אבל זה לא ניגוד, גם בוודאי לא בתוך המהלך השירי של וולך: דבר המתחולל בשיר שלה בנפש היחיד משיג גם את רשות הרבים. חשבתי איך גדולי המיסטיקנים היהודים פעלו לא רק לחוד אלא יחד מסביב ל"זוהר" למשל.
השיר של וולך פותח, עד כמה שזכור לי, את הספר שנכתב בנהייה לשיר הקל ולפזמון, לפי ניסוחה והתראיינותה עליו; ואותו הספר שכלל גם את השיר "תפילין" שהיה שנוי במחלוקת.
אבל ראה איך שקירבה לטבע יכולה לייחד את הלירי אל הנסתר או להפך; קירבה שיש לה עוגן במקורות.
השיר הזה מבחינתה יכול לבוא כסגירת מעגל אחרי השיר "מפלצת האיילה", והוא מזכיר לי את השיר "יונתן", הפותח את שירתה וכולל לא רק את הארמז ליונתן המקראי ויערת הדבש אלא לשמה הפרטי, יונה.
שיר שהוא אבן דרך לזיכרון הילדות, בהטעמה להתנהגותם הסדיסטית של הילדים, ובהשוואה ליחסים שבהם היא מופגנת, גם לפי אידיאלים ומחשבה אומנותיים ומיסטיים; ואילו כאן האיילה, הכוללת את הטרמינולוגיה "מה לי ולה/ אלא", מגשרת על אהבתה כמו ב"שוחד", המשתנה ליצור, דווקא מתוך השלמה בעצמי, קירבה אנושית.
"כאיל תערוג על אפיקי מים..." - בני ישראל שואבים מן המעין את הלימוד, הדעת, האמונה והישועה.
במארג השירי של וולך השיר הזה שייך לעתוי אחר, מחודש.
חג שמח ושנה טובה.
