הם היו פה, ממש עכשיו, ממש הרגע. שני אחיי הקטנים - נפתלי וגיל עד ואחי הגדול אייל. הם היו פה, קרובים, נושמים, חיים ויפים כל כך.
אבל עכשיו הם אינם, הם חסרים לי ואני מתגעגעת אליהם. לחיוניות שהייתה להם, לחיים שיכלו להיות להם, לכל הדורות והצאצאים שיכלו להקים אך נגדעו באיבם.
הם היו שלושת אחיי. והם היו ממש פה. קרובים, נושמים. חיים.
הם היו בעולם הזה, בגופם הגשמי והפיזי, נושמים וקרובים, חיים את חייהם במנות של אושר וצחוק.
צחוקם עדיין מצטלצל מקצה העולם ועד קצהו, חיוכם עדיין מרפרף בגבול.
הם היו פה.
שלושת אחיי. נפתלי, גיל-עד ואייל אחי הגדול.
עכשיו הם לא פה. קבורים ביחד, צמודים זה לזה במותם, אלו שאיחדו את עמ''י בצורה מיוחדת כל כך, אלו שנרצחו על סמך היותם יהודים!
ועכשיו אני בוכה.
בכי שלא יגמר לעולם ותמיד יהדהד בקירות ליבי.
בכי על חייהם שהיו ועל מותם העכשווי, האכזרי. בכי עצום ומטלטל נשמות. בכי שצורח וזועק את עצמו.
אני רוצה אותם כאן, את שלושת אחיי.
הם היו פה.
אבל עכשיו כבר לא.
הם מתחת לאדמה, גופותיהם קבורות בקדושה של יהודים שנהרגו על קידוש השם.
תמיד אחשוב עליהם. שלושת האחים שהיו לי.
אבל עכשיו הם אינם, הם חסרים לי ואני מתגעגעת אליהם. לחיוניות שהייתה להם, לחיים שיכלו להיות להם, לכל הדורות והצאצאים שיכלו להקים אך נגדעו באיבם.
הם היו שלושת אחיי. והם היו ממש פה. קרובים, נושמים. חיים.
הם היו בעולם הזה, בגופם הגשמי והפיזי, נושמים וקרובים, חיים את חייהם במנות של אושר וצחוק.
צחוקם עדיין מצטלצל מקצה העולם ועד קצהו, חיוכם עדיין מרפרף בגבול.
הם היו פה.
שלושת אחיי. נפתלי, גיל-עד ואייל אחי הגדול.
עכשיו הם לא פה. קבורים ביחד, צמודים זה לזה במותם, אלו שאיחדו את עמ''י בצורה מיוחדת כל כך, אלו שנרצחו על סמך היותם יהודים!
ועכשיו אני בוכה.
בכי שלא יגמר לעולם ותמיד יהדהד בקירות ליבי.
בכי על חייהם שהיו ועל מותם העכשווי, האכזרי. בכי עצום ומטלטל נשמות. בכי שצורח וזועק את עצמו.
אני רוצה אותם כאן, את שלושת אחיי.
הם היו פה.
אבל עכשיו כבר לא.
הם מתחת לאדמה, גופותיהם קבורות בקדושה של יהודים שנהרגו על קידוש השם.
תמיד אחשוב עליהם. שלושת האחים שהיו לי.