מבחן אמת
סיפור שהיה במציאות הזויה
פרק ראשון
***
הם עמדו שם בשתי שורות אחד גבוה , שני נמוך , שלישי עם נעליים חצאיות ורביעית מחוצ'קנת אבל רובם עם משקפי ראיה עבות ופנים אדומות משמש שזרה להם.
הרמקולים זעקו מארש צבאי שחוק , הרס"ר פלט פקודות קצובות , הקהל מחא כף מדי פעם אך לרוב ישב דומם כמו מפלצות הפלדה שנלקחו שלל ועיטרו את מגרש המסדרים של בית הספר למודיעין.
כולם היו עם כומתות ירוקות ורק הוא עם כומתה כחולה , "מניאק" מסוג משובח - מצ"ח. "כל כך שונאים אותי" הרהר לעצמו בעודו מחכה למפקד שיחליף את הכותפת הכחולה בארון ברזל של סג"מ "שאפילו שלחו אותי לעשות קורס קצינים בחייל אחר" כאבו הפך לגיחוך נקמני "ביום ראשון אני חוזר...".
התרועות נדמו והוא לא השליך את כומתתו אל על , אימו נחפזה לקראתו עיניה דומעות וסבו צועד אחריה , "אנחנו כל כך גאים" והוא כל רצונו לנתק מגע ולעוף הביתה לשקט הכפרי והבודד.
ביציאה במגרש המכוניות משכו הסב , "קח, זה היה של אביך , אני חושב שהוא היה נותן את זה לך בעצמו אילו יכול היה..." הוא מסר לרומח חבילה קטנה וכבדה , כל כך כבדה...
###
"מספרי ברזל להתפקד" והם התפקדו להם שם תשעה ירוקים במשטח הלבן שליד מטולה, "המטרה : ללוות ולהביא את חונך צד"ל ממוצב אל מרי לארץ , השיטה: שיירה קרבית ומהירה. מקרים ותגובות..." המשיך הקצין הצעיר לשנן לחיילים וחשב "כמה אנחנו קרביים ומהירים - חבורת חיילי מפקדה ע"ג גפ"ס ואבירים , שרק יגמר בשלום. יאללה כולם לעלות על הכלים , מחסניות הכנס..." .
הנה הבט"שית פותחת שערי הגהנום ללבנון , המילואימניק מנופף בידו לשלום , מכת אדרנלין "כל הכלים נוע נוע , לשמור על מרווחים".
הנוף הפסטוראלי והמטעה של עמק עיון , מימין רכס הר דוב מעליו שמי אפריל כחולים , כפריים חסרי מבע עוצרים בצידי הכביש את רכביהם שלהם ומאפשרים לשיירה לעבור.
ציר אדמה מתג 34 - SO FAR ALL GOOD .
"קודקוד טיגריס כאן מרכבה עצור במקומך וקבל שינוי משימה" רוחש מכשיר הקשר "נוע למפגש צירים אדמה – כסילון ובצע את האיסוף שלך משם , עבור".
השיירה משנה כיוון לפתחת הג'רמק וממתינה ארוכות בנקודת המפגש, מפקד השיירה מנסה לשמור על מבצעיות הכוח , פתע עוצרת מרצדס וממנה יורד חונך צד"ל גבוה מעוטר בזקן אדמוני "אתה כח הליווי שלי, טיגריס ? חיובי" עונה מפקד השיירה "נזוז".
בתנועה לכחול לבן לאורך הליטני הזורם הציג את עצמו חונך צד"ל "מיכאל" , "נעים מאוד , אשר" השיב מפקד השיירה ועיניו סורקות את הציר בואכה תל נחס ושער פטמה.
סיפור שהיה במציאות הזויה
פרק ראשון
***
הם עמדו שם בשתי שורות אחד גבוה , שני נמוך , שלישי עם נעליים חצאיות ורביעית מחוצ'קנת אבל רובם עם משקפי ראיה עבות ופנים אדומות משמש שזרה להם.
הרמקולים זעקו מארש צבאי שחוק , הרס"ר פלט פקודות קצובות , הקהל מחא כף מדי פעם אך לרוב ישב דומם כמו מפלצות הפלדה שנלקחו שלל ועיטרו את מגרש המסדרים של בית הספר למודיעין.
כולם היו עם כומתות ירוקות ורק הוא עם כומתה כחולה , "מניאק" מסוג משובח - מצ"ח. "כל כך שונאים אותי" הרהר לעצמו בעודו מחכה למפקד שיחליף את הכותפת הכחולה בארון ברזל של סג"מ "שאפילו שלחו אותי לעשות קורס קצינים בחייל אחר" כאבו הפך לגיחוך נקמני "ביום ראשון אני חוזר...".
התרועות נדמו והוא לא השליך את כומתתו אל על , אימו נחפזה לקראתו עיניה דומעות וסבו צועד אחריה , "אנחנו כל כך גאים" והוא כל רצונו לנתק מגע ולעוף הביתה לשקט הכפרי והבודד.
ביציאה במגרש המכוניות משכו הסב , "קח, זה היה של אביך , אני חושב שהוא היה נותן את זה לך בעצמו אילו יכול היה..." הוא מסר לרומח חבילה קטנה וכבדה , כל כך כבדה...
###
"מספרי ברזל להתפקד" והם התפקדו להם שם תשעה ירוקים במשטח הלבן שליד מטולה, "המטרה : ללוות ולהביא את חונך צד"ל ממוצב אל מרי לארץ , השיטה: שיירה קרבית ומהירה. מקרים ותגובות..." המשיך הקצין הצעיר לשנן לחיילים וחשב "כמה אנחנו קרביים ומהירים - חבורת חיילי מפקדה ע"ג גפ"ס ואבירים , שרק יגמר בשלום. יאללה כולם לעלות על הכלים , מחסניות הכנס..." .
הנה הבט"שית פותחת שערי הגהנום ללבנון , המילואימניק מנופף בידו לשלום , מכת אדרנלין "כל הכלים נוע נוע , לשמור על מרווחים".
הנוף הפסטוראלי והמטעה של עמק עיון , מימין רכס הר דוב מעליו שמי אפריל כחולים , כפריים חסרי מבע עוצרים בצידי הכביש את רכביהם שלהם ומאפשרים לשיירה לעבור.
ציר אדמה מתג 34 - SO FAR ALL GOOD .
"קודקוד טיגריס כאן מרכבה עצור במקומך וקבל שינוי משימה" רוחש מכשיר הקשר "נוע למפגש צירים אדמה – כסילון ובצע את האיסוף שלך משם , עבור".
השיירה משנה כיוון לפתחת הג'רמק וממתינה ארוכות בנקודת המפגש, מפקד השיירה מנסה לשמור על מבצעיות הכוח , פתע עוצרת מרצדס וממנה יורד חונך צד"ל גבוה מעוטר בזקן אדמוני "אתה כח הליווי שלי, טיגריס ? חיובי" עונה מפקד השיירה "נזוז".
בתנועה לכחול לבן לאורך הליטני הזורם הציג את עצמו חונך צד"ל "מיכאל" , "נעים מאוד , אשר" השיב מפקד השיירה ועיניו סורקות את הציר בואכה תל נחס ושער פטמה.