פרק 2-אני השתנתי?
ידעתי שאני צריכה לשלוט בעצמי, ידעתי שם אני יעשה את השטות הכי קטנה אני אלולה לשלום על זה בחיי, השתדלתי באמת שהשתדלתי להתרחק מימנו, ולנסות להעיף אותו, אבל הוא לא רוצה בזה, הוא התעקש להשאר, הוא התעוור, והכל בגללי, מה אני אמורה לעשות?, איך אני אמורה לחיות עם זה?, אני מטבעי צריכה להיות ככה כמוהו, אבל אני לא יכולה לא יכולה לפגוע בו, דפקה בו, יש לו משהו מהפנט מלהיב, ואני לא אוכל לחיות עם זה שאני יהרוג אותו בסוף, לא יכולה, בכלל לא. באותו היום כשהוא הגיע, הוא נשאר עד הערב, אז הדיוק הנוגדן נעלם לו מהגוף, ודאגתי, אני שולטת בעצמי באיזה דרך אבל העכבישים שכאן לא, הצלחתי בסוף לגרש אותו מהבית ויכולתי לצאת סוף סוף, התלבשתי בבגדים ארוכים ולקחתי את המפתחות של האופנוע ויצאתי מהבית, אחרי שנעלתי הכל, ירדתי והלכתי ישר אל האופנוע היום זה היה יום הפגישה שלי עם עוד כמה בנות, ונסענו משם, הלכנו למועדון רחוק, בדרך עשיתי כמה פעמים כמאט טעונות, לא הייתי מרוכזת, טארק היה בראש שלי, הריח שלו היה בי כל היום.
״ תזהרי, ילדה, אנחנו עוד נסתבך בגלל האי ריכוז שלך בכביש, מה קרה?״ שאלה מריה, היחידה שמבינה אותי.
״את מכירה אותי, את יכולה לנחש לבד״ אמרתי ופנינו לכביש המזרחי.
״זה לא משהו רגיל נכון?״ שאלה והסתכלה עלי.
״לא, מריה אני לא יודעת מה עובר עלי״ אמרתי והגענו למועדון, ירדנו מהאופנועים, וקייטי עוד בת שנסעה איתנו הלכה להבאי לכולנו לשתות, הרי אנחנו לא ניכנס למועדון אף פעם יחד, זה היה אסון טבע.
״מי הבחור?״ שאלה טאניה, היא גם עוד בת שנסעה אבל עם קייטי על האופנוע. ״הוא מת?״ שאלה נסערת פתאום מריה. ״לצערך לא, אבל הבוס שלו כן״ אמרתי בכאב.
״טעון בך הריח שלו״ ריחרחה מריה. ״בדיוק זה בעיה, אתמול בלילה הוא מצאה את הבית שלי, יום למחרת, כאילו היום הוא הפריאה לי לישון, וכל היום הייתי ערה, כשהוא בטוח החדר הקטן הזה, ומסרב לשבת על הספה, ומעדיף לשבת לי על המיטה, כשאני משתדלת להתרחק ככל יכולתי מימנו״ אמרתי בכאב.
״זה כמו לשים לחתול דג בצלחת שלו ולצפות שלא יוכל אותו״ אמרה קייטי פתאום כשהופיע וחילקה לנו את השתייה.
״העכבישים לא עקצו אותו?, הרי העכבישים שלך לא רגילים״ שאלה טאניה.
״לא הוא הגיע טעון בנוגדן, רק בערב הנוגדן נעלם לו מהגוף וגם אז העכבישים לא עקצו אותו״ אמרתי ומצטערת על זה. ״אלונה תרגעי״ אמרה קייטי וחייכה.
״קל לך לדבר״ אמרתי בכעס.
״מתי הוא חוזר?״ שאלה מריה.
״אין לי מוסג הוא מופיעה מתי שבא לו״ אמרתי ונזכרתי במה שאמר כשהחזיק לי את הידיים וזה הדהד לי בראש, ׳אלונה טבטחי בי, אני יודע מה אני עושה׳, ואז חזרתי למציאות.
״כדור הארץ לאלונה!״ קראה טאניה. ״אני צריכה עזרה״ אמרתי.
״אנחנו מקשיבות״ אמרה מריה.
״תחפשו לי כל מה שאתך תוכלו למצאו עליו״ אמרתי.
״הכל הכל?״ שאלה קייטי.
״הכל הכל, זה כולל גם כמה חברות היו לו, אני חוששת שאני לא מתעסקת כאן עם אדם ממוצע נורמאלי״ אמרתי וזרקתי בטעות את כוס האלכוהול על גבר צעיר ונחמד.
״היי, הרטבת אותי!״ קראה בכעס.
״כן שמתי לב לזה״ אמרתי מהופנטת מקצת והוא המשיך בדרכו.
״אלונה, מה קרה כאן הרגע?״ שאלה לא מאמינה מריה.
״אני לא ממש יודעת״ אמרתי מסוחררת. ״טוב בו נלך בנות, יש לנו עבודה״ אמרה מריה וכולנו עלינו על האופנועים ונסענו הביתה, מחוץ לבית שלי הייתה המכונית השחורה, ועליה נשען לו ברוגע טארק. ״זה הוא?״ שאלה מריה כשעצרנו.
״כן״ אמרתי.
״במשהו אחד צדקת הוא לא בן אדם ממוצע רגיל״ אמרה מריה וירדנו מהאופנועים, ונפרדתי מהן והן נעלמו בטוח החשכה, התקרבתי עליו לאט לאט מסתכלת מסביב.
״חזרת״ אמר והסתכל עלי פניו אמרו שהוא גילה משהו.
״כן חזרתי, מה אתה עושה כאן?״ שאלתי.
״באתי לקחת אותך, לדירה שלך לא אוכל להיכנס, כי עוד לא גמרו לעשות לי את הנוגדן״ אמר וחייך.
״אני מצטערת, אני לא יכולה לבואו איתך, אני בכל זאת צריך לישון״ אמרתי. ״תוכלי לישון עצלי״ אמר.
״לא״ אמרתי והתרחקתי, אפילו שהייתי כבר רחוקה מימנו.
״אלונה, למה את לא סומכת עלי?, אני אוכל להתמודד איתך״ אמר וחייך.
״אני מצטערת, אני לא סומכת על עצמי״ אמרתי בשקט.
״תני בי קצת אמון״ אמר והתקרב עלי במהירות, במהירות הלא אנושית שלו, ונעמד כל כך קרוב עלי, אבל לא תפש אותי, ולא נגע בי, הוא רק הסתכל עלי.
״ אני מצטערת, איני יכולה״ אמרתי ובאתי להתרחק אבל הוא לא נתן לי, ידיו החזיקו את ידי.
״על תתרחקי בבקשה״ אמר בשקט, וריח שלו התחיל להציק לי, הנגיע שלו על עורי שלחה בי צמרמורות, לא אסור לי ואז הטלפון שלי הצלצל והוא שחרר אותי, הוצאתי אותו מהכיס ועניתי.
״הלו״ אמרתי.
״אלונה, את יכולה להגיע אלי?״ שאל קולה של קייטי.
״כן, בטח, אני טוח שנייה עצלך״ אמרתי וניתקתי והכנסתי את הטלפון חזרה לכיס והסתכלתי על טארק מהופנטת, מה עובר עלי?.
״מה גילית?״ שאלתי.
״גיליתי משהו די מעניין, אבל אשמור אותו בסוד״ אמר וחייך.
״טוב אני צריכה ללכת״ אמרתי ולפני שהסתובבתי ללכת הוא פתאום חיבק אותי והרגשתי את נשימתו על עורפי, ואז הוא התרחק מימני והסתובב והלך, רצתי לחשכה ישר לבית של קייטי, טיפסתי על הקיר ישר אל החלון ונכנסתי, בטוח ביתה הייתה כל החבורה, גם הזוגות שלהן, שהסתכלו עלי בחשד, אבל זה הכל.
״מה מצאת?״ שאלתי את קייטי.
״שמו השני הוא פיינז׳ן״ אמרה קייטי והסתכלה עלי.
״מה עוד?״ שאלתי.
״על מה דיברתם?״ שאלה.
״הוא גילה עלי משהו, אבל הוא מחליט לשמור את זה בסוד״ אמרתי.
״אלונה, עד כמה היית קרובה עליו?״ שאלה מריה.
״לא אני הייתי זו שהתקרבה עליו, ההפך הוא הנכון, אויי איזה מהיר הוא, לא יכולתי להתחמק״ אמרתי והסתכלתי אל מחוץ לחלון.
״אני כבר פוחדת לשאול״ אמרה מריה.
״מה עובר עליך?, למה את מפחדת שאני אפגע בו?, הוא פוגע בעצמו לבד״ אמרתי.
״הריח שלו חזק עליך״ אמרה קייטי.
״כן ברור, הוא חיבק אותי בהפתעה, על זה אני מדברת, לא יכולתי להתחמק מימנו, הוא מהיר מידי״ אמרתי ואז משהו בחוץ הפריאה לי בריכוז, איזה באסה הלך לי המזל, האריה מצאה אותי. ״אלונה מה העניין?״ שאלה מריה.
״אני צריכה ללכת, היום זה לא יום המזל שלי, קייטי תמחקי עכשיו את כל החיפושים שלך״ אמרתי ויצאתי מהחלון וטיפסתי לגג ושם הופיעה האריה, איש בלונדיני, גבוהה ושרירי, לבוש רק בחלק תחתון.
״איפה הוא?״ שאל ברוגע.
״איפה מי, חתלתול?״ שאלתי והסתכלתי על הירח.
״האיש שהרגת אתמול״ אמר והתקדם עלי.
״נעלם, פוף, הלך לעולמו, הייתה צריך מימנו משהו?״ שאלתי מסתכלת עליו משועשעת.
״אלונה, ילדת עכביש מעצבנת, הוא היה השליח שלי!״ אמר בכעס.
״מצטערת, חתלתול, זה היה יום המזל שלי, דפקה נהנתי להיות לו על הרגליים, זה מזכיר לי את אבא שלי, כמה חבל שגם השליח שלך מת וגם אבא שלי מת״ אמרתי והסתכלתי על הירח.
״אבא שלך במקום טוב״ אמר האריה.
״ככה גם השליח שלך״ אמרתי ואז הוא סובב אותי עליו ועיניו התקבצו, והוא נשם נשימה עמוקה.
״אלונה, מה זה?״ שאל והסתכל לי לטוח העיניים.
״מה זה מה?״ שאלתי.
״אלונה מה זה הריח הזה?״ שאל והוא התקרב עלי כל כך, שהיה קשה לי לנשום, לא יכולתי ממש לנשום לידו.
״אלונה תעני לי״ אמר והתרחק, הסתובבתי ונשמתי את הרוח שבא, והסתובבתי עליו.
״זה מה שזה, אין לי ממש מוסג מה להגיד בנדון״ אמרתי.
״הוא חיי?״ שאל מפוחד. ״למה כולם שואלים עם הרגתי אותו או לא?, לא לא הרגתי אותו, וחבל מאוד שלא״ אמרתי בכעס.
״אני מצטער, רק שתדעי אישתי מזמינה אותך לארוחה, היא טוענת שאין לך דמות הורית, מחר בערב״ אמר האריה.
״דמות הורית״ אמרתי בזלזול וקפצתי מהבניין למדרכה ואז מכונית שחורה נעצרה מולי, והחלון נפתח.
״אתה לא תעזוב אתי נכון?״ שאלתי מיואשת.
״אני הייתי מצטער אבל אין לי על מה, תעלי״ אמר ופתח את דלת הנוסע, נשמתי עמוק ונכנסתי לצד הנוסע וסגרתי את הדלת, כשהוא פנה הסתכלתי על הבניין של קייטי, מלמלה עמד האריה מסתכל לא מאמין ומהחלונות של הבית של קייטי הסתכלו כולם, סגרתי את החלון, ונהנחתי בשקט.
״אלונה מה יש?״ שאל והסתכל עלי.
״תנהג בשקט, אולי יצאה לי לפחות לישון, ותשמור מרחק מימני״ אמרתי ונרדמתי לי בשקט על החלון, כשהתעוררתי עיינו עדיין בנסיעה, היה בוקר כמאט, והוא המשיך לנסועה.
״אני שמח שהתעוררת״ אמר והסתכל עלי, הוא היה חיוור.
״אתה בסדר?״ שאלתי והסתכלתי מסביב.
״כן בטח, אני רק טיפה עייף, את יודעת לנהוג במכונית או רק באופנוע?״ שאל משועשע ופנה לטוח היער, וחנה בטוחו, הוא סגר את המנועה, אבל לא יצאה מהמכונית, הוא הסתכל עלי.
״נו, מה גילת עלי?״ שאלתי רגוע, אבל בכל זאת נדחקתי בדלת שלידי, מסכנה.
״את גילית עלי משהו?״ שאל ולא הוריד את עינייו מימני.
״לא ממש״ אמרתי.
״את ראשונה״ אמר.
״אין מצב, אתה גילית ראשון, ואתה תספר ראשון״ אמרתי ואז נהיה לי חם במכונית אז הורדתי את החולצה הארוכה ונשארתי עם גופיה.
״גיליתי כל מיני, תלוי מה את רוצה לשמוע שגיליתי״ אמר ברוגע.
״הכל״ אמרתי ואז הטלפון שלי צלצל, הסתכלתי עליו קצת ואז הוצאתי את הטלפון מהכיס ועניתי.
״הלו״ אמרתי.
״כדי לך להגיע עכשיו, אחרת אני נשבעת שאני משחררת את הבנים שלי עליך!״ צעקה עלי אישתו של האריה.
״מה השעה?״ שאלתי והסתכלתי על השעון שביד, עשר בבוקר.
״גברת אריה, רק עשר בבוקר, בעלך אמר לי בערב, היום בערב״ אמרתי.
״איפה את, אני בא לקחת אותך, כי בבית שלך את לא, ואור היום עכשיו״ אמרה בכעס.
״אני ממש בסדר איפו שאני, אל תדאגי, אני יגיע עליך כשיתחיל להחשיך״ אמרתי.
״וכדי שזה היה ככה״ אמרה.
״אני אי פעם הבטחתי ולא קיימתי?״ שאלתי אותה ברוגע.
״טוב, תבואי ברגע שיחשיך, אני מחכה״ אמרה וניתקה, החזרתי את הטלפון לכיס, וחזרתי להסתכל על טארק, הוא מה שבטוח הסתכל עלי.
״את מבינה שאת מפתה אותי?״ שאל והסתכל עלי.
״אתה מבין שחם לי?״ שאלתי טוח שנייה הוא הדליק את הקירור והמשיך להסתכל עלי.
״מה גילית עלי?״ שאל.
״באמת שלא הרבה, רק את השם השני שלך״ אמרתי, והרגשתי שאני מתקרבת עליו, אז התרחקתי חזרה ונדחקתי חזרה בדלת.
״ומה שגילית עלי, לא עוזר לך להתקרב עלי?״ שאל.
״לא לא ממש, אכפת לך, או להחזיר אותי הביתה או לתת לי לנהוג כדי לחזור הביתה?״ שאלתי.
״להפקיר את המכונית שלי בידיך, נשמע מפתה אבל לא״ אמר וטניעה אותה ונסעה, הוא המשיך לנסועה לטוח היער, לא לצאת מימנו, נבהלתי.
״את מבינה, עם היית נותנת בי קצת אמון הייתי מחזיר אותך, אבל את מפחדת יותר מידי, ממה איני יודע, אבל אני יראה לך שאין ממה לפחד, במיוחד איתי״ אמר והמכונית נכנסה לטוח מערה ואני התחלתי להילחץ...
ידעתי שאני צריכה לשלוט בעצמי, ידעתי שם אני יעשה את השטות הכי קטנה אני אלולה לשלום על זה בחיי, השתדלתי באמת שהשתדלתי להתרחק מימנו, ולנסות להעיף אותו, אבל הוא לא רוצה בזה, הוא התעקש להשאר, הוא התעוור, והכל בגללי, מה אני אמורה לעשות?, איך אני אמורה לחיות עם זה?, אני מטבעי צריכה להיות ככה כמוהו, אבל אני לא יכולה לא יכולה לפגוע בו, דפקה בו, יש לו משהו מהפנט מלהיב, ואני לא אוכל לחיות עם זה שאני יהרוג אותו בסוף, לא יכולה, בכלל לא. באותו היום כשהוא הגיע, הוא נשאר עד הערב, אז הדיוק הנוגדן נעלם לו מהגוף, ודאגתי, אני שולטת בעצמי באיזה דרך אבל העכבישים שכאן לא, הצלחתי בסוף לגרש אותו מהבית ויכולתי לצאת סוף סוף, התלבשתי בבגדים ארוכים ולקחתי את המפתחות של האופנוע ויצאתי מהבית, אחרי שנעלתי הכל, ירדתי והלכתי ישר אל האופנוע היום זה היה יום הפגישה שלי עם עוד כמה בנות, ונסענו משם, הלכנו למועדון רחוק, בדרך עשיתי כמה פעמים כמאט טעונות, לא הייתי מרוכזת, טארק היה בראש שלי, הריח שלו היה בי כל היום.
״ תזהרי, ילדה, אנחנו עוד נסתבך בגלל האי ריכוז שלך בכביש, מה קרה?״ שאלה מריה, היחידה שמבינה אותי.
״את מכירה אותי, את יכולה לנחש לבד״ אמרתי ופנינו לכביש המזרחי.
״זה לא משהו רגיל נכון?״ שאלה והסתכלה עלי.
״לא, מריה אני לא יודעת מה עובר עלי״ אמרתי והגענו למועדון, ירדנו מהאופנועים, וקייטי עוד בת שנסעה איתנו הלכה להבאי לכולנו לשתות, הרי אנחנו לא ניכנס למועדון אף פעם יחד, זה היה אסון טבע.
״מי הבחור?״ שאלה טאניה, היא גם עוד בת שנסעה אבל עם קייטי על האופנוע. ״הוא מת?״ שאלה נסערת פתאום מריה. ״לצערך לא, אבל הבוס שלו כן״ אמרתי בכאב.
״טעון בך הריח שלו״ ריחרחה מריה. ״בדיוק זה בעיה, אתמול בלילה הוא מצאה את הבית שלי, יום למחרת, כאילו היום הוא הפריאה לי לישון, וכל היום הייתי ערה, כשהוא בטוח החדר הקטן הזה, ומסרב לשבת על הספה, ומעדיף לשבת לי על המיטה, כשאני משתדלת להתרחק ככל יכולתי מימנו״ אמרתי בכאב.
״זה כמו לשים לחתול דג בצלחת שלו ולצפות שלא יוכל אותו״ אמרה קייטי פתאום כשהופיע וחילקה לנו את השתייה.
״העכבישים לא עקצו אותו?, הרי העכבישים שלך לא רגילים״ שאלה טאניה.
״לא הוא הגיע טעון בנוגדן, רק בערב הנוגדן נעלם לו מהגוף וגם אז העכבישים לא עקצו אותו״ אמרתי ומצטערת על זה. ״אלונה תרגעי״ אמרה קייטי וחייכה.
״קל לך לדבר״ אמרתי בכעס.
״מתי הוא חוזר?״ שאלה מריה.
״אין לי מוסג הוא מופיעה מתי שבא לו״ אמרתי ונזכרתי במה שאמר כשהחזיק לי את הידיים וזה הדהד לי בראש, ׳אלונה טבטחי בי, אני יודע מה אני עושה׳, ואז חזרתי למציאות.
״כדור הארץ לאלונה!״ קראה טאניה. ״אני צריכה עזרה״ אמרתי.
״אנחנו מקשיבות״ אמרה מריה.
״תחפשו לי כל מה שאתך תוכלו למצאו עליו״ אמרתי.
״הכל הכל?״ שאלה קייטי.
״הכל הכל, זה כולל גם כמה חברות היו לו, אני חוששת שאני לא מתעסקת כאן עם אדם ממוצע נורמאלי״ אמרתי וזרקתי בטעות את כוס האלכוהול על גבר צעיר ונחמד.
״היי, הרטבת אותי!״ קראה בכעס.
״כן שמתי לב לזה״ אמרתי מהופנטת מקצת והוא המשיך בדרכו.
״אלונה, מה קרה כאן הרגע?״ שאלה לא מאמינה מריה.
״אני לא ממש יודעת״ אמרתי מסוחררת. ״טוב בו נלך בנות, יש לנו עבודה״ אמרה מריה וכולנו עלינו על האופנועים ונסענו הביתה, מחוץ לבית שלי הייתה המכונית השחורה, ועליה נשען לו ברוגע טארק. ״זה הוא?״ שאלה מריה כשעצרנו.
״כן״ אמרתי.
״במשהו אחד צדקת הוא לא בן אדם ממוצע רגיל״ אמרה מריה וירדנו מהאופנועים, ונפרדתי מהן והן נעלמו בטוח החשכה, התקרבתי עליו לאט לאט מסתכלת מסביב.
״חזרת״ אמר והסתכל עלי פניו אמרו שהוא גילה משהו.
״כן חזרתי, מה אתה עושה כאן?״ שאלתי.
״באתי לקחת אותך, לדירה שלך לא אוכל להיכנס, כי עוד לא גמרו לעשות לי את הנוגדן״ אמר וחייך.
״אני מצטערת, אני לא יכולה לבואו איתך, אני בכל זאת צריך לישון״ אמרתי. ״תוכלי לישון עצלי״ אמר.
״לא״ אמרתי והתרחקתי, אפילו שהייתי כבר רחוקה מימנו.
״אלונה, למה את לא סומכת עלי?, אני אוכל להתמודד איתך״ אמר וחייך.
״אני מצטערת, אני לא סומכת על עצמי״ אמרתי בשקט.
״תני בי קצת אמון״ אמר והתקרב עלי במהירות, במהירות הלא אנושית שלו, ונעמד כל כך קרוב עלי, אבל לא תפש אותי, ולא נגע בי, הוא רק הסתכל עלי.
״ אני מצטערת, איני יכולה״ אמרתי ובאתי להתרחק אבל הוא לא נתן לי, ידיו החזיקו את ידי.
״על תתרחקי בבקשה״ אמר בשקט, וריח שלו התחיל להציק לי, הנגיע שלו על עורי שלחה בי צמרמורות, לא אסור לי ואז הטלפון שלי הצלצל והוא שחרר אותי, הוצאתי אותו מהכיס ועניתי.
״הלו״ אמרתי.
״אלונה, את יכולה להגיע אלי?״ שאל קולה של קייטי.
״כן, בטח, אני טוח שנייה עצלך״ אמרתי וניתקתי והכנסתי את הטלפון חזרה לכיס והסתכלתי על טארק מהופנטת, מה עובר עלי?.
״מה גילית?״ שאלתי.
״גיליתי משהו די מעניין, אבל אשמור אותו בסוד״ אמר וחייך.
״טוב אני צריכה ללכת״ אמרתי ולפני שהסתובבתי ללכת הוא פתאום חיבק אותי והרגשתי את נשימתו על עורפי, ואז הוא התרחק מימני והסתובב והלך, רצתי לחשכה ישר לבית של קייטי, טיפסתי על הקיר ישר אל החלון ונכנסתי, בטוח ביתה הייתה כל החבורה, גם הזוגות שלהן, שהסתכלו עלי בחשד, אבל זה הכל.
״מה מצאת?״ שאלתי את קייטי.
״שמו השני הוא פיינז׳ן״ אמרה קייטי והסתכלה עלי.
״מה עוד?״ שאלתי.
״על מה דיברתם?״ שאלה.
״הוא גילה עלי משהו, אבל הוא מחליט לשמור את זה בסוד״ אמרתי.
״אלונה, עד כמה היית קרובה עליו?״ שאלה מריה.
״לא אני הייתי זו שהתקרבה עליו, ההפך הוא הנכון, אויי איזה מהיר הוא, לא יכולתי להתחמק״ אמרתי והסתכלתי אל מחוץ לחלון.
״אני כבר פוחדת לשאול״ אמרה מריה.
״מה עובר עליך?, למה את מפחדת שאני אפגע בו?, הוא פוגע בעצמו לבד״ אמרתי.
״הריח שלו חזק עליך״ אמרה קייטי.
״כן ברור, הוא חיבק אותי בהפתעה, על זה אני מדברת, לא יכולתי להתחמק מימנו, הוא מהיר מידי״ אמרתי ואז משהו בחוץ הפריאה לי בריכוז, איזה באסה הלך לי המזל, האריה מצאה אותי. ״אלונה מה העניין?״ שאלה מריה.
״אני צריכה ללכת, היום זה לא יום המזל שלי, קייטי תמחקי עכשיו את כל החיפושים שלך״ אמרתי ויצאתי מהחלון וטיפסתי לגג ושם הופיעה האריה, איש בלונדיני, גבוהה ושרירי, לבוש רק בחלק תחתון.
״איפה הוא?״ שאל ברוגע.
״איפה מי, חתלתול?״ שאלתי והסתכלתי על הירח.
״האיש שהרגת אתמול״ אמר והתקדם עלי.
״נעלם, פוף, הלך לעולמו, הייתה צריך מימנו משהו?״ שאלתי מסתכלת עליו משועשעת.
״אלונה, ילדת עכביש מעצבנת, הוא היה השליח שלי!״ אמר בכעס.
״מצטערת, חתלתול, זה היה יום המזל שלי, דפקה נהנתי להיות לו על הרגליים, זה מזכיר לי את אבא שלי, כמה חבל שגם השליח שלך מת וגם אבא שלי מת״ אמרתי והסתכלתי על הירח.
״אבא שלך במקום טוב״ אמר האריה.
״ככה גם השליח שלך״ אמרתי ואז הוא סובב אותי עליו ועיניו התקבצו, והוא נשם נשימה עמוקה.
״אלונה, מה זה?״ שאל והסתכל לי לטוח העיניים.
״מה זה מה?״ שאלתי.
״אלונה מה זה הריח הזה?״ שאל והוא התקרב עלי כל כך, שהיה קשה לי לנשום, לא יכולתי ממש לנשום לידו.
״אלונה תעני לי״ אמר והתרחק, הסתובבתי ונשמתי את הרוח שבא, והסתובבתי עליו.
״זה מה שזה, אין לי ממש מוסג מה להגיד בנדון״ אמרתי.
״הוא חיי?״ שאל מפוחד. ״למה כולם שואלים עם הרגתי אותו או לא?, לא לא הרגתי אותו, וחבל מאוד שלא״ אמרתי בכעס.
״אני מצטער, רק שתדעי אישתי מזמינה אותך לארוחה, היא טוענת שאין לך דמות הורית, מחר בערב״ אמר האריה.
״דמות הורית״ אמרתי בזלזול וקפצתי מהבניין למדרכה ואז מכונית שחורה נעצרה מולי, והחלון נפתח.
״אתה לא תעזוב אתי נכון?״ שאלתי מיואשת.
״אני הייתי מצטער אבל אין לי על מה, תעלי״ אמר ופתח את דלת הנוסע, נשמתי עמוק ונכנסתי לצד הנוסע וסגרתי את הדלת, כשהוא פנה הסתכלתי על הבניין של קייטי, מלמלה עמד האריה מסתכל לא מאמין ומהחלונות של הבית של קייטי הסתכלו כולם, סגרתי את החלון, ונהנחתי בשקט.
״אלונה מה יש?״ שאל והסתכל עלי.
״תנהג בשקט, אולי יצאה לי לפחות לישון, ותשמור מרחק מימני״ אמרתי ונרדמתי לי בשקט על החלון, כשהתעוררתי עיינו עדיין בנסיעה, היה בוקר כמאט, והוא המשיך לנסועה.
״אני שמח שהתעוררת״ אמר והסתכל עלי, הוא היה חיוור.
״אתה בסדר?״ שאלתי והסתכלתי מסביב.
״כן בטח, אני רק טיפה עייף, את יודעת לנהוג במכונית או רק באופנוע?״ שאל משועשע ופנה לטוח היער, וחנה בטוחו, הוא סגר את המנועה, אבל לא יצאה מהמכונית, הוא הסתכל עלי.
״נו, מה גילת עלי?״ שאלתי רגוע, אבל בכל זאת נדחקתי בדלת שלידי, מסכנה.
״את גילית עלי משהו?״ שאל ולא הוריד את עינייו מימני.
״לא ממש״ אמרתי.
״את ראשונה״ אמר.
״אין מצב, אתה גילית ראשון, ואתה תספר ראשון״ אמרתי ואז נהיה לי חם במכונית אז הורדתי את החולצה הארוכה ונשארתי עם גופיה.
״גיליתי כל מיני, תלוי מה את רוצה לשמוע שגיליתי״ אמר ברוגע.
״הכל״ אמרתי ואז הטלפון שלי צלצל, הסתכלתי עליו קצת ואז הוצאתי את הטלפון מהכיס ועניתי.
״הלו״ אמרתי.
״כדי לך להגיע עכשיו, אחרת אני נשבעת שאני משחררת את הבנים שלי עליך!״ צעקה עלי אישתו של האריה.
״מה השעה?״ שאלתי והסתכלתי על השעון שביד, עשר בבוקר.
״גברת אריה, רק עשר בבוקר, בעלך אמר לי בערב, היום בערב״ אמרתי.
״איפה את, אני בא לקחת אותך, כי בבית שלך את לא, ואור היום עכשיו״ אמרה בכעס.
״אני ממש בסדר איפו שאני, אל תדאגי, אני יגיע עליך כשיתחיל להחשיך״ אמרתי.
״וכדי שזה היה ככה״ אמרה.
״אני אי פעם הבטחתי ולא קיימתי?״ שאלתי אותה ברוגע.
״טוב, תבואי ברגע שיחשיך, אני מחכה״ אמרה וניתקה, החזרתי את הטלפון לכיס, וחזרתי להסתכל על טארק, הוא מה שבטוח הסתכל עלי.
״את מבינה שאת מפתה אותי?״ שאל והסתכל עלי.
״אתה מבין שחם לי?״ שאלתי טוח שנייה הוא הדליק את הקירור והמשיך להסתכל עלי.
״מה גילית עלי?״ שאל.
״באמת שלא הרבה, רק את השם השני שלך״ אמרתי, והרגשתי שאני מתקרבת עליו, אז התרחקתי חזרה ונדחקתי חזרה בדלת.
״ומה שגילית עלי, לא עוזר לך להתקרב עלי?״ שאל.
״לא לא ממש, אכפת לך, או להחזיר אותי הביתה או לתת לי לנהוג כדי לחזור הביתה?״ שאלתי.
״להפקיר את המכונית שלי בידיך, נשמע מפתה אבל לא״ אמר וטניעה אותה ונסעה, הוא המשיך לנסועה לטוח היער, לא לצאת מימנו, נבהלתי.
״את מבינה, עם היית נותנת בי קצת אמון הייתי מחזיר אותך, אבל את מפחדת יותר מידי, ממה איני יודע, אבל אני יראה לך שאין ממה לפחד, במיוחד איתי״ אמר והמכונית נכנסה לטוח מערה ואני התחלתי להילחץ...