אני יושבת על כיסא האנוכית שלי ליד שולחן הרגישה שלי
ואוכלת מצלחת החושבת שלי
בסכו"ם האשמה שלי
את עצמי
ועל ספת המדמיינת שלי
שוכבת בשלווה גיטרת המדברת שלי
ועל ידה
וָאזַת המקשיבה שלי
ובה פרחים רעננים מפלסטיק מזהיב
ומֵי השותקת
המהנהנים שלי
וממול
דלת הבורחת שלי
פרוצה כתמיד ובפתחה
יריעת ההכחשה שלי
מתנפנפת ברוח פרצים
של לילה המקפיא
את דם המפחדת שלי
הסכו"ם מתנגש בצלחת וצרימה איומה
אני לוקחת את סכין החלשה שלי
ובוצעת עוד נתח אני
מטעמים נאים
לשבת מנוחה.
ואוכלת מצלחת החושבת שלי
בסכו"ם האשמה שלי
את עצמי
ועל ספת המדמיינת שלי
שוכבת בשלווה גיטרת המדברת שלי
ועל ידה
וָאזַת המקשיבה שלי
ובה פרחים רעננים מפלסטיק מזהיב
ומֵי השותקת
המהנהנים שלי
וממול
דלת הבורחת שלי
פרוצה כתמיד ובפתחה
יריעת ההכחשה שלי
מתנפנפת ברוח פרצים
של לילה המקפיא
את דם המפחדת שלי
הסכו"ם מתנגש בצלחת וצרימה איומה
אני לוקחת את סכין החלשה שלי
ובוצעת עוד נתח אני
מטעמים נאים
לשבת מנוחה.