לפני הרבה מאוד שנים, כשהייתי בתיכון, היה לנו מורה שלא פסל אף ביקורת או דיעה על יצירה כל שהיא, גם אם הדיעה היתה שלילית, בתנאי שהנימוק יהיה ראוי. זכורני, שבוויכוח שהיה לו עם תלמידה (אחת המצטיינות) אחרי מבחן, כשהתלמידה טענה שהוא הוריד לה את הציון בגלל דעתה השלילית על היצירה, ענה לה המורה שהיא החסירה בנימוקים, ומיד הוסיף עוד נימוקים ששללו את 'כבודה' של היצירה. כולנו נדהמו, כי כאן התעוררה השאלה: אם היצירה כל כך רעה - אז למה בכלל צריך ללמוד אותה? ועל זה הוא ענה: בשביל זה אלוהים נתן לכם מוח.
