* פורסם במקור בעיתון האלגי'ראי Algerrie Focus.
"מהי בעצם פלסטין? כברת ארץ מדומיינת שמילים ומתים מרעילים אותה : דת. איסלם. ערבים. אי צדק. מחמוד דרוויש. מלחמת קודש. צלאח א-דין. רקונקויסטה. פיצוי. בגידה. כשלון קולקטיבי. אסונות. אל-קודס. האדמה. מסעי הצלב. האויב. הקונספירציה. רצון האל. האחים. עראפת. הטלוויזיה. מהדורת החדשות. אדמות כבושות. ציונות. בריחה. גלות. יציאת מצרים הפוכה. "קיבלה", ג'יהאד. אחרית הימים.
וישראל ? ישראל היא האחר בעיני רוחם של ה"אנחנו". היא כל האחרים. המערב. הרשעים. הבגידה. חייבר. קוראן. הונאה. קשר עולמי. פחד. אפלה. שחור. סכין. לובי. מלחמות. רעלים. תקיפות. מל"טים. מטוסי קרב. נצח. דחיית האל. היסטוריה עתיקה. חוסר היכולת לקיים קשר. חיילים חמושים חובשי קסדות רכובים על טנקים. מהדורת חדשות. התנחלויות. איומים. רמיה.
אלה הן חדשות השבוע, חדשות המאה, חדשות אלף חמש מאות השנים האחרונות. הגרסה האמיתית של יחסי קין והבל, השניים שרוצים את אותו הדבר. ישראל מפציצה את עזה: אין זה אלא פרט בדברי ימי שני העמים. למילה ישראל קשורה המילה יהודי, כלומר החלק האפל והממאיר של העולם בעיני המוסלמי. פלסטין היא רגש, תמיכה במאבק, תסכול ומשחק של בבושקות: פלסטין היא תמיכה במאבק, תוצאה, נגזרת, הצדקה, משען, תירוץ, כלי, חברת קש. האסלאמיסטים משקיעים בה—בן לאדן, זוואהירי, הנאו-נאצריסטים, הניאו-לאומנים, ה"ערבים" בבתי הקפה והאליטות הפרוגרסיביות של מה שנותר מן השמאל. הדרמה הזו משרתת את כולם. חוץ מאשר את הפלסטינים.
איזה תפקיד ממלאת פלסטין עבורנו באלג'יריה? היא ממלאת את המסגדים; היא מאפשרת להשמיע אנחות, להזדעזע, להזדעק, לדבר על הקונספירציה ה"היהודית" העולמית, לחזק את הפרנויה, לגייס המונים ולשלחם חזרה. התרבות האנטי-קולוניאלית המקומית ספוגה כיום במשיחיות דתית: פלסטין היא פלסטינסטן או כלום. התמיכה בדה-קולוניזציה הפכה למשיחיות והיא מעמידה את פלסטין במרכזו של שיח כפול: באופן רשמי, תמיכה "ללא סייג"; מתחת לפני השטח, מתח. איש אינו מעיז לומר זאת בגלוי, אבל לפלסטינים דימוי גרוע בעיני האלג'יראים. הם מביטים בהם מלמעלה למטה, משום שהFLN שלהם נכשל, ומשום שהם עצמם בגדו בו, משום שהם בוגדים זה בזה, בגלל שהם ערבים ה"אשמים" בעצמם בגורלם המר. שניות זו יוצרת פרדוקס: רבים חולמים על פלסטין חופשית, ריקה מפלסטינים, מעין מיסגד ענק המשתרע על מאות קילומטרים רבועים.
עבורם לב העניין איננו שיחרור הפלסטינים, אלא שיחרור פלסטין וגירוש היהודים. לא למען הפלסטינאים, אלא למען האל. פלסטין היא הארץ, שתפקידה לומר שהישראלים הם רעים מטבעם ולהשכיח שה"ערבים" גרועים מהם. מי שמנסה לדבר על תחושות אלה ועל המשחק הצבוע המתנהל על גבם של הפלסטינאים זוכה לגידופים, בדיוק משום שאין מדובר בתמיכה במאבק אנושי אלא בתופעה דתית ורגשית.
פלסטין היא תירוץ למשהו עמוק ואפל בנשמתו המתה של המוסלמי הדתי ושוחר הנקמה. אין זה מאבק לשחרור שיש לסייע לו, אלא סיפור של נקמה והשבת מנה אחת אפיים. משני הצדדים. מדוע פלסטין איננה חופשית? משום שאיש בין ה"ערבים" איננו מעוניין בכך. כולם רוצים להשתמש בה, לשאת אותה בכפיה, לעשות לה ילדים ג'יהדיסטים ולזכות על גבה בלגיטימיות–בשמיים או בקלפיות. פלסטין היא בהמת משא ולא פסל חירות."
"מהי בעצם פלסטין? כברת ארץ מדומיינת שמילים ומתים מרעילים אותה : דת. איסלם. ערבים. אי צדק. מחמוד דרוויש. מלחמת קודש. צלאח א-דין. רקונקויסטה. פיצוי. בגידה. כשלון קולקטיבי. אסונות. אל-קודס. האדמה. מסעי הצלב. האויב. הקונספירציה. רצון האל. האחים. עראפת. הטלוויזיה. מהדורת החדשות. אדמות כבושות. ציונות. בריחה. גלות. יציאת מצרים הפוכה. "קיבלה", ג'יהאד. אחרית הימים.
וישראל ? ישראל היא האחר בעיני רוחם של ה"אנחנו". היא כל האחרים. המערב. הרשעים. הבגידה. חייבר. קוראן. הונאה. קשר עולמי. פחד. אפלה. שחור. סכין. לובי. מלחמות. רעלים. תקיפות. מל"טים. מטוסי קרב. נצח. דחיית האל. היסטוריה עתיקה. חוסר היכולת לקיים קשר. חיילים חמושים חובשי קסדות רכובים על טנקים. מהדורת חדשות. התנחלויות. איומים. רמיה.
אלה הן חדשות השבוע, חדשות המאה, חדשות אלף חמש מאות השנים האחרונות. הגרסה האמיתית של יחסי קין והבל, השניים שרוצים את אותו הדבר. ישראל מפציצה את עזה: אין זה אלא פרט בדברי ימי שני העמים. למילה ישראל קשורה המילה יהודי, כלומר החלק האפל והממאיר של העולם בעיני המוסלמי. פלסטין היא רגש, תמיכה במאבק, תסכול ומשחק של בבושקות: פלסטין היא תמיכה במאבק, תוצאה, נגזרת, הצדקה, משען, תירוץ, כלי, חברת קש. האסלאמיסטים משקיעים בה—בן לאדן, זוואהירי, הנאו-נאצריסטים, הניאו-לאומנים, ה"ערבים" בבתי הקפה והאליטות הפרוגרסיביות של מה שנותר מן השמאל. הדרמה הזו משרתת את כולם. חוץ מאשר את הפלסטינים.
איזה תפקיד ממלאת פלסטין עבורנו באלג'יריה? היא ממלאת את המסגדים; היא מאפשרת להשמיע אנחות, להזדעזע, להזדעק, לדבר על הקונספירציה ה"היהודית" העולמית, לחזק את הפרנויה, לגייס המונים ולשלחם חזרה. התרבות האנטי-קולוניאלית המקומית ספוגה כיום במשיחיות דתית: פלסטין היא פלסטינסטן או כלום. התמיכה בדה-קולוניזציה הפכה למשיחיות והיא מעמידה את פלסטין במרכזו של שיח כפול: באופן רשמי, תמיכה "ללא סייג"; מתחת לפני השטח, מתח. איש אינו מעיז לומר זאת בגלוי, אבל לפלסטינים דימוי גרוע בעיני האלג'יראים. הם מביטים בהם מלמעלה למטה, משום שהFLN שלהם נכשל, ומשום שהם עצמם בגדו בו, משום שהם בוגדים זה בזה, בגלל שהם ערבים ה"אשמים" בעצמם בגורלם המר. שניות זו יוצרת פרדוקס: רבים חולמים על פלסטין חופשית, ריקה מפלסטינים, מעין מיסגד ענק המשתרע על מאות קילומטרים רבועים.
עבורם לב העניין איננו שיחרור הפלסטינים, אלא שיחרור פלסטין וגירוש היהודים. לא למען הפלסטינאים, אלא למען האל. פלסטין היא הארץ, שתפקידה לומר שהישראלים הם רעים מטבעם ולהשכיח שה"ערבים" גרועים מהם. מי שמנסה לדבר על תחושות אלה ועל המשחק הצבוע המתנהל על גבם של הפלסטינאים זוכה לגידופים, בדיוק משום שאין מדובר בתמיכה במאבק אנושי אלא בתופעה דתית ורגשית.
פלסטין היא תירוץ למשהו עמוק ואפל בנשמתו המתה של המוסלמי הדתי ושוחר הנקמה. אין זה מאבק לשחרור שיש לסייע לו, אלא סיפור של נקמה והשבת מנה אחת אפיים. משני הצדדים. מדוע פלסטין איננה חופשית? משום שאיש בין ה"ערבים" איננו מעוניין בכך. כולם רוצים להשתמש בה, לשאת אותה בכפיה, לעשות לה ילדים ג'יהדיסטים ולזכות על גבה בלגיטימיות–בשמיים או בקלפיות. פלסטין היא בהמת משא ולא פסל חירות."






