"אשתי תמיד נוהגת לאחר" רטן רמי כספי.
"אשתי נוהגת להיעלם. היא עושה זאת כל כך טוב, שאני אפילו לא מכיר אותה עדיין" התפלפל דוד דאון, הרווק הנצחי.
השיחה התקיימה מאחורי הקלעים בין חברי המקהלה. הם עשו חזרה על השיר "יום יבוא".
"יום יבוא" שרו הגברים בקול בס.
"הוא כבר בא" ענו הנשים בקול סופרן.
דוד דאון נדהם. בכל פעם ששרו הנשים, שהיום כבר בא, התגלתה אשתו. לעומת זאת, בכל פעם ששרו הגברים שהיום יבוא, אשתו נעלמה!
דוד דאון תהה איך הוא יוכל לגרום לאשתו להישאר. הוא החליט לנסות להאריך את שורת הנשים. הוא חשב על כל מיני משפטים משירים שיוכלו לגרום ליום לבוא ולהישאר. משפטים שיוכלו להשתבץ בשורת הנשים ולהאריך את השהייה של אשתו איתו.
הוא הצטרף אל הנשים והוסיף את השורה: "רק תפילה אשא, שהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע" מאת יורם טהר לב, ואחר כך בקול גדול עוד יותר את "לילה, לילה בדרך אליך" של נתן אלתרמן ו…זה עבד!
דוד מצא את עצמו מתהלך עם אשתו בשדרה כחולה קסומה, מימין ומשמאל היו דוכנים עמוסים בטובין. הם חלפו על פני דוכן האבנים הטובות, שלחשו להם ברכות בריאות ומזל. הם התבוננו בדוכן התדרים ונגעו בתדר הרגיעה ששיחרר אותם מטיפות המתח האחרונות בגופם. הם בחרו לעצור ליד דוכן של כוסות מיצים טבעיים טמונים בקוביות קרח. אשתו בחרה במיץ סלק וגזר עם זנגביל והוא בחר במיץ רימונים וקוקוס. הטעם היה תאווה לחיך, והמראות היו מופלאים.
אשתו סיפרה לו על רחיפת הבוקר שלה. הוא הניד בראשו והקשיב לעצמו. הוא אמר לאשתו שאהבה צובעת את העולם בגוון חדש ומשדרגת את הכל. כמו כן הוא אמר לה שהוא מאוהב באהבה ומייד מצא את עצמו שר עם הגברים בקולי קולות את
"יום יבוא, יום יבוא
במהרה, בקרוב הוא יבוא
זאת ידע כל אדם
בעמקי לבבו
יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!" מאת נתן אלתרמן
הוא חשב על מילות השיר. על הערגה שיש בשיר ליום מסוים שבו המציאות תהיה דומה למיוחלת. הוא נזכר בדאגה שבשיר מוזכר משה, שלא ראה את התממשות חזונו והחליט, שמשה הוא לא יהיה! הוא אמר לעצמו בנחישות שהוא לא ימות לפני שהוא יתחתן. הוא לא ימות לפני שהוא יקים את משפחתו שלו. הוא רוצה לזרוע את זרעי הדור הבא ולהשאיר באמצעותם מורשת. הוא הרגיש שהוא חייב להיות עם אשתו ולחדש את הנדרים שלו אליה.
הנשים החלו לשיר את חלקן בשיר "הוא כבר בא, הוא כבר בא, הוא כבר בא!" והוא הוסיף שורות נוספות "אוי למה זה בלי הרף את בי תוקעת חרב ולא נותנת לי תקווה"
ואחר כך את " הלב שלי בורח, הלב שלי בוער ..." ומצא את עצמו בזרועותיה של אשתו.
הוא טמן את אפו בשערה השחור. ליטף את גבה הטמיר וביקש ממנה להיות שלו. הוא הבטיח לה ללכת איתה באש ובמים ושלף טבעת יהלום גדולה מכיסו.
הוא זימר לה "את יפה ואני יודע שנולדתי אותך לאהוב" מאת אושיק לוי.
אשתו התענגה על הרגע. גמעה כל טיפה והבטיחה לו שוב את ליבה.
הוא הסתכל על עורה השחום, שמע את המבטא הזר בדיבורה, שפתאום כל כך בלט לו. הוא תהה אם הוא אי פעם יוכל לגשר על הפערים התרבותיים בניהם. הוא שאל את עצמו מדוע הוא צריך להכניס ראש בריא למיטה חולה ומצא את עצמו שרוע במיטתו בחדרו בלב תל אביב.
הוא הסתכל על המראה ממעל, העביר את ידו בבלוריתו הבהירה, הסתכל על דירתו המסוגננת והחליט להתקשר לדליה לוין. דליה הייתה ישראלית טיפוסית, באה ממשפחת תעשיינים עשירה, סטודנטית לעריכת דין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא חשב שאין טעם לסבך את החיים עם אשתו הזרה. דליה יכולה להתאים הרבה יותר לו ולאורח חייו.
הוא צלצל לדליה והם קבעו לצאת. הוא בא לאסוף אותה מבית הוריה המפואר בהרצליה פיתוח. הוא חיכה לה ברכב. כשהיא יצאה מפתח הבית ופסעה בשביל המעוצב לכיוון הרכב, הוא התחיל להרגיש שלא בנוח. הוא ראה כמה שהיא נראית צעירה. הוא חשב לעצמו שכשהוא היה צעיר כולם נראו כל כך זקנים, ועכשיו זה להיפך. ככל שהוא מזדקן, כולם נראים יותר ויותר צעירים.
הם נסעו לסינמה סיטי לראות לסרט. בדרך היא כיוונה את הרדיו לערוץ השירים הרועשים והסבירה בהתלהבות על הלהקות השונות שהוא כלל לא הכיר. היא בחרה בסרט, שהוא שמע מחברי המקהלה שהילדים שלהם נהנו ממנו מאוד... ככל ששהייתו איתה התארכה מבוכתו גברה.
לאחר הסרט הוא הזמין אותה בנימוס לשתות קפה. הם ישבו בבית הקפה. היא דיברה בלי הרף אבל הוא התחפר במחשבותיו. הוא חשב לעצמו, שהפרש הגילים בניהם לא עוזר. ואז הוא הבין. לכל דבר יש מחיר שצריך לשלם. אני לא יכול לשמר את כל האופציות. יהיו לי את כל האפשרויות עד שאני אבחר. באופן פרדוקסלי, על מנת שיהיה לי טוב, אני כנראה אצטרך להסתפק בפחות מטוב מאוד. החיים הם פשרות.
הוא מיהר להוריד את דליה בביתה ורץ למקהלה, הצטרף לשורת "היום כבר בא", הוסיף את המילים מהשיר של יהונתן גפן:
"גם אם נחפש בכל נמל קטן,
ובים נפליג כל השנה.
בתוך ים סוער,
רק שנינו נשאר.
כי לאהבה אין מדינה"
הוא מצא את עצמו עם אשתו בתוך חנות וירטואלית בה ניתן להזמין סיפור דיגיטלי בתשלום סמלי. הם החליטו לבחור את אותו הסיפור, כאות לאיחוד המחודש בניהם. הם בחרו בספר "אהבה בין מימדי זמן" מאת ארומה מאיר.
הם התיישבו במסעדת בריאות . הוא הזמין פיצה מקמח מלא וסלט פלפלים בתשעה צבעים.
היא הזמינה קיש כרישה, פטריות וגבינת צאן ותה צמחים.
בסוף הארוחה שאל אותם המלצר אם הם רוצים את המתכונים. "זאת מסעדה בה ניתן לקבל את המתכון עבור כל מנה שהזמנתם", הוא ציין. היא ענתה בהתלהבות "כן, בטח! אני רוצה את המתכונים!" המלצר הביא את החשבון בליווי המתכונים. היא שילמה על הארוחה והשאירה טיפ נדיב.
הם יצאו מהמסעדה והלכו לכיוון ביתה. הם פטפטו ודוד לא היה יכול להתכחש לתחושת השעמום והריקנות שהוא חש. מחשבות על כך שלא טוב לא, ומשעמם לו, התרוצצו ללא הרף בראשו.
הוא מצא את עצמו יושב על יד השולחן בחדרו, קורא את העדכונים והדיווחים על יפן. הוא קלט שהוא חזר למצב המצוי וייאוש גדול אחז בו. הוא הניח את ראשו על ידיו ונרדם.
בבוקר הוא קם לצלילי השיר של שייקה פייקוב שבקע מחלון השכנים:
חייכי לי בשירים
הכי בי ניגונייך
ממרחקים אשמור לך אמונים
גם אם חיי קשים אזכור לך חסדייך
ולדמותך עולים געגועים
חייכי לי בשירים
גם אם כבדה הדרך
וכינורות פרטו דימעות כאב
חייכי לי בשירים
אני כבר לא צחקתי זה יובלות
ובלילות קרים
עיטפי אותי כצמר
אני אאיר דרכך במשואות
לפתע, הוא הבין מה אנשים מוצאים בשירים. הוא הרגיש את החמימות שנשלחת מהשיר. שמלטפת ומחבקת אותו ועוטפת אותו בחום ובחמלה. הוא שאב נחמה מהשיר והרגיש שהוא נזקק לו. הוא שתה את השיר בצמא. הוא התעודד מהשיר ולרגע קט אף נרפא.
הוא חשב לעצמו שזאת פעם ראשונה שהוא שומע את השיר בכל רמ"ח אבריו. הצלילים סבבו סביבו וסחררו אותו כלפי מעלה. הוא שוב היה איתה במימד הבא. הוא חש שהוא נפתח לאהבה.
הוא מצא את עצמו מחובק ומתכרבל איתה על הרצפה. הוא נישק וליקק את גופה בתאווה. היא היתה כל כך טעימה. היא סגרה את עיניה ונתנה לחום להתפשט בגופה. בנינוחות היא אפשרה לו להגיע לכל תא בגופה. ואז היא גמעה אותו לתוכה.
הוא שכב וחשב שהוא תפס גרון עמוק משוכלל. ושהוא התנהג איתה לא ממש באבירות,
ומצא את עצמו שר בקולי קולות עם 12 גברים נוספים את השורה.. "יום יבוא".
הוא תהה אם הוא איוב המודרני. הוא לא הבין מדוע הוא נידון לעינויים אלו שבהם הוא רק נוגע בחלום אך לא ממש מצליח לחיות אותו.
הוא ידע שהוא פיצח את מנגנון המעבר למימד הזמן הבא אך לא הצליח להבין מה מחזיר אותו כל פעם לנקודת ההתחלה. שוב ושוב הוא גלגל את התסריט שחוזר על עצמו. הוא מוסיף שורה ל"יום כבר בא" חושב מחשבות חיוביות על אשתו ועל היחסים בניהם ומצליח להגיע לעתיד הרצוי. הוא ניסה להבין את הנוסחה להישארות בעתיד הרצוי והרגיש איך הזעם עולה ומציף אותו. ככל שהוא חשב והתעמק, תסכולו הלך וגבר. הוא הרגיש לכוד במימד הזמן המצוי. הוא זעק לשמיים. דיבר עם אלוהים. ניסה לנהל משא ומתן והרגיש שהוא מובס. הוא אמר לעצמו שהוא לא מבין מה היקום מנסה לומר לו. עייף ומדוכא הוא נרדם.
לאחר 3 ימים במיטה, עם בקבוק ויסקי ועישון סיגריות בשרשרת, ניצנץ במוחו רעיון חדש. הוא החליט שהוא יחפש בגוגול מזור לבעייתו. הוא ניסה לחשוב על מילות חיפוש מתאימות כמו מילכוד בזמן, דרך ללא מוצא, דדאנד ועוד. אך זה הוביל אותו לשום מקום.
הוא חשב שכנראה הפיתרון, לא נמצא במימד הזמן שיצר את הבעיה והחליט להשתמש בשיטת הדימיון באמצעות שירים שכבר עבדה עבורו למציאת עזרה. הוא רץ למקהלה, הצטרף לשורת הנשים-"הוא כבר בא", אך הפעם הוסיף משפטים משיר הזמן של חווה אלברשטיין: "יש דברים רבים בחלד / שהזמן מיטיב אתם / ואני רק מייחלת / להיות כמותם...." והוא מצא את עצמו מול חברת 'מ.א. אימון בע"מ'. הדלת נפתחה וקיבלה אותו אישה בחליפה כסופה בסבר פנים יפות. היא הציגה את עצמה בשם זריחה עולה ושאלה אותו "במה אני יכולה לעזור לך?"
דויד דאון הסביר לה את בעייתו.
"הגעת למקום הנכון" אמרה זריחה עולה.
"אנחנו, בחברת 'מ.א. אימון בע"מ', מאפשרים לאנשים לנגוע באלוהים הפרטי שלהם. אנחנו מאמינים שכאשר אנשים חיים את הייעוד שלהם, יש להם תחושה עמוקה שהם נוגעים באלוהים. מבחינת התהליך, במידה ותרצה, נחבר אותך למכשיר אבחון. לאחר קבלת התוצאות, נראה מה הן האפשרויות לפיתרון. איך זה נראה לך?"
דוד דאון התלהב ושאל "מה המחיר?"
זריחה עולה ענתה "האבחון עולה 100 יורו והפתרונות יכולים להגיע עד 3000 יורו."
המחיר היה גבוה מאוד בעיני דוד דאון, אך הוא לא רצה להמשיך להתייסר. הוא אמר לזריחה: "בשלב זה, ברשותך, אסתפק באבחון".
זריחה עולה אמרה "אין בעיה. יש אנשים שעושים את האבחון ומגיעים ליישום ותשלום עבור הפתרונות בשלב מאוחר יותר בחייהם".
זריחה עולה ליוותה אותו למיטת אבחון עשויה ממתכת. הוא שכב והיא סגרה את המכסה מעליו. השהייה בתוך המכונה העלתה את מפלס החרדה שלו. הוא הרגיש מפוחד והתחיל לרעוד. ברמקול שהיה בתוך המכונה, פנתה אליו זריחה והרגיעה אותו. היא הסבירה לו על מנגנון האבחון, רמת הבטיחות של המתקן ושעת הסיום של האבחון.
לאחר כחצי שעה, סוף סוף נפתח המכסה. זריחה עזרה לו לקום והגישה לו כוס שתייה קרה ועוגה. לאחר שהתעשת היא ישבה איתו לשיחה על תוצאות האבחון.
היא אמרה לו "אתה תקוע בבועת זמן של ההווה. חסרים לך שבבים למעבר בין מימדי זמן והישארות בהם. אתה בעצם בעל לקות שבבים. במיוחד מורגשים חסרונם של שבבי התקווה וההתמדה. לשבב התקווה פיתחת שיטה מפצה שעליה ארחיב אתת הדיבור בהמשך. לעומת זאת, היעדר שבב ההתמדה, איפשר לתכונות מתחרות כמו ספונטניות והעדר גבולות להתפתח לרמה שאינה מאפשרת לך לנוע קדימה.
הסיבה שחסרים לך שבבים היא כי לא חידשת ולא שילמת את המנוי, לאחר תקופת הניסיון שניתנה לך. תקופת ניסיון ניתנת לכולם מהינקות עד גיל 18. לאחר מכן יש לשלם את המנוי. יש לשלם את המחיר כדי לקבל את תוצאות העתיד. אתה לא היית מוכן לשלם את המחיר...
יחד עם זאת, בדרך המקרה, פיתחת מוטציה עוקפת שבבים. זאת הסיבה שהצלחת להגיע באמצעות שירים לאישה שכבר בחרת בתת מודע שלך, לפני גיל 18, כשעוד היו לך שבבים והיית מסוגל לעבור בין מימדים של זמן.
השיטה שעלית עליה בדרך המקרה, מעניינת אותנו. היא יכולה להוות תחליף זול לאנשים שלא מוכנים לשלם את המחיר של דמי המנוי. בתקווה שהשיטה החינמית שלך, תוכל לעורר בהם את הכמיהה לחיים במציאות העתידית, שהם מצליחים ליצור רק ברמה חלקית. הכמיהה הזאת אולי תוליד את המוטיבציה לתשלום, כפי שהתעוררה אצלך!"
"אז מה את מנסה להגיד?" שאל דוד דאון.
זריחה ענתה "על מנת לקבל את השבבים אתה מוכרח לשלם את המחיר. אין דרך אחרת שהם יעבדו. השבבים במיטבם רק עבור מי שמוכן להתאמץ בשבילם ולשלם.
יחד עם זאת, אנו רוצים לקנות ממך את זכויות המחקר על השיטה שלך ואת זכויות ההפצה שלה. מה אתה אומר?"
דוד זרח מאושר. הוא הבין שיש לו הזדמנות לקנות את דמי המנוי, לשלם את הקנסות להצטרפות מאוחרת, ועדיין לצאת במחיר סביר. זאת משום שהוא יקבל כספים מחברת מ.א. אימון בע"מ, עבור המצאתו! בנוסף, הוא סוף סוף יוכל לחיות את חייו המשודרגים עם אשתו!"
הוא חתם על החוזה והרגיש שפרץ דרך עבורו ועבור עוד רבים שכמותו!
כעבור שבוע הוא התייצב לניתוח להחדרת שבבים למוחו. הניתוח התבצע במשך שבע שעות, נכחו בו צוות מנתחים בכירים ורובוטים מתמחים. הניתוח המסובך עבר בהצלחה והוא נתבקש לחודש של החלמה במיטה, עם השגחה צמודה. במיוחד היה חשוב שהראש לא יזוז, על מנת שהשבבים יטמעו ברקמות מוחו.
לאחר חודש התחיל תהליך השיקום. בהדרגה הוא הזיז את הראש ואף הורשה לקום מהמיטה ולהתהלך. הוא נתבקש לתרגילים קטנים על מנת להשתמש בשבבים. הוא נתבקש לרצות דברים קטנים ולבדוק איך רצונותיו מתגשמים. למשל, הוא קיווה למצוא חנייה ליד הסופרמרקט, ואומנם מצא. הוא קיווה שיש בסופרמרקט חומרים להכנת סושי ואומנם הם היו!
הוא הרגיש שהוא מוכן למבחן ה ג ד ו ל! לעבור למימד זמן בו הוא ואשתו נשואים לנצח! הוא התחיל לדמיין את אישתו ואותו מקימים יחד משפחה ואף מזדקנים יחד והוא מצא את עצמו בפתח הדלת של אשתו, עם פרחים ופרלינים טבעוניים ביד. הוא דפק בדלת והרגיש מאושר לקראת הרגע הגדול בחייו...
להפתעתו הגדולה, רמי כספי, חברו מהמקהלה פתח את הדלת כשהוא מזמזם את שורת השיר "הוא כבר בא, הוא כבר בא" שערו רטוב ולגופו מגבת קטנה, ללא חולצה... אישתו הגיעה גם היא, רטובה כולה, עטופה בחלוק. ביחד הם גמגמו משהו, אבל הוא כבר לא שמע...
מאת עינת גרוס - ברונר
מראות אסטרטגיה לסדנאות ניהול זמן, הכשרת מאמנים, אימון, תמונות והדרכה
"אשתי נוהגת להיעלם. היא עושה זאת כל כך טוב, שאני אפילו לא מכיר אותה עדיין" התפלפל דוד דאון, הרווק הנצחי.
השיחה התקיימה מאחורי הקלעים בין חברי המקהלה. הם עשו חזרה על השיר "יום יבוא".
"יום יבוא" שרו הגברים בקול בס.
"הוא כבר בא" ענו הנשים בקול סופרן.
דוד דאון נדהם. בכל פעם ששרו הנשים, שהיום כבר בא, התגלתה אשתו. לעומת זאת, בכל פעם ששרו הגברים שהיום יבוא, אשתו נעלמה!
דוד דאון תהה איך הוא יוכל לגרום לאשתו להישאר. הוא החליט לנסות להאריך את שורת הנשים. הוא חשב על כל מיני משפטים משירים שיוכלו לגרום ליום לבוא ולהישאר. משפטים שיוכלו להשתבץ בשורת הנשים ולהאריך את השהייה של אשתו איתו.
הוא הצטרף אל הנשים והוסיף את השורה: "רק תפילה אשא, שהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע" מאת יורם טהר לב, ואחר כך בקול גדול עוד יותר את "לילה, לילה בדרך אליך" של נתן אלתרמן ו…זה עבד!
דוד מצא את עצמו מתהלך עם אשתו בשדרה כחולה קסומה, מימין ומשמאל היו דוכנים עמוסים בטובין. הם חלפו על פני דוכן האבנים הטובות, שלחשו להם ברכות בריאות ומזל. הם התבוננו בדוכן התדרים ונגעו בתדר הרגיעה ששיחרר אותם מטיפות המתח האחרונות בגופם. הם בחרו לעצור ליד דוכן של כוסות מיצים טבעיים טמונים בקוביות קרח. אשתו בחרה במיץ סלק וגזר עם זנגביל והוא בחר במיץ רימונים וקוקוס. הטעם היה תאווה לחיך, והמראות היו מופלאים.
אשתו סיפרה לו על רחיפת הבוקר שלה. הוא הניד בראשו והקשיב לעצמו. הוא אמר לאשתו שאהבה צובעת את העולם בגוון חדש ומשדרגת את הכל. כמו כן הוא אמר לה שהוא מאוהב באהבה ומייד מצא את עצמו שר עם הגברים בקולי קולות את
"יום יבוא, יום יבוא
במהרה, בקרוב הוא יבוא
זאת ידע כל אדם
בעמקי לבבו
יום יבוא, יום יבוא, הוא יבוא!" מאת נתן אלתרמן
הוא חשב על מילות השיר. על הערגה שיש בשיר ליום מסוים שבו המציאות תהיה דומה למיוחלת. הוא נזכר בדאגה שבשיר מוזכר משה, שלא ראה את התממשות חזונו והחליט, שמשה הוא לא יהיה! הוא אמר לעצמו בנחישות שהוא לא ימות לפני שהוא יתחתן. הוא לא ימות לפני שהוא יקים את משפחתו שלו. הוא רוצה לזרוע את זרעי הדור הבא ולהשאיר באמצעותם מורשת. הוא הרגיש שהוא חייב להיות עם אשתו ולחדש את הנדרים שלו אליה.
הנשים החלו לשיר את חלקן בשיר "הוא כבר בא, הוא כבר בא, הוא כבר בא!" והוא הוסיף שורות נוספות "אוי למה זה בלי הרף את בי תוקעת חרב ולא נותנת לי תקווה"
ואחר כך את " הלב שלי בורח, הלב שלי בוער ..." ומצא את עצמו בזרועותיה של אשתו.
הוא טמן את אפו בשערה השחור. ליטף את גבה הטמיר וביקש ממנה להיות שלו. הוא הבטיח לה ללכת איתה באש ובמים ושלף טבעת יהלום גדולה מכיסו.
הוא זימר לה "את יפה ואני יודע שנולדתי אותך לאהוב" מאת אושיק לוי.
אשתו התענגה על הרגע. גמעה כל טיפה והבטיחה לו שוב את ליבה.
הוא הסתכל על עורה השחום, שמע את המבטא הזר בדיבורה, שפתאום כל כך בלט לו. הוא תהה אם הוא אי פעם יוכל לגשר על הפערים התרבותיים בניהם. הוא שאל את עצמו מדוע הוא צריך להכניס ראש בריא למיטה חולה ומצא את עצמו שרוע במיטתו בחדרו בלב תל אביב.
הוא הסתכל על המראה ממעל, העביר את ידו בבלוריתו הבהירה, הסתכל על דירתו המסוגננת והחליט להתקשר לדליה לוין. דליה הייתה ישראלית טיפוסית, באה ממשפחת תעשיינים עשירה, סטודנטית לעריכת דין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא חשב שאין טעם לסבך את החיים עם אשתו הזרה. דליה יכולה להתאים הרבה יותר לו ולאורח חייו.
הוא צלצל לדליה והם קבעו לצאת. הוא בא לאסוף אותה מבית הוריה המפואר בהרצליה פיתוח. הוא חיכה לה ברכב. כשהיא יצאה מפתח הבית ופסעה בשביל המעוצב לכיוון הרכב, הוא התחיל להרגיש שלא בנוח. הוא ראה כמה שהיא נראית צעירה. הוא חשב לעצמו שכשהוא היה צעיר כולם נראו כל כך זקנים, ועכשיו זה להיפך. ככל שהוא מזדקן, כולם נראים יותר ויותר צעירים.
הם נסעו לסינמה סיטי לראות לסרט. בדרך היא כיוונה את הרדיו לערוץ השירים הרועשים והסבירה בהתלהבות על הלהקות השונות שהוא כלל לא הכיר. היא בחרה בסרט, שהוא שמע מחברי המקהלה שהילדים שלהם נהנו ממנו מאוד... ככל ששהייתו איתה התארכה מבוכתו גברה.
לאחר הסרט הוא הזמין אותה בנימוס לשתות קפה. הם ישבו בבית הקפה. היא דיברה בלי הרף אבל הוא התחפר במחשבותיו. הוא חשב לעצמו, שהפרש הגילים בניהם לא עוזר. ואז הוא הבין. לכל דבר יש מחיר שצריך לשלם. אני לא יכול לשמר את כל האופציות. יהיו לי את כל האפשרויות עד שאני אבחר. באופן פרדוקסלי, על מנת שיהיה לי טוב, אני כנראה אצטרך להסתפק בפחות מטוב מאוד. החיים הם פשרות.
הוא מיהר להוריד את דליה בביתה ורץ למקהלה, הצטרף לשורת "היום כבר בא", הוסיף את המילים מהשיר של יהונתן גפן:
"גם אם נחפש בכל נמל קטן,
ובים נפליג כל השנה.
בתוך ים סוער,
רק שנינו נשאר.
כי לאהבה אין מדינה"
הוא מצא את עצמו עם אשתו בתוך חנות וירטואלית בה ניתן להזמין סיפור דיגיטלי בתשלום סמלי. הם החליטו לבחור את אותו הסיפור, כאות לאיחוד המחודש בניהם. הם בחרו בספר "אהבה בין מימדי זמן" מאת ארומה מאיר.
הם התיישבו במסעדת בריאות . הוא הזמין פיצה מקמח מלא וסלט פלפלים בתשעה צבעים.
היא הזמינה קיש כרישה, פטריות וגבינת צאן ותה צמחים.
בסוף הארוחה שאל אותם המלצר אם הם רוצים את המתכונים. "זאת מסעדה בה ניתן לקבל את המתכון עבור כל מנה שהזמנתם", הוא ציין. היא ענתה בהתלהבות "כן, בטח! אני רוצה את המתכונים!" המלצר הביא את החשבון בליווי המתכונים. היא שילמה על הארוחה והשאירה טיפ נדיב.
הם יצאו מהמסעדה והלכו לכיוון ביתה. הם פטפטו ודוד לא היה יכול להתכחש לתחושת השעמום והריקנות שהוא חש. מחשבות על כך שלא טוב לא, ומשעמם לו, התרוצצו ללא הרף בראשו.
הוא מצא את עצמו יושב על יד השולחן בחדרו, קורא את העדכונים והדיווחים על יפן. הוא קלט שהוא חזר למצב המצוי וייאוש גדול אחז בו. הוא הניח את ראשו על ידיו ונרדם.
בבוקר הוא קם לצלילי השיר של שייקה פייקוב שבקע מחלון השכנים:
חייכי לי בשירים
הכי בי ניגונייך
ממרחקים אשמור לך אמונים
גם אם חיי קשים אזכור לך חסדייך
ולדמותך עולים געגועים
חייכי לי בשירים
גם אם כבדה הדרך
וכינורות פרטו דימעות כאב
חייכי לי בשירים
אני כבר לא צחקתי זה יובלות
ובלילות קרים
עיטפי אותי כצמר
אני אאיר דרכך במשואות
לפתע, הוא הבין מה אנשים מוצאים בשירים. הוא הרגיש את החמימות שנשלחת מהשיר. שמלטפת ומחבקת אותו ועוטפת אותו בחום ובחמלה. הוא שאב נחמה מהשיר והרגיש שהוא נזקק לו. הוא שתה את השיר בצמא. הוא התעודד מהשיר ולרגע קט אף נרפא.
הוא חשב לעצמו שזאת פעם ראשונה שהוא שומע את השיר בכל רמ"ח אבריו. הצלילים סבבו סביבו וסחררו אותו כלפי מעלה. הוא שוב היה איתה במימד הבא. הוא חש שהוא נפתח לאהבה.
הוא מצא את עצמו מחובק ומתכרבל איתה על הרצפה. הוא נישק וליקק את גופה בתאווה. היא היתה כל כך טעימה. היא סגרה את עיניה ונתנה לחום להתפשט בגופה. בנינוחות היא אפשרה לו להגיע לכל תא בגופה. ואז היא גמעה אותו לתוכה.
הוא שכב וחשב שהוא תפס גרון עמוק משוכלל. ושהוא התנהג איתה לא ממש באבירות,
ומצא את עצמו שר בקולי קולות עם 12 גברים נוספים את השורה.. "יום יבוא".
הוא תהה אם הוא איוב המודרני. הוא לא הבין מדוע הוא נידון לעינויים אלו שבהם הוא רק נוגע בחלום אך לא ממש מצליח לחיות אותו.
הוא ידע שהוא פיצח את מנגנון המעבר למימד הזמן הבא אך לא הצליח להבין מה מחזיר אותו כל פעם לנקודת ההתחלה. שוב ושוב הוא גלגל את התסריט שחוזר על עצמו. הוא מוסיף שורה ל"יום כבר בא" חושב מחשבות חיוביות על אשתו ועל היחסים בניהם ומצליח להגיע לעתיד הרצוי. הוא ניסה להבין את הנוסחה להישארות בעתיד הרצוי והרגיש איך הזעם עולה ומציף אותו. ככל שהוא חשב והתעמק, תסכולו הלך וגבר. הוא הרגיש לכוד במימד הזמן המצוי. הוא זעק לשמיים. דיבר עם אלוהים. ניסה לנהל משא ומתן והרגיש שהוא מובס. הוא אמר לעצמו שהוא לא מבין מה היקום מנסה לומר לו. עייף ומדוכא הוא נרדם.
לאחר 3 ימים במיטה, עם בקבוק ויסקי ועישון סיגריות בשרשרת, ניצנץ במוחו רעיון חדש. הוא החליט שהוא יחפש בגוגול מזור לבעייתו. הוא ניסה לחשוב על מילות חיפוש מתאימות כמו מילכוד בזמן, דרך ללא מוצא, דדאנד ועוד. אך זה הוביל אותו לשום מקום.
הוא חשב שכנראה הפיתרון, לא נמצא במימד הזמן שיצר את הבעיה והחליט להשתמש בשיטת הדימיון באמצעות שירים שכבר עבדה עבורו למציאת עזרה. הוא רץ למקהלה, הצטרף לשורת הנשים-"הוא כבר בא", אך הפעם הוסיף משפטים משיר הזמן של חווה אלברשטיין: "יש דברים רבים בחלד / שהזמן מיטיב אתם / ואני רק מייחלת / להיות כמותם...." והוא מצא את עצמו מול חברת 'מ.א. אימון בע"מ'. הדלת נפתחה וקיבלה אותו אישה בחליפה כסופה בסבר פנים יפות. היא הציגה את עצמה בשם זריחה עולה ושאלה אותו "במה אני יכולה לעזור לך?"
דויד דאון הסביר לה את בעייתו.
"הגעת למקום הנכון" אמרה זריחה עולה.
"אנחנו, בחברת 'מ.א. אימון בע"מ', מאפשרים לאנשים לנגוע באלוהים הפרטי שלהם. אנחנו מאמינים שכאשר אנשים חיים את הייעוד שלהם, יש להם תחושה עמוקה שהם נוגעים באלוהים. מבחינת התהליך, במידה ותרצה, נחבר אותך למכשיר אבחון. לאחר קבלת התוצאות, נראה מה הן האפשרויות לפיתרון. איך זה נראה לך?"
דוד דאון התלהב ושאל "מה המחיר?"
זריחה עולה ענתה "האבחון עולה 100 יורו והפתרונות יכולים להגיע עד 3000 יורו."
המחיר היה גבוה מאוד בעיני דוד דאון, אך הוא לא רצה להמשיך להתייסר. הוא אמר לזריחה: "בשלב זה, ברשותך, אסתפק באבחון".
זריחה עולה אמרה "אין בעיה. יש אנשים שעושים את האבחון ומגיעים ליישום ותשלום עבור הפתרונות בשלב מאוחר יותר בחייהם".
זריחה עולה ליוותה אותו למיטת אבחון עשויה ממתכת. הוא שכב והיא סגרה את המכסה מעליו. השהייה בתוך המכונה העלתה את מפלס החרדה שלו. הוא הרגיש מפוחד והתחיל לרעוד. ברמקול שהיה בתוך המכונה, פנתה אליו זריחה והרגיעה אותו. היא הסבירה לו על מנגנון האבחון, רמת הבטיחות של המתקן ושעת הסיום של האבחון.
לאחר כחצי שעה, סוף סוף נפתח המכסה. זריחה עזרה לו לקום והגישה לו כוס שתייה קרה ועוגה. לאחר שהתעשת היא ישבה איתו לשיחה על תוצאות האבחון.
היא אמרה לו "אתה תקוע בבועת זמן של ההווה. חסרים לך שבבים למעבר בין מימדי זמן והישארות בהם. אתה בעצם בעל לקות שבבים. במיוחד מורגשים חסרונם של שבבי התקווה וההתמדה. לשבב התקווה פיתחת שיטה מפצה שעליה ארחיב אתת הדיבור בהמשך. לעומת זאת, היעדר שבב ההתמדה, איפשר לתכונות מתחרות כמו ספונטניות והעדר גבולות להתפתח לרמה שאינה מאפשרת לך לנוע קדימה.
הסיבה שחסרים לך שבבים היא כי לא חידשת ולא שילמת את המנוי, לאחר תקופת הניסיון שניתנה לך. תקופת ניסיון ניתנת לכולם מהינקות עד גיל 18. לאחר מכן יש לשלם את המנוי. יש לשלם את המחיר כדי לקבל את תוצאות העתיד. אתה לא היית מוכן לשלם את המחיר...
יחד עם זאת, בדרך המקרה, פיתחת מוטציה עוקפת שבבים. זאת הסיבה שהצלחת להגיע באמצעות שירים לאישה שכבר בחרת בתת מודע שלך, לפני גיל 18, כשעוד היו לך שבבים והיית מסוגל לעבור בין מימדים של זמן.
השיטה שעלית עליה בדרך המקרה, מעניינת אותנו. היא יכולה להוות תחליף זול לאנשים שלא מוכנים לשלם את המחיר של דמי המנוי. בתקווה שהשיטה החינמית שלך, תוכל לעורר בהם את הכמיהה לחיים במציאות העתידית, שהם מצליחים ליצור רק ברמה חלקית. הכמיהה הזאת אולי תוליד את המוטיבציה לתשלום, כפי שהתעוררה אצלך!"
"אז מה את מנסה להגיד?" שאל דוד דאון.
זריחה ענתה "על מנת לקבל את השבבים אתה מוכרח לשלם את המחיר. אין דרך אחרת שהם יעבדו. השבבים במיטבם רק עבור מי שמוכן להתאמץ בשבילם ולשלם.
יחד עם זאת, אנו רוצים לקנות ממך את זכויות המחקר על השיטה שלך ואת זכויות ההפצה שלה. מה אתה אומר?"
דוד זרח מאושר. הוא הבין שיש לו הזדמנות לקנות את דמי המנוי, לשלם את הקנסות להצטרפות מאוחרת, ועדיין לצאת במחיר סביר. זאת משום שהוא יקבל כספים מחברת מ.א. אימון בע"מ, עבור המצאתו! בנוסף, הוא סוף סוף יוכל לחיות את חייו המשודרגים עם אשתו!"
הוא חתם על החוזה והרגיש שפרץ דרך עבורו ועבור עוד רבים שכמותו!
כעבור שבוע הוא התייצב לניתוח להחדרת שבבים למוחו. הניתוח התבצע במשך שבע שעות, נכחו בו צוות מנתחים בכירים ורובוטים מתמחים. הניתוח המסובך עבר בהצלחה והוא נתבקש לחודש של החלמה במיטה, עם השגחה צמודה. במיוחד היה חשוב שהראש לא יזוז, על מנת שהשבבים יטמעו ברקמות מוחו.
לאחר חודש התחיל תהליך השיקום. בהדרגה הוא הזיז את הראש ואף הורשה לקום מהמיטה ולהתהלך. הוא נתבקש לתרגילים קטנים על מנת להשתמש בשבבים. הוא נתבקש לרצות דברים קטנים ולבדוק איך רצונותיו מתגשמים. למשל, הוא קיווה למצוא חנייה ליד הסופרמרקט, ואומנם מצא. הוא קיווה שיש בסופרמרקט חומרים להכנת סושי ואומנם הם היו!
הוא הרגיש שהוא מוכן למבחן ה ג ד ו ל! לעבור למימד זמן בו הוא ואשתו נשואים לנצח! הוא התחיל לדמיין את אישתו ואותו מקימים יחד משפחה ואף מזדקנים יחד והוא מצא את עצמו בפתח הדלת של אשתו, עם פרחים ופרלינים טבעוניים ביד. הוא דפק בדלת והרגיש מאושר לקראת הרגע הגדול בחייו...
להפתעתו הגדולה, רמי כספי, חברו מהמקהלה פתח את הדלת כשהוא מזמזם את שורת השיר "הוא כבר בא, הוא כבר בא" שערו רטוב ולגופו מגבת קטנה, ללא חולצה... אישתו הגיעה גם היא, רטובה כולה, עטופה בחלוק. ביחד הם גמגמו משהו, אבל הוא כבר לא שמע...
מאת עינת גרוס - ברונר
מראות אסטרטגיה לסדנאות ניהול זמן, הכשרת מאמנים, אימון, תמונות והדרכה
קישור חיצוני • www.mirrorstrategy.com
http://www.mirrorstrategy.com