אני רואה אותה נשמטת מזרועותיי. אחרי שנים שאני דואג לה והיא דואגת לי....מה יהיה עכשיו??אני לא יודע. אני רק יודע שהסיכויים שלה לחזור קלושים...אבל בכל זאת אני מקווה...והתקווה הזאת,זה הדבר הכי גרוע. אני יודע שאם יקרה לה משהו אני לא ייסלח לעצמי.
הלוואי שהייתי יכול להתנדב להחליף אותה כמו שהיא התנדבה להחליף את פרים....הלוואי שיכולתי למנוע ממנה את הסבל והזוועות...את המוות.
כי אני יודע שהיא יכולה להתקיים בלעדי,אבל קשה לי להאמין שאני יצליח להתקיים בלעדיה...
אני תוהה,אולי אני אהרוג את עצמי,אשים קץ לסבל הזה. אבל אני לא יכול. אני לא יכול כי הבטחתי לה. הבטחתי לה שאשמור עליהן,כי הן הדבר היחיד שחשוב לה יותר מהחיים עצמם.
אז אני ישאר חזק. בשבילי.בשביל המשפחה שלי.בשביל המשפחה שלה.בשבילה.
הלוואי שהייתי יכול להתנדב להחליף אותה כמו שהיא התנדבה להחליף את פרים....הלוואי שיכולתי למנוע ממנה את הסבל והזוועות...את המוות.
כי אני יודע שהיא יכולה להתקיים בלעדי,אבל קשה לי להאמין שאני יצליח להתקיים בלעדיה...
אני תוהה,אולי אני אהרוג את עצמי,אשים קץ לסבל הזה. אבל אני לא יכול. אני לא יכול כי הבטחתי לה. הבטחתי לה שאשמור עליהן,כי הן הדבר היחיד שחשוב לה יותר מהחיים עצמם.
אז אני ישאר חזק. בשבילי.בשביל המשפחה שלי.בשביל המשפחה שלה.בשבילה.