פעם היה ילד, היא היה די קטן ובית הספר היה די גדול,
אבל כשראה שיש דלת שדרכה אפשר להכנס לכתה ישר מהרחוב הוא היה מאושר.
בוקר אחד אמרה המורה ": כולנו נצייר היום ציורים".
יופי חשב הילד.
הוא אהב לצייר ציורים.
הוא לקח את הדף והחל לצייר.
"חכה" אמרה המורה "עדיין לא הגיע הזמן להתחיל".
המורה הראתה לילד מה לצייר.
הילד הסתכל מה שהוא צייר ועל מה שהמורה ציירה והתבייש.
ואז קרה , שהילד ומשפחתו עברו לגור בעיר אחרת והילד החל ללמוד בבית ספר אחר.
בית הספר היה קטן אבל לא היתה בו דלת כמו בבית הספר הקודם.
יום אחד אמרה המורה :" עכשיו כולנו נעשה פלסטלינה".
הילד חכה .
כשהמורה עברה לילדים שאלה את הילד :" למה אתה לא עושה כלום?" "מה צריך לעשות?" "אם כולם יעשו אותן דבר איך אדע של מי מה?"
הילד לא ענה.
הוא לקח את הפלסטלינה והיה מאושר.
אבל כשראה שיש דלת שדרכה אפשר להכנס לכתה ישר מהרחוב הוא היה מאושר.
בוקר אחד אמרה המורה ": כולנו נצייר היום ציורים".
יופי חשב הילד.
הוא אהב לצייר ציורים.
הוא לקח את הדף והחל לצייר.
"חכה" אמרה המורה "עדיין לא הגיע הזמן להתחיל".
המורה הראתה לילד מה לצייר.
הילד הסתכל מה שהוא צייר ועל מה שהמורה ציירה והתבייש.
ואז קרה , שהילד ומשפחתו עברו לגור בעיר אחרת והילד החל ללמוד בבית ספר אחר.
בית הספר היה קטן אבל לא היתה בו דלת כמו בבית הספר הקודם.
יום אחד אמרה המורה :" עכשיו כולנו נעשה פלסטלינה".
הילד חכה .
כשהמורה עברה לילדים שאלה את הילד :" למה אתה לא עושה כלום?" "מה צריך לעשות?" "אם כולם יעשו אותן דבר איך אדע של מי מה?"
הילד לא ענה.
הוא לקח את הפלסטלינה והיה מאושר.