"שוב פעם ראיתי אותה בים", אמר ידידינו למזפזפ ששכב על הספה והעביר ערוצים הלוך ושוב בקופסת הבידור הביתית בגודל עשרים ותשעה אינטש שהיתה מולו.
"ומה עשית?", שאל המזפזפ שהחזיק בשלט והמשיך בעקביות מדהימה ללחוץ על הכפתורים שבו.
"סתם... ישבנו קצת דיברנו", הוא ענה.
"והפעם ביקשת ממנה את הטלפון?", שאל המזפזפ.
ידידינו שתה מעט מהקולה לפני שאמר בנימה שנשמעת לאוזן אובייקטיבית כאנחה, "גם הפעם לא...".
המזפזפ המשיך לבהות בתמונות המתחלפות באופן קבוע ולא אמר דבר.
"אולי אתה יכול להתקשר לידידתך הותיקה ולברר את הטלפון שלה?", הציע זה שפגש את ההיא בים.
"תתקשר לידידתי הותיקה ותבקש בעצמך", ענה לו המזפזפ והוסיף את נימוקו הספק הגיוני, אך מבוסס על הניסיון, "כי לי היא לא תתן טלפונים של חברות שלה".
ניכר היה שידידינו אינו משוכנע מהנימוק מפני שאמר, "תגיד לה שזה בשבילי".
"לא נראה לי", היתה תשובתו הנחרצת של זה שנולד עם השלט ביד.
"אולי בכל זאת תתקשר אליה?", ניסה ידידינו את מזלו מתוך תקווה סמויה לשנות את דעתו של המזפזפ ולהביא לידי כך שיתקשר לידידתו ויארגן בעבורו את המספר הנכסף.
ספק שאלה או תשובה רטורית נשמעה מכיוונו של המזפזפ, "אתה רוצה שאחזור בי מהצהרתי הקודמת?".
ידידינו הביט לרגע בערוצים המשתנים חליפות ושתק מפני שלא ניכר היה כי אפשר לשנות את מצבו התקוע של המזפזפ ולגרום לכך שישנה את דעתו ויחליף אותה לדעה חדשה.
כנראה שהמזפזפ בדיוק עבר את ערוץ ויוה בשיטוטיו האין סופים אחרת קשה יהיה להסביר למה הציע המזפזפ לידידנו את הרעיון, "למה שלא תכתוב לה מכתב?".
ידידינו לא האמין למשמע אוזניו ושאל, "ומה אני אכתוב לה?".
המזפזפ הסיר לרגע את ידו מהשלט תפס עט ודף שהיו על השולחן וזרק אותם לכיוונו של ידידינו ולאחר שחזר לסורו אמר, "תכתוב לה מכתב אהבה".
"זה דווקא רעיון טוב", אמר ידידינו, "ככה אני לפחות אהיה קצת מקורי בימינו ואולי אזכה אצלה בנקודות".
המזפזפ שאל, "ומה תכתוב בשורה הראשונה?".
חלפו מספר דקות בטרם ידידינו, שאובחן מאוחר יותר על ידי רופא מוסמך כחולה ברומנטיקניציזם חמור בשלב מתקדם וסופני אמר, "אני יודע", ורשם דבר מה על הנייר.
המזפזפ כנראה נדבק באותה מחלה וכבר היה קצר רוח, "נו! , מה רשמת שם?".
כתבתי, "את לא יודעת כמה זה קשה לכתוב לך מכתב אהבה", ענה ידידינו.
המזפזפ הביע הערכה והתלהבות על פרצופו למשמע המילים והגיב, "יפה יפה, עכשיו תכתוב את השאר".
ידידינו עמל בכתיבה ומחיקה לסירוגין של משפטי המשך למכתבו עד אשר נראה לו כי המלאכה הגיע לקיצה. הוא החל להקריא את מכלול היצירה המיועדת לעזור לו בהשגת מבוקשו בעוד המזפזפ אשר קם בינתיים עד למקרר והוציא משם בירה, חיפש במטבח לשווא את פותחן הבקבוקים שהיה על השולחן בסלון מוסתר מתחת למדריך הטלוויזיה.
ידידינו סיים להקריא את אשר כתב למזפזפ שבתורו הקשיב בחצי אוזן, חיפש עדיין את הפותחן ואמר, "מצוין, עכשיו תכתוב את זה על נייר יפה ותשלח לה".
"נכון יפה?!", התלהב ידידינו מיצירתו המקורית.
המזפז התייאש מניסיונו למצוא את הפותחן וחזר לסביבתו המוכרת תוך כדי שהוא שואל, "מתי תשלח לה אותו?".
"תן לי את הכתובת שלה ואני אשלח אותו מחר בבוקר", ענה ידידינו.
המזפזפ הסתובב לעבר ידידינו ואמר בתמיהה, "מאיפה יש לי את הכתובת שלה?".
"אין לך את הכתובת שלה?", כמעט התפלץ ידידינו, "חשבתי שיש לך את הכתובת", אמר ידידינו בעוד יוצאת כל הרוח ממפרשיו, "אחרת למה הצעת לי לכתוב לה מכתב?".
"אין לי מושג", היתה תשובתו של המזפזפ שחזרתו למקומו הטבעי ניכרה היטב בכך שהוציאה ממנו את המשפט, "אולי תשלח לה אותו באי מייל?".
"ואני מניח שאתה תתקשר לידידה שלך לברר מהו?", ספק בכה ספק צחק ידידינו.
"מה פתאום!", אמר המזפזפ תוך כדי שהוא מכבה את הטלוויזיה.
"לפחות צדקתי בשורה הראשונה שכתבתי", חשב לעצמו ידידינו קצת לפני שהגיע לפגישתו היומית עם השינה, "את לא יודעת כמה זה קשה לכתוב לך מכתב אהבה".