התחלתי ללכת בכל בחדר , זה היה נראה כמו חלום , חלום שכ"כ לא רציתי להתעורר ממנו.
. ." עמית.. זה אמיתי נכון?"
שאלתי והתחלתי לצחוק מאושר.
. ." כן שקד , זה אמיתי ."
הוא אמר וחייך אליי.
הרופא ואמא הלכו לסדר עוד כמה דברים בחוץ , לפני שאנחנו עוזבים את בית החולים.
התיישבתי על מיטת בית החולים , והתחלתי להזיז את הרגליים.
הן סוף סוף זזו , סוף סוף ממש יכולתי להרגיש אותן.
זאת הייתה הרגשה נפלאה לדעת שאני יכולה ללכת שוב.
החיים שלי חוזרים אליי.. רק שהפעם , הרבה יותר טוב.
הכול יהיה הרבה יותר טוב... אני בטוחה בזה
עם חברים מדהימים כמו שיש לי. . אני יודעת שיהיה טוב.
ואני לא נשברת , לא עוד.
עמית התיישב לידי , וחיבק אותי.
. ." אז מה? חוזרים לפתח תקווה?"
הוא שאל וחייך אליי.
. ." אני מקווה . "
אמרתי ובהיתי בדלת..
אמא נכנסה מן הדלת , והתקרבה אלינו .
. ." קדימה? זזים?"
היא שאלה , בעודה מרימה את התיקים שהיו מונחים על הרצפה.
קמתי מן המיטה , ובהיתי רגע אחד בכיסא הגלגלים שהיה מונח ליד הדלת.
. ." את לא צריכה אותו יותר , את יכולה להשאיר אותו כאן , חומד ."
אמא הסתכלה עליי ואמרה.
. ." לא.. אני יכולה לקחת אותו? "
. ." איך שבא לך.."
קיפלתי אותו , והחזקתי אותו בידיים.
רציתי לקחת אותו , כדי שתהיה לי מזכרת מכל זה..
שאני הסתכל על הכיסא הזה ויזכור .. לא לוותר לעולם.
והכי חשוב , לא לוותר כשקצת קשה..
הכיסא הזה לימד אותי הרבה דברים חשובים , ואני לא מתכוונת להשאיר אותו כאן.
יצאנו מבית החולים , עוד היה לי קשה טיפה ללכת..
בכל זאת , הייתי 4 חודשים בערך על כיסא גלגלים , קשה להתרגל לרגליים אחרי זה..
זה מוזר לי ללכת...
תמיד שדמיינתי את הרגע הזה , שאני יוצאת מבית החולים .. אחרי הניתוח , ושאני יכולה ללכת , ממש ללכת... לא חשבתי שזה באמת יקרה , לא חשבתי שבאמת מתישהו .. זה יהיה אמיתי.
לא היו הרבה סיכויים שאני ייצא מן הניתוח הזה , אולי באמת יש לי מזל..
ואולי , אחרי הכול.. ה` כן אוהב אותי.. בכל זאת , הוא הציל אותי פעמיים ממוות.
כמה שזה נשמע הזוי ודרמטי , זה איכשהו נכון..
כשניסיתי להתאבד , גמרתי בסופו של דבר מרותקת לכיסא גלגלים.. אולי זה הגורל שלי , אולי הייתי צריכה להיות על הכיסא הזה זמן מה בכדי להעריך יותר את מה שיש לי , וכמובן שלא לוותר..
ואז , החברים המדהימים שלי עזרו לי עם הניתוח.. זהו באמת ניתוח לא זול ..
והיו מעט סיכויים שהניתוח באמת יצליח , והוא הצליח..
כנראה שאני , את הלקח שלי למדתי.
וכנראה שהזמן שלי לומר שלום הוא לא עכשיו..
אולי בעוד כמה שנים, אבל עכשיו.. עכשיו אני פשוט צריכה ליהנות מהחיים , ולהגיד תודה .
עכשיו אני פשוט צריכה להיות עם החברים המדהימים שלי , ועם המשפחה שאני כ"כ אוהבת , ולחייך.. זה בסך הכול כל מה שילדה בגילי צריכה לעשות.
החיים הם מתנה , הם באמת מתנה...
נכנסנו אל המונית , ונסענו את המלון , בכדי לארגן את המזוודות.
הגענו אל המלון , והמונית עצרה.
ירדנו ממנה , אמא ועמית הלכו מהר אל החדר , ניסיתי להיות בקצב שלהם..
פתאום , כאבה לי נורא הרגל ונפלתי על הרצפה.
צעקתי מכאבים , וקיוויתי שישמעו אותי , ויבואו לקראתי.
. ." אמא ! עמית ! כואב לי !"
הם הבחינו בי , ורצו לעברי .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את העיניים , ושכבתי על המיטה במלון , כ"כ שמחתי שאני לא שוב בבית החולים.
אמא ישבה לידי , וליטפה לי את המצח.
פיהקתי והתיישבתי.
. ." מה קרה?"
שאלתי והתחלתי להתמתח .
. ." את נפלת , זה בסדר.. הרופא אמר שזה נורמלי , את עוד תתרגלי אל הרגליים שלך .. את רק צריכה לקחת את הכדורים האלו , והם יעזרו לך להתרגל.. "
. ." אז איך נרדמתי?"
. ." אה.. נתתי לך כדור , והוא הרדים אותך.. מסתבר שהם גם מרדימים ."
התחלתי לצחוק , ואמא חייכה אליי.
היא החזיקה לי את היד ואמרה
. ." מותק , אני כ"כ שמחה שעברת את זה..."
. ." גם אני שמחה אמא , אני שמחה שאני כאן... "
. ." אמא..?"
. ." מה מותק?"
. ." אני חושבת שעוד לא אמרתי לך את זה , אבל אני באמת מצטערת.."
. ." על מה את מצטערת ?"
. ." שניסיתי להתאבד , אני שמחה שאני בחיים עכשיו , אני באמת באמת שמחה שאני פה...."
אמרתי ובלעתי רוק , והיא חיבקה אותי.
היא לא אמרה דבר.
עמית נכנס אל החדר ואמר
. ." סידרתי הכול , אפשר לזוז ?"
קמנו מן המיטה , והתחלנו להרים את המזוודות.
יצאנו מן החדר , ונעלנו אחרינו .
ירדנו למטה , והחזרנו את המפתח של החדר.
עלינו על המונית יחד עם כל המזוודות , ונסענו אל שדה התעופה.
השעה הייתה 12 בלילה בשיקגו.
כ"כ רציתי כבר להגיע לארץ..
ולחזור לבית , לחזור לפתח תקווה..
ולחבק את כולם , את כל החברים ..
לחבק את דן חזק חזק , ולומר לו כמה שאני אוהבת אותו...
ושאני לעולם לא יעזוב ...
הגענו אל שדה התעופה , אמא סידרה את כל הדברים..
ולאחר כמה זמן עלינו על המטוס.
והפעם הייתי במחלקה הרגילה , יחד עם אמא ועמית..
אני ישבתי באמצע , והם ישבו לידי.
. ." אמא..?"
. ." מה חמודה?"
. ." אנחנו חוזרים לפתח תקווה?"
. ." כן מותק , דיברתי על זה עם אבא לפני שנסענו , והם כבר שם , הם ארגנו הכול .. מזל שהשארנו את הבית .. אה?"
חייכתי וחיבקתי אותה
. ." תודה אמא ."
נשענתי עליה , וניסיתי להירדם..
________________________________________________________
. ." שקד? קומי.. הגענו "
שמעתי את קולה של אמא , ופתחתי את עיני .
היא הסתכלה על החלון , והסתכלתי גם אני .
ראינו את ישראל מלמעלה.
. ." שוב נרדמתי? גאה בי .."
אמרתי וצחקתי.
. ." מה..? הגענו..?"
עמית שאל בעודו מנסה להתעורר.
כנראה שכולנו נרדמנו..
כולנו בהינו בחלון , וכ"כ שמחתי.. בחיים לא שמחתי כ"כ להגיע אל הארץ.
לראות את ישראל מלמעלה.. זה היה כ"כ מרגש.
חיבקתי את עמית והוא חיבק אותי חזרה..
. ." שוב .. תודה שבאת איתנו .."
הוא חייך אלי ואמר
. ." איך אני לא יבוא? שקד, את הצלת לי את החיים , אני חייב לך הכול.. אז לפחות ברגע הגורלי הזה.. הייתי חייב להיות שם לצידך , ואני שמח שהייתי."
חייכתי אליו חזרה.
. ." אתה לא חייב לי כלום , זה מספיק שאתה האח שלי , האח הכי טוב בעולם.. תודה לך , שהיית שם לצידי , ושאתה תמיד שם לצידי ."
המטוס נחת , וכולם התחילו לרדת מן המטוס.
ירדנו אנחנו גם כן.
לקחנו את המזוודות , ועלינו על המונית.
השעה הייתה 5 אחר הצהריים בישראל.
לקחנו מונית אל פתח תקווה.
. ." אבא ארגן הכול ?"
. ." כן מותק , כבר מלפני יומיים .."
התיישבנו במונית , ובהיתי דרך החלון , כ"כ התרגשתי להגיע לפתח תקווה.
הגענו אל הבית.
בהיתי בו , ודמעה של אושר נזלה מעיניי.
לא האמנתי , חזרתי הביתה.
סוף סוף הבית... ועוד שאני הולכת..
אמא ועמית לקחו כמה מזוודות , ונכנסו מהר אל הבית.
לקחתי את המזוודות שנותרו , וניסיתי לסחוב אותן.
בהיתי בבית שממול , הבית של דן.
ולפתע , הדלת נפתחה.. ודן יצא ממנה.
הוא היה נראה מצוברח .
הוא בהה בבית שלי , ואז הבחין בי.
בהיתי בו זמן מה , והוא בהה בי.
הוא רץ לעברי , וחיבק אותי חזק.
התחלתי לבכות , והמשכתי לחבק אותו .
הוא בהה בי , ודמעות בצבצו בעיניו.
. ." חזרת... "
הוא אמר , בעודו עוד מנסה לעכל .
. ." כן..."
. ." ואת הולכת...."
התחלתי לצחוק , והוא צחק יחד איתי.
. ." בואי !"
הוא לקח לי את המזוודות , ומשך אותי לעבר הבית .
הוא פתח את הדלת.
ושם כולם היו .
שירה , שלי , איתי , תום , רועי , יאיר , רותם , ניקול , ליז , הדר , ניצן ואבא.
כ"כ התרגשתי.
שלי הייתה הראשונה שרצה לעברי.
היא קפצה עליי בחיבוק ואמרה.
. ." שקד.. חזרת !!"
. ." אהבתי את מה שכתבת .. חברה הכי טובה ."
אמרתי וחיבקתי אותה.
. ." אני אוהבת אותך , שקד..."
. ." גם אני אותך שלי .. ואני שמחה בשבילך , באמת .."
כל אחד ואחת חיבקו אותי גם כן.
איתי ישב בצד , והתקרבתי אליו .
הוא קם מן מקומו ובהה בי.
. ." הכול בסדר?"
. ." כן.. אני בסדר "
חיבקתי אותו ואמרתי
. ." תודה ."
הוא בהה בי .
. ." אני סולחת לך איתי... תודה רבה על זה .. זה באמת חשוב לי ."
אמרתי והסתכלתי על רגליי.
הוא חייך אליי ואמר
. ." תודה שאת סולחת לי.."
אחרי זה , התקרבתי אל יאיר ואמרתי
. ." אהבתי את מה שכתבת , תודה.."
. ." בבקשה שקד.. אני שמח שחזרת."
חיבקתי אותו .
דן התקרב אלינו ואמר
. ." אני יכול רגע עם החברה שלי?"
הוא שאל וצחק.
עלינו אל החדר שלי , ונכנסנו.
החדר היה כולו מקושט .
. ." וואו , אתה עשית את זה?"
שאלתי , והוא לא ענה.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
. ." יש לי משהו בשבילך.. חכי פה ."
חיכיתי , והוא יצא מן הדלת .
לאחר כמה זמן , הוא חזר.
וידיו היו מאחורי גבו .
הוא התכופף , ולא הבנתי מה קורה.
. ." דן.. מה ..?"
. ." חכי ."
הוא אמר וחייך אליי .
הוא קרע על ברכו , ובהה בי.
הוא הוציא קופסה , ופתח אותה.
בתוך הקופסה הייתה טבעת , והוא חייך אלי.
. ." דן...."
. ." שקד , התינשאי לי?"
הוא שאל , והייתי בשוק.
לא הבנתי מה עובר עליו.
. ." דן , מה לקחת ?"
שאלתי , והוא קם .
. ." לא , לא הבנת נכון.. לא עכשיו , בעתיד.. "
התחלנו לצחוק .
. ." ברור שאני יתחתן איתך דן , בעתיד.."
אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא ענד לי את הטבעת הכ"כ יפה , הוא התקרב אליי , ונשק לי.
הוא חייך אליי ואמר .
. ." אני לא רוצה לאבד אותך עוד לעולם .."
חייכתי אליו חזרה ואמרתי
. ." אני אוהבת אותך , דן ."
הייתי כ"כ מאושרת , בחיים לא הייתי מאושרת כ"כ..
הייתה לי הרגשה כל כך טובה , ידעתי שהכול יהיה פשוט טוב..
עברתי הרבה עד עכשיו , אבל עכשיו פשוט .. ידעתי שיהיה טוב , כי בסופו של דבר הכול מסתדר , הכול טוב..
קראו לי דברים שיכולים לקרות "רק בחלומות" , דברים לא רגילים , דברים שאפשר רק לחלום עליהם.. אבל אני שמחה שעברתי את כל זה , כי זה לימד אותי להמשך החיים , פשוט צריך לחייך ולומר `הכול יהיה בסדר` , תחשבו חיובי , בסך הכול .. החיים הם יפים .
. ." עמית.. זה אמיתי נכון?"
שאלתי והתחלתי לצחוק מאושר.
. ." כן שקד , זה אמיתי ."
הוא אמר וחייך אליי.
הרופא ואמא הלכו לסדר עוד כמה דברים בחוץ , לפני שאנחנו עוזבים את בית החולים.
התיישבתי על מיטת בית החולים , והתחלתי להזיז את הרגליים.
הן סוף סוף זזו , סוף סוף ממש יכולתי להרגיש אותן.
זאת הייתה הרגשה נפלאה לדעת שאני יכולה ללכת שוב.
החיים שלי חוזרים אליי.. רק שהפעם , הרבה יותר טוב.
הכול יהיה הרבה יותר טוב... אני בטוחה בזה
עם חברים מדהימים כמו שיש לי. . אני יודעת שיהיה טוב.
ואני לא נשברת , לא עוד.
עמית התיישב לידי , וחיבק אותי.
. ." אז מה? חוזרים לפתח תקווה?"
הוא שאל וחייך אליי.
. ." אני מקווה . "
אמרתי ובהיתי בדלת..
אמא נכנסה מן הדלת , והתקרבה אלינו .
. ." קדימה? זזים?"
היא שאלה , בעודה מרימה את התיקים שהיו מונחים על הרצפה.
קמתי מן המיטה , ובהיתי רגע אחד בכיסא הגלגלים שהיה מונח ליד הדלת.
. ." את לא צריכה אותו יותר , את יכולה להשאיר אותו כאן , חומד ."
אמא הסתכלה עליי ואמרה.
. ." לא.. אני יכולה לקחת אותו? "
. ." איך שבא לך.."
קיפלתי אותו , והחזקתי אותו בידיים.
רציתי לקחת אותו , כדי שתהיה לי מזכרת מכל זה..
שאני הסתכל על הכיסא הזה ויזכור .. לא לוותר לעולם.
והכי חשוב , לא לוותר כשקצת קשה..
הכיסא הזה לימד אותי הרבה דברים חשובים , ואני לא מתכוונת להשאיר אותו כאן.
יצאנו מבית החולים , עוד היה לי קשה טיפה ללכת..
בכל זאת , הייתי 4 חודשים בערך על כיסא גלגלים , קשה להתרגל לרגליים אחרי זה..
זה מוזר לי ללכת...
תמיד שדמיינתי את הרגע הזה , שאני יוצאת מבית החולים .. אחרי הניתוח , ושאני יכולה ללכת , ממש ללכת... לא חשבתי שזה באמת יקרה , לא חשבתי שבאמת מתישהו .. זה יהיה אמיתי.
לא היו הרבה סיכויים שאני ייצא מן הניתוח הזה , אולי באמת יש לי מזל..
ואולי , אחרי הכול.. ה` כן אוהב אותי.. בכל זאת , הוא הציל אותי פעמיים ממוות.
כמה שזה נשמע הזוי ודרמטי , זה איכשהו נכון..
כשניסיתי להתאבד , גמרתי בסופו של דבר מרותקת לכיסא גלגלים.. אולי זה הגורל שלי , אולי הייתי צריכה להיות על הכיסא הזה זמן מה בכדי להעריך יותר את מה שיש לי , וכמובן שלא לוותר..
ואז , החברים המדהימים שלי עזרו לי עם הניתוח.. זהו באמת ניתוח לא זול ..
והיו מעט סיכויים שהניתוח באמת יצליח , והוא הצליח..
כנראה שאני , את הלקח שלי למדתי.
וכנראה שהזמן שלי לומר שלום הוא לא עכשיו..
אולי בעוד כמה שנים, אבל עכשיו.. עכשיו אני פשוט צריכה ליהנות מהחיים , ולהגיד תודה .
עכשיו אני פשוט צריכה להיות עם החברים המדהימים שלי , ועם המשפחה שאני כ"כ אוהבת , ולחייך.. זה בסך הכול כל מה שילדה בגילי צריכה לעשות.
החיים הם מתנה , הם באמת מתנה...
נכנסנו אל המונית , ונסענו את המלון , בכדי לארגן את המזוודות.
הגענו אל המלון , והמונית עצרה.
ירדנו ממנה , אמא ועמית הלכו מהר אל החדר , ניסיתי להיות בקצב שלהם..
פתאום , כאבה לי נורא הרגל ונפלתי על הרצפה.
צעקתי מכאבים , וקיוויתי שישמעו אותי , ויבואו לקראתי.
. ." אמא ! עמית ! כואב לי !"
הם הבחינו בי , ורצו לעברי .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פתחתי את העיניים , ושכבתי על המיטה במלון , כ"כ שמחתי שאני לא שוב בבית החולים.
אמא ישבה לידי , וליטפה לי את המצח.
פיהקתי והתיישבתי.
. ." מה קרה?"
שאלתי והתחלתי להתמתח .
. ." את נפלת , זה בסדר.. הרופא אמר שזה נורמלי , את עוד תתרגלי אל הרגליים שלך .. את רק צריכה לקחת את הכדורים האלו , והם יעזרו לך להתרגל.. "
. ." אז איך נרדמתי?"
. ." אה.. נתתי לך כדור , והוא הרדים אותך.. מסתבר שהם גם מרדימים ."
התחלתי לצחוק , ואמא חייכה אליי.
היא החזיקה לי את היד ואמרה
. ." מותק , אני כ"כ שמחה שעברת את זה..."
. ." גם אני שמחה אמא , אני שמחה שאני כאן... "
. ." אמא..?"
. ." מה מותק?"
. ." אני חושבת שעוד לא אמרתי לך את זה , אבל אני באמת מצטערת.."
. ." על מה את מצטערת ?"
. ." שניסיתי להתאבד , אני שמחה שאני בחיים עכשיו , אני באמת באמת שמחה שאני פה...."
אמרתי ובלעתי רוק , והיא חיבקה אותי.
היא לא אמרה דבר.
עמית נכנס אל החדר ואמר
. ." סידרתי הכול , אפשר לזוז ?"
קמנו מן המיטה , והתחלנו להרים את המזוודות.
יצאנו מן החדר , ונעלנו אחרינו .
ירדנו למטה , והחזרנו את המפתח של החדר.
עלינו על המונית יחד עם כל המזוודות , ונסענו אל שדה התעופה.
השעה הייתה 12 בלילה בשיקגו.
כ"כ רציתי כבר להגיע לארץ..
ולחזור לבית , לחזור לפתח תקווה..
ולחבק את כולם , את כל החברים ..
לחבק את דן חזק חזק , ולומר לו כמה שאני אוהבת אותו...
ושאני לעולם לא יעזוב ...
הגענו אל שדה התעופה , אמא סידרה את כל הדברים..
ולאחר כמה זמן עלינו על המטוס.
והפעם הייתי במחלקה הרגילה , יחד עם אמא ועמית..
אני ישבתי באמצע , והם ישבו לידי.
. ." אמא..?"
. ." מה חמודה?"
. ." אנחנו חוזרים לפתח תקווה?"
. ." כן מותק , דיברתי על זה עם אבא לפני שנסענו , והם כבר שם , הם ארגנו הכול .. מזל שהשארנו את הבית .. אה?"
חייכתי וחיבקתי אותה
. ." תודה אמא ."
נשענתי עליה , וניסיתי להירדם..
________________________________________________________
. ." שקד? קומי.. הגענו "
שמעתי את קולה של אמא , ופתחתי את עיני .
היא הסתכלה על החלון , והסתכלתי גם אני .
ראינו את ישראל מלמעלה.
. ." שוב נרדמתי? גאה בי .."
אמרתי וצחקתי.
. ." מה..? הגענו..?"
עמית שאל בעודו מנסה להתעורר.
כנראה שכולנו נרדמנו..
כולנו בהינו בחלון , וכ"כ שמחתי.. בחיים לא שמחתי כ"כ להגיע אל הארץ.
לראות את ישראל מלמעלה.. זה היה כ"כ מרגש.
חיבקתי את עמית והוא חיבק אותי חזרה..
. ." שוב .. תודה שבאת איתנו .."
הוא חייך אלי ואמר
. ." איך אני לא יבוא? שקד, את הצלת לי את החיים , אני חייב לך הכול.. אז לפחות ברגע הגורלי הזה.. הייתי חייב להיות שם לצידך , ואני שמח שהייתי."
חייכתי אליו חזרה.
. ." אתה לא חייב לי כלום , זה מספיק שאתה האח שלי , האח הכי טוב בעולם.. תודה לך , שהיית שם לצידי , ושאתה תמיד שם לצידי ."
המטוס נחת , וכולם התחילו לרדת מן המטוס.
ירדנו אנחנו גם כן.
לקחנו את המזוודות , ועלינו על המונית.
השעה הייתה 5 אחר הצהריים בישראל.
לקחנו מונית אל פתח תקווה.
. ." אבא ארגן הכול ?"
. ." כן מותק , כבר מלפני יומיים .."
התיישבנו במונית , ובהיתי דרך החלון , כ"כ התרגשתי להגיע לפתח תקווה.
הגענו אל הבית.
בהיתי בו , ודמעה של אושר נזלה מעיניי.
לא האמנתי , חזרתי הביתה.
סוף סוף הבית... ועוד שאני הולכת..
אמא ועמית לקחו כמה מזוודות , ונכנסו מהר אל הבית.
לקחתי את המזוודות שנותרו , וניסיתי לסחוב אותן.
בהיתי בבית שממול , הבית של דן.
ולפתע , הדלת נפתחה.. ודן יצא ממנה.
הוא היה נראה מצוברח .
הוא בהה בבית שלי , ואז הבחין בי.
בהיתי בו זמן מה , והוא בהה בי.
הוא רץ לעברי , וחיבק אותי חזק.
התחלתי לבכות , והמשכתי לחבק אותו .
הוא בהה בי , ודמעות בצבצו בעיניו.
. ." חזרת... "
הוא אמר , בעודו עוד מנסה לעכל .
. ." כן..."
. ." ואת הולכת...."
התחלתי לצחוק , והוא צחק יחד איתי.
. ." בואי !"
הוא לקח לי את המזוודות , ומשך אותי לעבר הבית .
הוא פתח את הדלת.
ושם כולם היו .
שירה , שלי , איתי , תום , רועי , יאיר , רותם , ניקול , ליז , הדר , ניצן ואבא.
כ"כ התרגשתי.
שלי הייתה הראשונה שרצה לעברי.
היא קפצה עליי בחיבוק ואמרה.
. ." שקד.. חזרת !!"
. ." אהבתי את מה שכתבת .. חברה הכי טובה ."
אמרתי וחיבקתי אותה.
. ." אני אוהבת אותך , שקד..."
. ." גם אני אותך שלי .. ואני שמחה בשבילך , באמת .."
כל אחד ואחת חיבקו אותי גם כן.
איתי ישב בצד , והתקרבתי אליו .
הוא קם מן מקומו ובהה בי.
. ." הכול בסדר?"
. ." כן.. אני בסדר "
חיבקתי אותו ואמרתי
. ." תודה ."
הוא בהה בי .
. ." אני סולחת לך איתי... תודה רבה על זה .. זה באמת חשוב לי ."
אמרתי והסתכלתי על רגליי.
הוא חייך אליי ואמר
. ." תודה שאת סולחת לי.."
אחרי זה , התקרבתי אל יאיר ואמרתי
. ." אהבתי את מה שכתבת , תודה.."
. ." בבקשה שקד.. אני שמח שחזרת."
חיבקתי אותו .
דן התקרב אלינו ואמר
. ." אני יכול רגע עם החברה שלי?"
הוא שאל וצחק.
עלינו אל החדר שלי , ונכנסנו.
החדר היה כולו מקושט .
. ." וואו , אתה עשית את זה?"
שאלתי , והוא לא ענה.
הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
. ." יש לי משהו בשבילך.. חכי פה ."
חיכיתי , והוא יצא מן הדלת .
לאחר כמה זמן , הוא חזר.
וידיו היו מאחורי גבו .
הוא התכופף , ולא הבנתי מה קורה.
. ." דן.. מה ..?"
. ." חכי ."
הוא אמר וחייך אליי .
הוא קרע על ברכו , ובהה בי.
הוא הוציא קופסה , ופתח אותה.
בתוך הקופסה הייתה טבעת , והוא חייך אלי.
. ." דן...."
. ." שקד , התינשאי לי?"
הוא שאל , והייתי בשוק.
לא הבנתי מה עובר עליו.
. ." דן , מה לקחת ?"
שאלתי , והוא קם .
. ." לא , לא הבנת נכון.. לא עכשיו , בעתיד.. "
התחלנו לצחוק .
. ." ברור שאני יתחתן איתך דן , בעתיד.."
אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא ענד לי את הטבעת הכ"כ יפה , הוא התקרב אליי , ונשק לי.
הוא חייך אליי ואמר .
. ." אני לא רוצה לאבד אותך עוד לעולם .."
חייכתי אליו חזרה ואמרתי
. ." אני אוהבת אותך , דן ."
הייתי כ"כ מאושרת , בחיים לא הייתי מאושרת כ"כ..
הייתה לי הרגשה כל כך טובה , ידעתי שהכול יהיה פשוט טוב..
עברתי הרבה עד עכשיו , אבל עכשיו פשוט .. ידעתי שיהיה טוב , כי בסופו של דבר הכול מסתדר , הכול טוב..
קראו לי דברים שיכולים לקרות "רק בחלומות" , דברים לא רגילים , דברים שאפשר רק לחלום עליהם.. אבל אני שמחה שעברתי את כל זה , כי זה לימד אותי להמשך החיים , פשוט צריך לחייך ולומר `הכול יהיה בסדר` , תחשבו חיובי , בסך הכול .. החיים הם יפים .