. מרכוס היה אדם ממוצע לכל דבר ועניין עד אותו בוקר בו אכל בפעם החמישית בלבד בחייו דג כבוש לארוחת הבוקר. אך בטרם נגיע לדג נתבונן בשרשרת הארועים יוצאת הדופן שהובילה את תומס ה. מרכוס לסופו.
אשתו של תומס, מרגרט, היתה בחודש השמיני להריונה וכדי לחזק את הקשר עם תומס שהדרדר מעט עקב ההריון הם נרשמו לקורס מיוחד לזוגות במצבם: "חיי מין בזמן ההריון – עם קצת מאמץ הכל כרגיל". שם מבטיח שגם זכה להמלצתה של חברתה של מרגרט שבדיוק סיימה אותו. תומס ומרגרט תרגלו בביתם במשך ימים את הנושאים השונים שנלמדו בקורס ותומס אכן ציין במייל ששלח לחבר, בין יתר הדברים: "...השם של הקורס מאד הולם למעט המילה 'קצת'. כבר שבוע שאני מתקשה לנשום, לא יודע איך אבל הצלחתי לתפוס את שרירי הבטן ואת שריר הסרעפת". בשלב זה עדיין לא ידע תומס עד כמה הבחנה זו מדויקת והשלכותיה קטלניות. ערב לפני הבוקר הגורלי קרו סדרה של אירועים שאילו רק אחד מהם היה מופר, תומס ה. מרכוס עדיין היה איתנו.
ב 19:00 יצא תומס למשחק הסקווש השבועי שלו עם חברו אנדי. אנדי בעברו היה שחקן מקצועי ולכן כל משחק של תומס עם אנדי היה מאתגר וקשה. לקראת סוף המשחק וקצת לפני שעמדו לקיים את טקס השחרור והמתיחות הקבוע, מקבל אנדי טלפון. על הקו אשתו של תומס, היא לא מצליחה להשיג אותו, אולי הם עדיין ביחד? תומס ניגש במהירות לענות, לחץ הדם עולה והוא מתרגש: מרגרט לעולם אינה מחפשת אותו בזמן משחק והיא בחודש שמיני, הכל יכול להיות.
אנדי: תומס היה מאד סמוק, ייחסתי את זה למשחק שבדיוק עמד להסתיים ולעובדה שבאתי בכושר מצויין, כמעט כמו בימים ששיחקתי מקצועני. היום אני יודע שכנראה היה שם עוד משהו.
קריין: תומס הקשיב בדריכות לאשתו והבין ממנה שהיא חוששת לעובר שכן כבר זמן מה היא אינה מרגישה דבר וכן יש לה 'תחושה כללית מוזרה'. בלא שהיות וכמובן בלא תרגילי שחרור מהאימון יצא תומס ממרכז הספורט ודהר הביתה לאשתו. הערב היה קריר אך תומס, כנראה מרוב לחץ, לא שם ליבו לדבר, הוא נסע עם חלונות פתוחים. הדרך ממרכז הספורט לביתו של תומס עוברת בכביש מהיר ותומס ניצל זאת עד תום.
שוטר מקומי שהיה במקום מספר: בדיוק העמדנו את הניידת לתפוס עברייני מהירות. את הציוד עצמו לוקח קצת זמן להכין ולכייל. תמיד משתמשים בארבע-חמש מכוניות ראשונות כדי לכוון את כל המכשור. אי אפשר לעצור אף אחד מהאנשים האלו כי כבר היה איזה אובר-חוכם אחד שהוכיח בבית משפט שיתכן והמכשיר זייף מאד. מהנסיון שלי, לעולם המכשיר לא טועה, אלו הן סתם שטויות משפטיות. לא קשור לאמת. תומס היה המכונית השלישית. אני זוכר בוודאות כי היו שניים לפניו בשמונים קמ"ש, אח"כ הפסקה ואז הוא הגיח במאה שבעים ושישה קמ"ש. אני זוכר שחשבתי לעצמי 'נו, בכל זאת יכול להיות שצריך לאפס פה כמה דברים'. למחרת חיפשתי את הנתונים שלו במאגר, אם לא דוח לפחות להודיע לו שיודעים שהוא נוסע מהר מדי, ושירגע. כשהתקשרתי כבר היה מאוחר מידי, הם סיפרו לי מה שקרה."
קריין: תומס מגיע למרגרט כרוח סערה, פותח את הדלת רק כדי לשמוע מאשתו שהכל בסדר.
מרגרט: "הוא נכנס במהירות, פניו עדיין סמוקים, הוא הסתכל עלי במבט חד שהיה בו גם קצת חשש וגם קצת כאב, אני לא יודעת אם כבר אז היו שריריו תפוסים, באמת לא יודעת. ישבתי על הספה, חייכתי אליו ואמרתי לו בשקט 'הכל בסדר, הוא בעט בי מבפנים, חזק'. הוא שאל אם התחושה שלי השתפרה, אמרתי לו שכן, שכנראה זה סתם היה מלחץ. תומס הקטן, שהיה אז עדיין בבטן, הוא הילד הראשון שלי. אני באמת לא ידעתי למה לצפות."
קריין: בשלב זה תומס מתמוטט על השטיח, הוא נשכב פשוט ידיים ורגליים. מצבור המתחים והאימון שערך קודם נותנים את אותותיהם. שרירי הבטן והחזה שעשו עבודה נהדרת במשחק ובמצב החרום אליו נקלע תומס חייבים לשחרר את הפסולת – חומצות חלב בכמויות גדולות מאד משתחררות לשרירים. השרירים מגיבים מייד – הם מתכווצים – לתומס 'נתפסים' כמעט כל השרירים בפלג הגוף הקדמי. למעשה שבעים וחמישה מתוכם 'נתפסים', ברמה כזו או אחרת.
היצ'פול מרק, מומחה לשרירים: אילו ניתנה לתומס שהות ארוכה יותר לשחרר את המתח שהיה נתון בו, מצבו היה שונה לחלוטין. ההקלה העצומה שנחתה עליו עם הודעת ההרגעה של אשתו היתה קטלנית עבורו. אם נדמיין מצב בו הם נאלצים לסוע לבית החולים, ושם בחדר ההמתנה הוא יושב דרוך, נגלה שמבחינה פיסיולוגית הדבר היה רק לטובתו. זמן ההמתנה היה נותן לשרירים שלו להשתחרר אט אט. השחרור המידי, הרביצה על השטיח, המקלחת הקרה, כל אלו גרמו נזק שבדיעבד התברר כקטלני ביותר.
קריין: עם כל הקושי והכאבים, וללא ספק היו לתומס כאבים. הוא קם להמשיך בשגרה. הוא שם פעמיו לעבר המקלחת. אשתו מרגרט יצאה להכין לו כוס שתייה במטבח.
מרגרט: קמתי להביא לו שתייה. חשבתי שבמצבו עדיף כוס חלב צונן. נשפך לי קצת חלב במטבח, והסמרטוטים אצלנו נמוך בארון, חודש שמיני, לא ממש הגעתי אליהם מהר. כשחזרתי כבר שמעתי אותו מתחת למים. אמרתי לו שחבל שלא חיכה כי בטח אין מים חמים. בקושי היתה שמש באותו יום ולא הדלקתי את הדוד.
קריין: ככל הידוע יתכן מאד שהמים הקרים קרעו מספר שרירים בבית החזה של תומס. הוא מאד סבל והחליט למרות השעה המוקדמת לשכב במיטה כדי לנוח עד למחרת, בתקווה להתחזק קצת.
מרגרט: חשבתי שהוא תשוש מהמשחק ומיום העבודה שלו. הרבה פעמים הוא היה מגיע הביתה ומתיישב לנוח על הספה.
קריין: הלילה היה כאמור קריר, אפילו קר, אך תומס ואשתו התרגלו להשאיר חריץ אויר שאפשר להם לבצע את התרגולות מהקורס ביתר קלות. בלילה המסויים הזה זו היתה טעות גורלית.
מיצ' חזאי מקומי: מנתונים שאספתי על אותו לילה אני יכול להגיד בוודאות שהטמפרטורה צנחה בשתי מעלות בטווח של חצי השעה שבין 00:41 ל 01:20. אח"כ היא המשיכה לרדת הדרגתית תוך שהיא שומרת על מרווח קבוע של שתי מעלות מהנורמה לתקופה זו.
קריין: תומס קם כשהוא בקושי מסוגל לנשום או ללכת. פלג גופו העליון היה כמו משותק דבר שהקשה עליו את היציבה. עם זאת היה לו ברור שמדובר בשרירים 'תפוסים' ולכן לא מצא טעם ללכת לרופא או להבדק. הוא החליט לצאת לעבודה כרגיל. מפאת הכאב והקושי תומס התעכב באותו בוקר מעבר למה שצריך. הוא גם הספיק להגיד למרגרט שהוא מעדיף את הישיבה על הכסא הנוח באוטו ואח"כ במשרד מאשר הישיבה ליד שולחן האוכל לארוחת הבוקר.
מרגרט: זו לא הפעם הראשונה שתומס יצא ללא ארוחת בוקר. בימים כאלו אני מכינה לו כריך והוא אוכל אותו בדרך או במשרד. לפני כמה חודשים היינו אצל רופא שהמליץ לי לאכול יותר דגים בזמן ההריון בגלל אומגה 3 או משהו כזה. מאז יש לנו בבית תמיד איזשהו דג. באותו בוקר היה דג כבוש, אני חושבת שזה היה מקרל.
קריין: מרגרט מכינה לתומס כריך מלחם מלא ודג מקרל כבוש. בשל החופזה ורצונו של תומס לצאת היא אינה מקפידה להפריד את העור ואת עמוד השדרה מהנתח שבכריך. תומס לוקח את חפציו, שוכח את הכריך ויוצא לרכב שמחכה לו בחנייה. בדרך לאוטו הוא נזכר ששכח את הכריך, הוא חוזר ומקבל את הכריך בתוספת חיבוק ממרגרט. בדרך תוך כדי נסיעה הוא מנסה לפתוח את עטיפת הניילון של הכריך אך הכריך נשמט מידיו ונופל במקום הרגליים במושב שליד הנהג. כמובן שהוא אינו מצליח להגיע לשם בגלל הנהיגה, המרחק לשם ושריריו התפוסים.
בוב, שנהג לצד תומס באותו יום: אני זוכר שראיתי אותו מתכופף ומיד מתרומם וגם נדמה לי שעשה איזו תנועת ביטול או אולי קילל. אח"כ הזדחלנו אחד ליד השני בתנועת הבוקר האיטית עוד כמה מאות מטרים כשפתאום ראיתי אותו עוצר לחלוטין, יוצא מהרכב, מקיף אותו לכיוון כסא הנוסע שליד הנהג, פותח את הדלת, כורע על ברכיו ומוציא משם משהו. אני זוכר שנורא התפלאתי למה אדם צריך לכרוע על כל ברכיו כדי להוציא משהו מהאוטו ומה זה המשהו ששווה את כל העצירה וההתנהלות הזאת. כשראיתי שזו שקית עם כריך, וראיתי איך הולך, מיד זיהיתי שהוא תפוס לחלוטין, מיד בניתי לעצמי סיפור, קצת גס, על מה שהוא עבר בלילה ועל כך שללא ספק הוא צריך להיות רעב.
קריין: בוב משיג את מבוקשו וממשיך בנסיעה האיטית לעבודה. הוא כנראה רצה לנצל את הזמן לאכילה איטית ורגועה תוך שהוא מקשיב היטב לגופו ולאיתותיו. הרדיו לא דלק במכונית כשהיא התנגשה מאחור בארתור ויסלב שהיה גם הוא בדרכו לעבודה.
ארתור: הרגשתי מכה מאחור ומייד קיללתי ברוסית עוד לפני שהבנתי מה קרה. חשבתי לעצמי אם כדאי לצאת לבדוק או לא כדאי. לא היה רעש חזק ולא נשמע שנשבר משהו ובכל זאת היה גם כל כך קר, אולי היה לי חום או משהו, שתיתי קצת יותר מידי ערב קודם. אבל בכל זאת החלטתי לצאת ואת ההמשך אתה כבר יודע.
קריין: ארתור מוצא את תומס מעט כחול בכסא שלו יושב בתנוחה מוזרה. הוא לא מבין שתומס נחנק כי אין לתומס שום יכולת להשתעל. שבעים וחמישה מתוך מאה עשרים ושניים השרירים המשתתפים בשיעול היו מכווצים מידי לתומס, חלקם אפילו קרועים. אדם בוגר בריא, יכול לייצר זרם אויר במהירות של מאה שמונים קמ"ש במקרה שנתקע לו משהו בדרכי הנשימה. זה מנגנון הגנה משוכלל מאד הבנוי על ריכוז כל מאמץ השרירים לכיוון אחד – החוצה. לתומס לא נותרו שרירים שיעשו את המלאכה. הוא נשאר עם עצם הדג בגרון עד למותו.
היצ'פול מרק, מומחה לשרירים: מצילומי בית החזה והסרעפת שהועברו אלי לאחר הנתיחה ניתן לראות בברור שמרבית השרירים נמצאים מכווצים מאד. חלקם אפילו קרועים, אם כי קשה לדעת, בגלל הזמן הקצר מהכיווץ עד המוות, האם הם נקרעו כבר אז או רק כתוצאה של נסיונות השיעול.
קריין: אילו נמנע אחד הגורמים בתהליך ללא ספק היה תומס ה. מרכוס עוד אדם, רגיל, שמעולם לא שמעתם עליו.
תגיד לי, אתה ראית את התוכנית הזו שעכשיו ראינו ביחד?
לא, לא ראיתי את התוכנית שראינו ביחד.
ומה אתה למד?
שלא כדאי לשחק סקווש כשאישתך בחודש השמיני וקר בחוץ ובדיוק לאחרונה החלטת להתחיל לאכול דגים. אלא אם כן אתה עושה מתיחות או נוסע עם חלונות סגורים או מתקלח במים חמים או סוגר את החלון בלילה לפני השינה. מה אתה למד?
אני למד שיש יותר מידי כסף בעולם. ושהוא בכלל לא מנוצל כראוי.
אה? איך הגעת למסקנה הזו?
תוכנית, הפקה, תחקיר, מרואיינים, ימי צילומים, בימוי, עריכה, תסריט, קריינות, צלם, עוזר צלם, מאפרת והעוזרת שלה, כיבוד, תפאורה, תאורה, ישיבות לתוך הלילה, משרדים, ציוד אולפן, שיווק, מכירות בטח שכחתי משהו... כן: מזכירה, פיצה, מנהלן, מחסנאי, רכבים, תיקונים, ציוד להמשיך?
לא.
וכל זה בשביל מה? בגלל שאיזה תומס אלמוני פלוני מרכוס מת. מיליונים כמוהו מתו עד היום. כל מת הוא עולם ומלואו, כל מת והחנק שלו. ודווקא על מר מרכוס עושים תוכנית? באמת.
אשתו של תומס, מרגרט, היתה בחודש השמיני להריונה וכדי לחזק את הקשר עם תומס שהדרדר מעט עקב ההריון הם נרשמו לקורס מיוחד לזוגות במצבם: "חיי מין בזמן ההריון – עם קצת מאמץ הכל כרגיל". שם מבטיח שגם זכה להמלצתה של חברתה של מרגרט שבדיוק סיימה אותו. תומס ומרגרט תרגלו בביתם במשך ימים את הנושאים השונים שנלמדו בקורס ותומס אכן ציין במייל ששלח לחבר, בין יתר הדברים: "...השם של הקורס מאד הולם למעט המילה 'קצת'. כבר שבוע שאני מתקשה לנשום, לא יודע איך אבל הצלחתי לתפוס את שרירי הבטן ואת שריר הסרעפת". בשלב זה עדיין לא ידע תומס עד כמה הבחנה זו מדויקת והשלכותיה קטלניות. ערב לפני הבוקר הגורלי קרו סדרה של אירועים שאילו רק אחד מהם היה מופר, תומס ה. מרכוס עדיין היה איתנו.
ב 19:00 יצא תומס למשחק הסקווש השבועי שלו עם חברו אנדי. אנדי בעברו היה שחקן מקצועי ולכן כל משחק של תומס עם אנדי היה מאתגר וקשה. לקראת סוף המשחק וקצת לפני שעמדו לקיים את טקס השחרור והמתיחות הקבוע, מקבל אנדי טלפון. על הקו אשתו של תומס, היא לא מצליחה להשיג אותו, אולי הם עדיין ביחד? תומס ניגש במהירות לענות, לחץ הדם עולה והוא מתרגש: מרגרט לעולם אינה מחפשת אותו בזמן משחק והיא בחודש שמיני, הכל יכול להיות.
אנדי: תומס היה מאד סמוק, ייחסתי את זה למשחק שבדיוק עמד להסתיים ולעובדה שבאתי בכושר מצויין, כמעט כמו בימים ששיחקתי מקצועני. היום אני יודע שכנראה היה שם עוד משהו.
קריין: תומס הקשיב בדריכות לאשתו והבין ממנה שהיא חוששת לעובר שכן כבר זמן מה היא אינה מרגישה דבר וכן יש לה 'תחושה כללית מוזרה'. בלא שהיות וכמובן בלא תרגילי שחרור מהאימון יצא תומס ממרכז הספורט ודהר הביתה לאשתו. הערב היה קריר אך תומס, כנראה מרוב לחץ, לא שם ליבו לדבר, הוא נסע עם חלונות פתוחים. הדרך ממרכז הספורט לביתו של תומס עוברת בכביש מהיר ותומס ניצל זאת עד תום.
שוטר מקומי שהיה במקום מספר: בדיוק העמדנו את הניידת לתפוס עברייני מהירות. את הציוד עצמו לוקח קצת זמן להכין ולכייל. תמיד משתמשים בארבע-חמש מכוניות ראשונות כדי לכוון את כל המכשור. אי אפשר לעצור אף אחד מהאנשים האלו כי כבר היה איזה אובר-חוכם אחד שהוכיח בבית משפט שיתכן והמכשיר זייף מאד. מהנסיון שלי, לעולם המכשיר לא טועה, אלו הן סתם שטויות משפטיות. לא קשור לאמת. תומס היה המכונית השלישית. אני זוכר בוודאות כי היו שניים לפניו בשמונים קמ"ש, אח"כ הפסקה ואז הוא הגיח במאה שבעים ושישה קמ"ש. אני זוכר שחשבתי לעצמי 'נו, בכל זאת יכול להיות שצריך לאפס פה כמה דברים'. למחרת חיפשתי את הנתונים שלו במאגר, אם לא דוח לפחות להודיע לו שיודעים שהוא נוסע מהר מדי, ושירגע. כשהתקשרתי כבר היה מאוחר מידי, הם סיפרו לי מה שקרה."
קריין: תומס מגיע למרגרט כרוח סערה, פותח את הדלת רק כדי לשמוע מאשתו שהכל בסדר.
מרגרט: "הוא נכנס במהירות, פניו עדיין סמוקים, הוא הסתכל עלי במבט חד שהיה בו גם קצת חשש וגם קצת כאב, אני לא יודעת אם כבר אז היו שריריו תפוסים, באמת לא יודעת. ישבתי על הספה, חייכתי אליו ואמרתי לו בשקט 'הכל בסדר, הוא בעט בי מבפנים, חזק'. הוא שאל אם התחושה שלי השתפרה, אמרתי לו שכן, שכנראה זה סתם היה מלחץ. תומס הקטן, שהיה אז עדיין בבטן, הוא הילד הראשון שלי. אני באמת לא ידעתי למה לצפות."
קריין: בשלב זה תומס מתמוטט על השטיח, הוא נשכב פשוט ידיים ורגליים. מצבור המתחים והאימון שערך קודם נותנים את אותותיהם. שרירי הבטן והחזה שעשו עבודה נהדרת במשחק ובמצב החרום אליו נקלע תומס חייבים לשחרר את הפסולת – חומצות חלב בכמויות גדולות מאד משתחררות לשרירים. השרירים מגיבים מייד – הם מתכווצים – לתומס 'נתפסים' כמעט כל השרירים בפלג הגוף הקדמי. למעשה שבעים וחמישה מתוכם 'נתפסים', ברמה כזו או אחרת.
היצ'פול מרק, מומחה לשרירים: אילו ניתנה לתומס שהות ארוכה יותר לשחרר את המתח שהיה נתון בו, מצבו היה שונה לחלוטין. ההקלה העצומה שנחתה עליו עם הודעת ההרגעה של אשתו היתה קטלנית עבורו. אם נדמיין מצב בו הם נאלצים לסוע לבית החולים, ושם בחדר ההמתנה הוא יושב דרוך, נגלה שמבחינה פיסיולוגית הדבר היה רק לטובתו. זמן ההמתנה היה נותן לשרירים שלו להשתחרר אט אט. השחרור המידי, הרביצה על השטיח, המקלחת הקרה, כל אלו גרמו נזק שבדיעבד התברר כקטלני ביותר.
קריין: עם כל הקושי והכאבים, וללא ספק היו לתומס כאבים. הוא קם להמשיך בשגרה. הוא שם פעמיו לעבר המקלחת. אשתו מרגרט יצאה להכין לו כוס שתייה במטבח.
מרגרט: קמתי להביא לו שתייה. חשבתי שבמצבו עדיף כוס חלב צונן. נשפך לי קצת חלב במטבח, והסמרטוטים אצלנו נמוך בארון, חודש שמיני, לא ממש הגעתי אליהם מהר. כשחזרתי כבר שמעתי אותו מתחת למים. אמרתי לו שחבל שלא חיכה כי בטח אין מים חמים. בקושי היתה שמש באותו יום ולא הדלקתי את הדוד.
קריין: ככל הידוע יתכן מאד שהמים הקרים קרעו מספר שרירים בבית החזה של תומס. הוא מאד סבל והחליט למרות השעה המוקדמת לשכב במיטה כדי לנוח עד למחרת, בתקווה להתחזק קצת.
מרגרט: חשבתי שהוא תשוש מהמשחק ומיום העבודה שלו. הרבה פעמים הוא היה מגיע הביתה ומתיישב לנוח על הספה.
קריין: הלילה היה כאמור קריר, אפילו קר, אך תומס ואשתו התרגלו להשאיר חריץ אויר שאפשר להם לבצע את התרגולות מהקורס ביתר קלות. בלילה המסויים הזה זו היתה טעות גורלית.
מיצ' חזאי מקומי: מנתונים שאספתי על אותו לילה אני יכול להגיד בוודאות שהטמפרטורה צנחה בשתי מעלות בטווח של חצי השעה שבין 00:41 ל 01:20. אח"כ היא המשיכה לרדת הדרגתית תוך שהיא שומרת על מרווח קבוע של שתי מעלות מהנורמה לתקופה זו.
קריין: תומס קם כשהוא בקושי מסוגל לנשום או ללכת. פלג גופו העליון היה כמו משותק דבר שהקשה עליו את היציבה. עם זאת היה לו ברור שמדובר בשרירים 'תפוסים' ולכן לא מצא טעם ללכת לרופא או להבדק. הוא החליט לצאת לעבודה כרגיל. מפאת הכאב והקושי תומס התעכב באותו בוקר מעבר למה שצריך. הוא גם הספיק להגיד למרגרט שהוא מעדיף את הישיבה על הכסא הנוח באוטו ואח"כ במשרד מאשר הישיבה ליד שולחן האוכל לארוחת הבוקר.
מרגרט: זו לא הפעם הראשונה שתומס יצא ללא ארוחת בוקר. בימים כאלו אני מכינה לו כריך והוא אוכל אותו בדרך או במשרד. לפני כמה חודשים היינו אצל רופא שהמליץ לי לאכול יותר דגים בזמן ההריון בגלל אומגה 3 או משהו כזה. מאז יש לנו בבית תמיד איזשהו דג. באותו בוקר היה דג כבוש, אני חושבת שזה היה מקרל.
קריין: מרגרט מכינה לתומס כריך מלחם מלא ודג מקרל כבוש. בשל החופזה ורצונו של תומס לצאת היא אינה מקפידה להפריד את העור ואת עמוד השדרה מהנתח שבכריך. תומס לוקח את חפציו, שוכח את הכריך ויוצא לרכב שמחכה לו בחנייה. בדרך לאוטו הוא נזכר ששכח את הכריך, הוא חוזר ומקבל את הכריך בתוספת חיבוק ממרגרט. בדרך תוך כדי נסיעה הוא מנסה לפתוח את עטיפת הניילון של הכריך אך הכריך נשמט מידיו ונופל במקום הרגליים במושב שליד הנהג. כמובן שהוא אינו מצליח להגיע לשם בגלל הנהיגה, המרחק לשם ושריריו התפוסים.
בוב, שנהג לצד תומס באותו יום: אני זוכר שראיתי אותו מתכופף ומיד מתרומם וגם נדמה לי שעשה איזו תנועת ביטול או אולי קילל. אח"כ הזדחלנו אחד ליד השני בתנועת הבוקר האיטית עוד כמה מאות מטרים כשפתאום ראיתי אותו עוצר לחלוטין, יוצא מהרכב, מקיף אותו לכיוון כסא הנוסע שליד הנהג, פותח את הדלת, כורע על ברכיו ומוציא משם משהו. אני זוכר שנורא התפלאתי למה אדם צריך לכרוע על כל ברכיו כדי להוציא משהו מהאוטו ומה זה המשהו ששווה את כל העצירה וההתנהלות הזאת. כשראיתי שזו שקית עם כריך, וראיתי איך הולך, מיד זיהיתי שהוא תפוס לחלוטין, מיד בניתי לעצמי סיפור, קצת גס, על מה שהוא עבר בלילה ועל כך שללא ספק הוא צריך להיות רעב.
קריין: בוב משיג את מבוקשו וממשיך בנסיעה האיטית לעבודה. הוא כנראה רצה לנצל את הזמן לאכילה איטית ורגועה תוך שהוא מקשיב היטב לגופו ולאיתותיו. הרדיו לא דלק במכונית כשהיא התנגשה מאחור בארתור ויסלב שהיה גם הוא בדרכו לעבודה.
ארתור: הרגשתי מכה מאחור ומייד קיללתי ברוסית עוד לפני שהבנתי מה קרה. חשבתי לעצמי אם כדאי לצאת לבדוק או לא כדאי. לא היה רעש חזק ולא נשמע שנשבר משהו ובכל זאת היה גם כל כך קר, אולי היה לי חום או משהו, שתיתי קצת יותר מידי ערב קודם. אבל בכל זאת החלטתי לצאת ואת ההמשך אתה כבר יודע.
קריין: ארתור מוצא את תומס מעט כחול בכסא שלו יושב בתנוחה מוזרה. הוא לא מבין שתומס נחנק כי אין לתומס שום יכולת להשתעל. שבעים וחמישה מתוך מאה עשרים ושניים השרירים המשתתפים בשיעול היו מכווצים מידי לתומס, חלקם אפילו קרועים. אדם בוגר בריא, יכול לייצר זרם אויר במהירות של מאה שמונים קמ"ש במקרה שנתקע לו משהו בדרכי הנשימה. זה מנגנון הגנה משוכלל מאד הבנוי על ריכוז כל מאמץ השרירים לכיוון אחד – החוצה. לתומס לא נותרו שרירים שיעשו את המלאכה. הוא נשאר עם עצם הדג בגרון עד למותו.
היצ'פול מרק, מומחה לשרירים: מצילומי בית החזה והסרעפת שהועברו אלי לאחר הנתיחה ניתן לראות בברור שמרבית השרירים נמצאים מכווצים מאד. חלקם אפילו קרועים, אם כי קשה לדעת, בגלל הזמן הקצר מהכיווץ עד המוות, האם הם נקרעו כבר אז או רק כתוצאה של נסיונות השיעול.
קריין: אילו נמנע אחד הגורמים בתהליך ללא ספק היה תומס ה. מרכוס עוד אדם, רגיל, שמעולם לא שמעתם עליו.
תגיד לי, אתה ראית את התוכנית הזו שעכשיו ראינו ביחד?
לא, לא ראיתי את התוכנית שראינו ביחד.
ומה אתה למד?
שלא כדאי לשחק סקווש כשאישתך בחודש השמיני וקר בחוץ ובדיוק לאחרונה החלטת להתחיל לאכול דגים. אלא אם כן אתה עושה מתיחות או נוסע עם חלונות סגורים או מתקלח במים חמים או סוגר את החלון בלילה לפני השינה. מה אתה למד?
אני למד שיש יותר מידי כסף בעולם. ושהוא בכלל לא מנוצל כראוי.
אה? איך הגעת למסקנה הזו?
תוכנית, הפקה, תחקיר, מרואיינים, ימי צילומים, בימוי, עריכה, תסריט, קריינות, צלם, עוזר צלם, מאפרת והעוזרת שלה, כיבוד, תפאורה, תאורה, ישיבות לתוך הלילה, משרדים, ציוד אולפן, שיווק, מכירות בטח שכחתי משהו... כן: מזכירה, פיצה, מנהלן, מחסנאי, רכבים, תיקונים, ציוד להמשיך?
לא.
וכל זה בשביל מה? בגלל שאיזה תומס אלמוני פלוני מרכוס מת. מיליונים כמוהו מתו עד היום. כל מת הוא עולם ומלואו, כל מת והחנק שלו. ודווקא על מר מרכוס עושים תוכנית? באמת.