היום כבר (כמעט) שלא עושים סרטים כאלה. סרטים שנוגעים בלב, שזורמים ישירות לרגש ולא משאירים לצופה ברירה אלא לחשוב, "מה אני הייתי עושה אם...". סרטים שאין בהם פעלולים ואפקטים מיוחדים, סרטים שאתרי הצילום שלהם הם אתרים שכולנו מכירים, סרטים שהצבעים שלהם אמיתיים, והנופים שלהם אמיתיים, והגיבורים שלהם הם אנשים אמיתיים.. אנשים צעירים ואנשים מבוגרים, אנשים שלא נראים כמו פלקט פרסומת לא טבעי, אנשים שמרגישים, שמתלבטים, שכואבים, שאוהבים, שמחפשים.. סיפור הסרט, בקצרה, מתאר את הדילמה המשפטית/אתית שמגיעה לאולם המשפט של פיונה מיי, שופטת בכירה ומוערכת, אמה תומפסון המופלאה. הוריו של נער בן 18, חולה בלוקימיה, מגישים לבית המשפט עתירה נגד הנהלת בית החולים שבו מאושפז הנער, בבקשה לאסור על מתן עירוי דם לבנם החולה, היות שהפעולה נוגדת את אמונתם הדתית. כשהם מודעים לעובדה שמניעת הטיפול עלולה לגרום למותו. המקרה המורכב והסבוך מועבר לידיה של פיונה בד בבד עם התפוררות נישואיה והמשבר הרגשי אותו היא חווה, כשתוצאותיו, כהשלכה לפסיקתה המשפטית בעניין, ישפיעו על חייה זמן רב לאחר סיום העיסוק בתיק. עוד משתתפים: סטנלי טוצ'י, בן צ'אפלין, ופיון וויטהד המוכשר בתפקיד הנער אדם הנרי. ארבעה וחצי כוכבים בסולם גבינה צפתית. "טובת הילד", (ארה"ב/אנגליה, 2017). במאי: ריצ'ארד אייר. על פי סיפור של איאן מקיואן, שהיה שותף בכתיבת התסריט.
