קינה

העשור האבוד
עקרות, אין יוצא ואין בא
לא צער, לא חדווה
לא ממש
עומק לא מוחש
אומץ שמתכלה בהדיפת הבלתי נמנע
דמיון שכבה עם זריחת הדם הראשונה
הסוס הטרויאני של האהבה
עטוף בתחבושות של כמעט קירבה
חייליו התאזרחו בארץ לעולם לא
לא שלה הוא וכבר לא שלו
הכאב, הצער, השנאה, הסלידה
התסכול, הבילבול, הפחד והחרדה
רתחו בסוס שהפך לסיר
ביצת נזיד עשיר
בחוסר טעם, שהתאדה
לעננה של חמלה כבדה
חמלה תלויה מעל תהום של ארץ אבודה
למה הכנסת את הסוס לבדו, מתי תעשה זאת שוב?

נשמע כועס,כואב ו....אווץ

זה כתוב רע עם גודש דימויים מוגזם ולא מדויק. זה שזיהית את צבע היסוד מתחת לקומפוזיציה הלא מוצלחת הזאת זה משהו אבל בוודאי לא מספיק להמשיך לייצר כאלה. יומטוב ושוב תודה.

ביקורת טובה יכולה להיות משמעותית, בפרט שכאן, המבקר הוא אתה את עצמך, (תופעה נדירה כשלעצמה:)
ואם זיהית מה יכול להפוך את היצירה למדוייקת יותר, אז א. זה ענק. ב. הדרך פתוחה :)
עכשיו רק צריך לבחור אם ללכת בה או להתבונן מהצד, שגם זה חשוב בשלב מסויים...

מתבהר היום, עננים קורצים ממעל
שיהיה בהצלחה :)

זו השורה שמחזיקה את הכל:
"חמלה תלויה מעל תהום.." - שמע, לזהות את החמלה בתוך כל הכאוס הקיומי-יקומי, זה כמו להבחין ביעלים על קצה צוק במכתש, בפעם הראשונה בחיים ולזעוק בדממה את פחד התרסקותם, עד..עד שמבינים שהם יודעים לקפץ על הסלעים ולדלג בין הצוקים במיומנות מפעימה.

ככה מרגיש לי הקטע הזה, כמו רגע לפני התרסקות, אבל ההבחנה בחמלה, בתקוה ממרום ההתרחשות, נוטעת ביטחון שאפשר ללמוד לדלג ולקפץ מעל תהומות החיים.

אמיתי, חורץ וזועק...

פורומים›סיפור שכתבתי›קינה

אשמח לקרוא עוד .....

תודה חני אבל לא יהיה עוד...

לא משכנעת אותך להמשיך, רק אומרת ש

אומר טוב וחזק !

תודה על התמיכה, נחמד מצדך.

ווואוו מטורףףףףףף

תודה רבה, גם על כך שהבאת את עצמך למילים שהייתי.

מקוה שתהיה עוד מלים~~