עצרת את הנשימה

את כל השלדים לארון את מכניסה,
את פניהם את מכסה,
ובוכה.

אותך אף אחד אף פעם לא מבין,
ואף אחד לא גם יבין,
את לא מרשה.

את הצרות בחיוך שובב ומטעה את מטאטאת,
אל מתחת לשטיח העבה,
איפה שרק את יכולה לשמוע את עצמך צורחת.

את מאבדת סדר, מאבדת חוקיות, את עצמך מהמציאות את מוציאה,
אם רק היית מנסה,
לנשום.

פורומים›סיפור שכתבתי›עצרת את הנשימה

ממש אהבתי את המשחק מילים כאן וכמובן את המסר ⁦⁦⁦:-)⁩

אני שמחה שאהבת!