חמש שנים עברו. מאז שמתתי שמו צו הריסה, על ביתי הקטן ואימי ואחי הוגלו לרחוב.
"הלוואי וזה לא היה קורה"אני אומרת בגעגועים, אני מסתכלת מלמעלה על אימי ואחי "אני מתגתגעת אליכם"אני אומרת.
ודמעה מלוחה, זולגת על לחיי החיוורות. "את יכולה לחזור אליהם אבל רק בתנאי אחד"אומר המלאך גבריאל, "איזה תנאי"אני שואלת. "שהם ישכחו הכל"אומר גבריאל "אני מסכימה"אני אומרת, כנפי הלבנות נתלשות ממקומם ואני צונחת. מענני הלבן "שלום לך גן עדן"אני אומרת בחיוך. אני נוחתת ליד אימי ואחי, "שלום לכם"אני אומרת ברכות. אחי מסתובב ומחוויר "זה לא יכול להיות קים?"שואל אחי וורץ לחבק אותי. "תודה לך המלאך גבריאל"אני צועקת אימי מנשקת למצחי,
אני לוקחת מיקרופון ועולה על שרשרפף. "תקשיבו כולם לי נימאס, מהממשלה שלוקחת בתים. לי נימאס מהממשלה המושחתת"אני צועקת ברצינות. "לי נימאס מה זה שממשלתנו שבחרנו בה, כל כך אכזרית לתושביה"אני צועקת. "ואני רק רוצה לגור. שוב בביתי הדל"אני אומרת בדמעות, "ואני יודעת שלכל אחד ואחד יש חלום. שהממשלה הרסה והחלום שלי זה לגור, שוב בביתי הדל לא תסרבו לבקשה של ילדה קטנה?"אני אומרת ושואלת בו זמנית. אבל אף אחד לא מסתובב, (יש לי נקע וזה כואב לכתוב ככה אני ימשיך מאוחר יותר ^^)
"הלוואי וזה לא היה קורה"אני אומרת בגעגועים, אני מסתכלת מלמעלה על אימי ואחי "אני מתגתגעת אליכם"אני אומרת.
ודמעה מלוחה, זולגת על לחיי החיוורות. "את יכולה לחזור אליהם אבל רק בתנאי אחד"אומר המלאך גבריאל, "איזה תנאי"אני שואלת. "שהם ישכחו הכל"אומר גבריאל "אני מסכימה"אני אומרת, כנפי הלבנות נתלשות ממקומם ואני צונחת. מענני הלבן "שלום לך גן עדן"אני אומרת בחיוך. אני נוחתת ליד אימי ואחי, "שלום לכם"אני אומרת ברכות. אחי מסתובב ומחוויר "זה לא יכול להיות קים?"שואל אחי וורץ לחבק אותי. "תודה לך המלאך גבריאל"אני צועקת אימי מנשקת למצחי,
אני לוקחת מיקרופון ועולה על שרשרפף. "תקשיבו כולם לי נימאס, מהממשלה שלוקחת בתים. לי נימאס מהממשלה המושחתת"אני צועקת ברצינות. "לי נימאס מה זה שממשלתנו שבחרנו בה, כל כך אכזרית לתושביה"אני צועקת. "ואני רק רוצה לגור. שוב בביתי הדל"אני אומרת בדמעות, "ואני יודעת שלכל אחד ואחד יש חלום. שהממשלה הרסה והחלום שלי זה לגור, שוב בביתי הדל לא תסרבו לבקשה של ילדה קטנה?"אני אומרת ושואלת בו זמנית. אבל אף אחד לא מסתובב, (יש לי נקע וזה כואב לכתוב ככה אני ימשיך מאוחר יותר ^^)