אהוב יקר.
" לעזלזל, מה אני עושה? אני נוסעת?... לאן? הכל בשביל לפגוש אותך. עכשיו לילה השעה קצת מאוחרת וזה קצת מוזר לי עכשיו לצאת מתל אביב ולהגיע עד אליך. "לחיפה?"
כשנסעתי, רציתי לאטום את אוזני, רציתי לברוח מהכל, להכיר עולם חדש, לנסות משהו חדש, משהו שאסתכן בשבילו, משהו שזה יקרה פעם אחת ואדע שלעולם לא לחזור. לעזלזל אני נוסעת לחיפה הכל בשביל לפגוש אותו, כך מילמלתי לעצמי כשהגעתי לחיפה.
לפני שיצאתי מהנסיעה הארוכה, בלעתי רוק, מה אני עושה כאן? הולכת לאיבוד?, מה יקרה אם הוא יבריז לי? משכתי את עצמי לא הרשיתי לעצמי שהמחשבה הזאת תעלה עלי בראש.
ועכשיו אחרי שהכרנו שנינו אחרי 8 חודשים, גליתי שאתה בן אדם מיוחד במינו, מכבד, עושה כל מה שאני אומרת, ומה שלא זה לא. הכיר את משפחתי ואני את משפחתו והתחברנו יחד שנינו וביחד חווינו חוויוית, שנינו ביחד חיזקנו ועודדנו לעצמנו שאנחנו נצליח למרות מגבלתנו.
הוא חירש, בן 27 בקושי מדבר, פסלתי לעצמי את כל החיסרונות שיש בו. אני אוהבת אותו ללא גבולות, פשוט מאוהבת בו מעל הראש, אבל ככל שעברו 8 חודשים יחד, הבנתי את הקשיים, ואת המחסומים ואני מקווה שהמחסומים האילו לא ישפיעו עלינו.
אני בקושי בת 20, צעירה, בכלל לא חושבת על העתיד, והוא סגור על העתיד, ואני פוחדת, פוחדת שהוא יקום וילך, פוחדת מהמחשבה שיום אחד הוא יציע לי בעתיד, אתם מבינים?... פוחדת מהכל.
ולפעמים, כשאתה שואל אותי, את מבטיחה לי שלא תעזבי אותי?
ואני כזאת מסתכלת עליו ושותקת כי אני מפחדת שיחיה באשליה ואאכזב אותו, לוקח לי כמה דקות לענות לו, ואז עונה לו "אני מבטיחה".
אהובי, תמיד אוהב אותך, תמיד אנסה שתתרחק ממני, כך שתעזוב אותי, לא מתוך כוונה רעה, אני רוצה שתמשיך במסלוליך, שלא אעצור בך להמשיך את דרכך, כי אולי אני מפריעה.
אז רציתי להגיד לך
סליחה.
אני לא סגורה על העתיד שלי, אני רוצה להמשיך בדרכי, ואני יודעת שאני הולכת להפסיד אותך.
סליחה, כי אני רוצה שיהיה לי משענת, שיהיה לי מישהו שיתן לי כוח, שידע לשמור עליי.
ואיתך, אני מרגישה פחות.
אתה בחור מאוד מקסים, ואני בטוחה שתמשיך בדרכך ותצליח.
סליחה.
" לעזלזל, מה אני עושה? אני נוסעת?... לאן? הכל בשביל לפגוש אותך. עכשיו לילה השעה קצת מאוחרת וזה קצת מוזר לי עכשיו לצאת מתל אביב ולהגיע עד אליך. "לחיפה?"
כשנסעתי, רציתי לאטום את אוזני, רציתי לברוח מהכל, להכיר עולם חדש, לנסות משהו חדש, משהו שאסתכן בשבילו, משהו שזה יקרה פעם אחת ואדע שלעולם לא לחזור. לעזלזל אני נוסעת לחיפה הכל בשביל לפגוש אותו, כך מילמלתי לעצמי כשהגעתי לחיפה.
לפני שיצאתי מהנסיעה הארוכה, בלעתי רוק, מה אני עושה כאן? הולכת לאיבוד?, מה יקרה אם הוא יבריז לי? משכתי את עצמי לא הרשיתי לעצמי שהמחשבה הזאת תעלה עלי בראש.
ועכשיו אחרי שהכרנו שנינו אחרי 8 חודשים, גליתי שאתה בן אדם מיוחד במינו, מכבד, עושה כל מה שאני אומרת, ומה שלא זה לא. הכיר את משפחתי ואני את משפחתו והתחברנו יחד שנינו וביחד חווינו חוויוית, שנינו ביחד חיזקנו ועודדנו לעצמנו שאנחנו נצליח למרות מגבלתנו.
הוא חירש, בן 27 בקושי מדבר, פסלתי לעצמי את כל החיסרונות שיש בו. אני אוהבת אותו ללא גבולות, פשוט מאוהבת בו מעל הראש, אבל ככל שעברו 8 חודשים יחד, הבנתי את הקשיים, ואת המחסומים ואני מקווה שהמחסומים האילו לא ישפיעו עלינו.
אני בקושי בת 20, צעירה, בכלל לא חושבת על העתיד, והוא סגור על העתיד, ואני פוחדת, פוחדת שהוא יקום וילך, פוחדת מהמחשבה שיום אחד הוא יציע לי בעתיד, אתם מבינים?... פוחדת מהכל.
ולפעמים, כשאתה שואל אותי, את מבטיחה לי שלא תעזבי אותי?
ואני כזאת מסתכלת עליו ושותקת כי אני מפחדת שיחיה באשליה ואאכזב אותו, לוקח לי כמה דקות לענות לו, ואז עונה לו "אני מבטיחה".
אהובי, תמיד אוהב אותך, תמיד אנסה שתתרחק ממני, כך שתעזוב אותי, לא מתוך כוונה רעה, אני רוצה שתמשיך במסלוליך, שלא אעצור בך להמשיך את דרכך, כי אולי אני מפריעה.
אז רציתי להגיד לך
סליחה.
אני לא סגורה על העתיד שלי, אני רוצה להמשיך בדרכי, ואני יודעת שאני הולכת להפסיד אותך.
סליחה, כי אני רוצה שיהיה לי משענת, שיהיה לי מישהו שיתן לי כוח, שידע לשמור עליי.
ואיתך, אני מרגישה פחות.
אתה בחור מאוד מקסים, ואני בטוחה שתמשיך בדרכך ותצליח.
סליחה.