משל הסוס הדוהר במעלה ההר (לסימניה)
בטקס שתית התה הפטיר החכם הסיני: מה ערך לאותה חכמה אם אין היא נקשרת לשעה שאתה חווה אותה.
הסתכלו תלמידיו זה בזה ומלמלו: רוצה מורנו לדבר על הקיבוץ?
התפלא המורה – איך ניחשתם שרוצה אני לדבר על הקיבוץ?
- מורנו – קראו התלמידים כאיש אחד – שומעים אנו בצמא את דבריך וזוכרים אנו כי באחת מפגישתנו הקודמות קישרת משפט זה לקיבוץ.
בחן החכם את פני תלמידיו ובעוד הוא מהנהן בראשו שאל:
- יודעים אתם למה דומה הקיבוץ של ימינו?
משכו התלמידים בכתפיהם וחיכו למוצא פיו.
- הקיבוץ של ימינו – אמר החכם – משול הוא לסוס טעון העומד בפני אתגר הדהירה במעלה ההר.
תהו תלמידיו – מה לקיבוץ ולסוס הדוהר במעלה ההר?
השיב המורה – כמו אותו סוס המרכז כוחותיו במאמץ להגשים את מטרתו כך גם הקיבוץ של ימינו עושה כל מאמץ כדי להגשים את מטרתו.
- ומהי מטרתו של הקיבוץ, מורנו? – שאלו התלמידים
- מטרתו היא כמטרת כולנו – ענה – להישרד. להמשיך ולהתקיים.
- מורי – אמר אחד התלמידים – איך לא הזכרת את המטען שהסוס נושא בעת דהירתו במעלה ההר? הלא זה ענינו של המשל!
היה זה תלמיד חדש. המורה עדיין לא הכיר אותו לפני ולפנים. – ודאי שמע את המשל ממורהו הקודם – חשב.
- אכן בני, לא הזכרתי את המטען.
- אבל המטען הוא עיקר המשל – עמד התלמיד על דעתו.
התלמידים האחרים היסו את התלמיד המתריס.
- תן למורנו הנחכם לאמור את דבריו – אמר אחד
- כך לא עושים – אמר השני – לא נכנסים בדברי המורה.
- המורה לא הזכיר את המטען כנראה המטען לא חשוב במקרה זה – אמר השלישי -
- אתה טועה, הדהירה במעלה ההר היא ליבו של המשל. הכלם לך.
- תלמידי הנאורים, - לגלג המורה - חסד עשה אתכם תלמיד זה בהסיבו את תשומת לבכם למטען! לא הייתם מפיקים דבר וחצי דבר מהמשל לולא הודגש ענין המטען.
- אם כך – פנה התלמיד החדש אל המורה – מדוע לא ציינת אתה את ענין המטען חייך הסיני הזקן חיוך סתום
- אולי השתיקה הגדולה של מורנו, בעניין המטען, היא המצביעה על חשיבותו– אמר אחד התלמידים הותיקים
- הוא פשוט רצה לראות איזה שימוש אנחנו עושים בתכשיט שלנו – התפרץ התלמיד החדש
- וכי נשים אנחנו? – התרעמו התלמידים
- הירגעו, הירגעו - גער המורה בתלמידיו - הוא לא התכוון להשוות אתכם לנשים הוא התכוון למשפט "שכלה של האישה בתכשיט, תכשיטו של האיש בשכל".
התלמידים הותיקים חשו אי נחת, זה רק בא וכבר הוא חביב המורה.. הרהרו
- אבל אסור היה לו להיכנס בדבריך – נסו להציל את כבודם ויודעים אנחנו - כי השואל שאלות הוא טיפש – הוסיפו.
- זה ששואל הוא טיפש לחמש דקות, אבל זה שאינו שואל נשאר טיפש לנצח. – אמר המורה והמשיך - טוב עשה שהפנה את תשומת לבכם למטען.....
קטע לא אופייני במיוחד מתןך הספר "בין מטאטא לשוקת" שם תמצאו את סיומו של המשל.
פרטים על הספר באתר
בטקס שתית התה הפטיר החכם הסיני: מה ערך לאותה חכמה אם אין היא נקשרת לשעה שאתה חווה אותה.
הסתכלו תלמידיו זה בזה ומלמלו: רוצה מורנו לדבר על הקיבוץ?
התפלא המורה – איך ניחשתם שרוצה אני לדבר על הקיבוץ?
- מורנו – קראו התלמידים כאיש אחד – שומעים אנו בצמא את דבריך וזוכרים אנו כי באחת מפגישתנו הקודמות קישרת משפט זה לקיבוץ.
בחן החכם את פני תלמידיו ובעוד הוא מהנהן בראשו שאל:
- יודעים אתם למה דומה הקיבוץ של ימינו?
משכו התלמידים בכתפיהם וחיכו למוצא פיו.
- הקיבוץ של ימינו – אמר החכם – משול הוא לסוס טעון העומד בפני אתגר הדהירה במעלה ההר.
תהו תלמידיו – מה לקיבוץ ולסוס הדוהר במעלה ההר?
השיב המורה – כמו אותו סוס המרכז כוחותיו במאמץ להגשים את מטרתו כך גם הקיבוץ של ימינו עושה כל מאמץ כדי להגשים את מטרתו.
- ומהי מטרתו של הקיבוץ, מורנו? – שאלו התלמידים
- מטרתו היא כמטרת כולנו – ענה – להישרד. להמשיך ולהתקיים.
- מורי – אמר אחד התלמידים – איך לא הזכרת את המטען שהסוס נושא בעת דהירתו במעלה ההר? הלא זה ענינו של המשל!
היה זה תלמיד חדש. המורה עדיין לא הכיר אותו לפני ולפנים. – ודאי שמע את המשל ממורהו הקודם – חשב.
- אכן בני, לא הזכרתי את המטען.
- אבל המטען הוא עיקר המשל – עמד התלמיד על דעתו.
התלמידים האחרים היסו את התלמיד המתריס.
- תן למורנו הנחכם לאמור את דבריו – אמר אחד
- כך לא עושים – אמר השני – לא נכנסים בדברי המורה.
- המורה לא הזכיר את המטען כנראה המטען לא חשוב במקרה זה – אמר השלישי -
- אתה טועה, הדהירה במעלה ההר היא ליבו של המשל. הכלם לך.
- תלמידי הנאורים, - לגלג המורה - חסד עשה אתכם תלמיד זה בהסיבו את תשומת לבכם למטען! לא הייתם מפיקים דבר וחצי דבר מהמשל לולא הודגש ענין המטען.
- אם כך – פנה התלמיד החדש אל המורה – מדוע לא ציינת אתה את ענין המטען חייך הסיני הזקן חיוך סתום
- אולי השתיקה הגדולה של מורנו, בעניין המטען, היא המצביעה על חשיבותו– אמר אחד התלמידים הותיקים
- הוא פשוט רצה לראות איזה שימוש אנחנו עושים בתכשיט שלנו – התפרץ התלמיד החדש
- וכי נשים אנחנו? – התרעמו התלמידים
- הירגעו, הירגעו - גער המורה בתלמידיו - הוא לא התכוון להשוות אתכם לנשים הוא התכוון למשפט "שכלה של האישה בתכשיט, תכשיטו של האיש בשכל".
התלמידים הותיקים חשו אי נחת, זה רק בא וכבר הוא חביב המורה.. הרהרו
- אבל אסור היה לו להיכנס בדבריך – נסו להציל את כבודם ויודעים אנחנו - כי השואל שאלות הוא טיפש – הוסיפו.
- זה ששואל הוא טיפש לחמש דקות, אבל זה שאינו שואל נשאר טיפש לנצח. – אמר המורה והמשיך - טוב עשה שהפנה את תשומת לבכם למטען.....
קטע לא אופייני במיוחד מתןך הספר "בין מטאטא לשוקת" שם תמצאו את סיומו של המשל.
פרטים על הספר באתר
קישור חיצוני • shlomit-tales.co.il
http://shlomit-tales.co.il