הציפורים עוד לא צייצו,חושך כיסה את פניי השמים והכוכבים החלו להיבלע בתוך החשכה ששררה בחוץ. את השקט שבר צילצולו של השעון המעורר שהיה מנוח על השידה. ניסיתי לשלוח יד על מנת לסגור את הציצול הרועש אך ללא הצלחה, מודעת שזו הייתה הכוונה – התעוררתי באי רצון, שותפת את פניי ולובשת את מדיי העבודה השחורים שלי, מרגישה שאם אצא החוצה, אשתלב עם השמים ואף אחד לא יבחין בי,לפחות לא עד הזריחה.
הכנתי את קפה הבוקר שלי, מתיישבת בערסל האפור שבגינה האחורית. שקועה בשמש שמתחילה לבצבץ באופק ושוברת עם קרניה המעטות את החושך. נראת כי מתקשה לצאת החוצה, ולפרוס את חממותה על האדמה. השמים היו צבועים באדמומיות, מקרינים יופי ואימה כאחת.
השעה הייתה שש בדיוק, הגעתי לאולם, מקשיבה לדממה ששררה בה, השולחנות היו ערוכים בלבן לארוחת בוקר של יום שבת.
את הדממה שבר צחוקם המהדד של המתארחים במלון, חיוכים, דיבורים, אפשר היה לראות את השלווה ששררה בהם.
עמדתי על יד הדלת,מאחלת בברכת בוקר טוב את הנכנסים, מחייכת חיוך מנומס, למרות שחלקם נכנסו עם מבט ספק אדיש ספק כועס, הוא הפך לחיוך קטן גם כן.
הסתובבתי בין השולחנות, נהנת מהצחוק המעדד ומפנה צלחות מהשולחנות שמתחילים להתמלא באוכל. באחד השולחנות העגולים שהיו קרובים לבריכת המים, ישב בחור על פניו היו טיפות זיעה,ומפיתו כבר הייתה רטובה. "היי,יוני." פניתי לבחור הגבוה שעמד קרוב לדלת. "מה קורה,שר?" אהבתי את הכינוי 'שר' מאשר את שמי המלא, שרונה. "אתה יכול לבדוק אם המזגן דולק, יש פה בחור שממש מזיע לי השולחן" פניתי אליו חזרה.
"אין בעיה" אמר בחיוך, ויצא מהדלת בעודי מוזגת לאדון הצעיר כוס של מים קרירה, להיות נחמדה לא יזיק לאף אחד, חשבתי.
ניגשתי בדרך אחרת, ממה שהגעתי קודם, עמדתי מאחורי האדון המזיע כשבידי האחת כוס מים ואילו בידי האחרת טפחתי על כתפו " אדוני?" .
מרגע של צחוק מהדד בעולם, הצחוק הפך לצעקות מצמררות אוזניים ופיסעות על רצפת האולם, צעקה של שימי "שר" נשמעה ברקע, כציווחה ארוכה ואז הכל הפך לדממה שקטה.
דם כיסה את מדי השחורים, אך כמעט לא ראו אותן, דם כיסה את יידי בעודי מנסה להחזיק את הפצע על מנת לא לאבד המון דם, ודם התפשט על הרצפה האדומה, כמו כתמים שקשים להסרה.
ניסיתי להאבק בעצמי, לא לסגור את עייני, נשמתי הפכה לכבדה, מדמיינת את הבוקר של היום, את השמים האדומים שהיו יפים ומאיימים כאחת. חושבת על בוקר קסום, שנגמר בפחד הכי אכזרי שלי.
דממתה של בן אדם, דממתה של אישיות ושל נפש, דממה.
מה אתם חושבים?
אהבתם?