אמש – יומיים בלבד לקראת יום הכיפורים, נעתר הוא וקבע פגישה.
ואותה הפגישה בטוֹל בוטלה בשל אותו סנדוויץ' ממולא בפסטרמה וגבינה - והמעשה שהיה כך היה:
בערב יום ד' לפתע פתאום במטבח, מתוך המשקוף - מאותה מגרעת של מזוזה חסרה, עשן התפתל ועלה.
בתחילה הוא, העשן - זחל לעברי כנחש צפע ארצישראלי מצוי, שאת פיו מילא תפוח אדום. באותו רגע ספונטני לא על גן העדן תהיתי, אלא לבושתי, על אותה אם מרשעת של שלגיה.
והאל הנורא – אדון העולם; כשראה שאני קשת תפיסה, החליט לזעזע את אמות הסיפּים עם הפקה מרשימה: לשונות אש התפתלו ועלו, עשן צבעוני הסתחרר וזיקוקים וברקים התפרצו.
Ohhh my God צעקתי אל עבר המופע.
שקט מיד השתרר וקול בס עלה:
"ביום הכיפורים תתקיים פגישה.... בבית הכנסת הגדול.... עם הנץ החמה... ממש בכניסה."
כהרף עין עלתה בליבי דאגה - מה יש ללבוש לקראת כזה מאורע?
??? שק של יוטה או שק של פשתן ???
??? והציציות - חובה הן או בחירה ???
ובכל מקרה - ??? מציצות הציציות או בתוך הבגד הן נעוצות???
והנה יום הכיפורים ממשמש ובא – האם ירצה האל הגדול והנורא שאשים גם כיסוי על ראשי ???
ועוד שאלה מיד מצטרפת אל זרם בלתי פוסק של תהיות.
??? האם לפזר עפר ואפר על ראשי ??? ובכלל איזה סוג של אפר - רסיסים יבשים או שמא ערמות, גושים, רגבים ???
כהרף עין צץ ועלה חשש גדול עוד יותר.
ריכזתי מבטים אל העשן שהמשיך והיתמר מאותה מזוזה חסרה, התנצלתי בשם דורות על דורות של אפיקורסים ושאלתי:
"??? כיצד את כבודו אכיר ???"
ללא שהות התעגלה לה התשובה: – "ארון!"
ארון גילף בָּעשן הבורא העליון.
"??? ארון ???" שאלתי ליתר ביטחון - והשקט ענה את שענה.
אחר כך זרמו להם כמעין המתגבר שפע של שאלות נוספות:
??? איזה סוג של ארון ???
??? ארון קודש או ארון כחול? ארון ספרים או ארון בגדים? ארון מלבני או ארון גמלוני ???
העשן היתמר ועלה, ולא נראה שאותן שאלות מטרידות הן את האל הגדול והנורא.
ואז עמדתי לי במטבח, וכדי להבין טוב יותר את התגלותו של בורא העולם - לקחתי ביס מאותו סנדוויץ' ממולא בפסטרמה וגבינה.
עוד לפני שהסתיימה לה הנגיסה הראשונה - נעצר העשן ונתקע... וOhhh my God -.... לפני שנשאב העשן לתוכה של מגרעת חסרת מזוזה, יצר אלוהים הודעת טקסט קצרה:
"!!! בטול בוטלה הפגישה - the next one תתקיים במילניום הבא !!!"
* הסיפור פורסם לראשונה ב"עלמא - בית לתרבות עברית"