![תמונה של דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://cdn.simania.co.il/images/users/63456.jpg)
הפרקים הקודמים XD
_________________
"הוא עבר פה ליפני שעה " לחשתי
"צריך להמשיך להתקדם תיזכרי הם עדין בעקבותינו לילי" אמר פיטר
"אבל מה אם לא נימצא אותו?"
"אנחנו נימצא" אמרה אנבל
"אני לא חושבת שצריך לחפש אותו עוד אחד שירד בדרך לניצחון" אמרה כריסטין
"תסתמי כריסטין" אמרתי, לפעמים היא יכולה לעלות על העצבים "לא חשבת על זה שאנחנו חייבים כל כוח שנוכל להסיג , היתרון שלנו הוא בגודל ובמספר , וג'ון גדול יותר מכולנו ככה שסביר להניח שכולם רוצים אותו בברית איתם , מה שאומר שקל מאוד לאבד אותו לברית אחרת"
"לילי מותק אין לי מוסג מה את מוצאת בו, אני שמחה לוותר על הברית איתו, והוא גם לא לקח איתו אוכל ואין לא מספיק שכל לחפש בעצמו ככה שהוא לא יגיע רחוק "
"ביזמן שאתן רבות הם מתקרבים אלינו יותר ויותר ובלי ג'ון אין לנו יתרון" אמר פיטר
"טוב נזוז" אמרתי ,
מדהים איך הכל השתנה בשנייה אחת, בגלל פתק אחד החים שלי השתנו והובלתי לקרב לחים ולמוות , אבל כמובן שזה לא בגלל הפתק זה בגלל הקפיטול, בהיתי צריכה לעזוב את הבית שלי את אמא שלי אבא שלי ואחי הקטן ולמצוא את עצמי פה בברית אם אנשים ממחוזות אחרים אחרי שחברי למחוז נהרג , למצוא את עצמי במקום שהאנשים היחידים שאני יכולה לקרא להם חברים הם אנשים שאצטרך להרוג בסופו של דבר.
אני גרה במחוז אחת עשרה שמי הוא לילי חברי למחוז נהרג לכן הצטרפתי למחוזות אחת ושתים לאחר שנהרגו כל המתחרים ממחוז ארבע , אנבל ופיטר הפכו לחברי אבל ג'ון וכריסטין ממחוז שתיםהם אכזרים , לא שזה משנה אם הם יעזרו לי לשרוד.
"אני לא מאמינה" שמעתי את כריסטין אומרת
"מה ?" שאלתי
ואז ראיתי על מה היא מדברת
מסתבר שג'ון החליט ללכת לצוד דבר שהוא לא מוכשר בו בעליל ולא חשב להודיע
"אתה נורמאלי?" צעקה כריסטין "חיפשנו אותך שעות חשבנו שקרה לך משהו"
"תירגעי" אמר פיטר לכריסטין " תקשיב אם אתה רוצה להיות בברית הזאת אתה צריך לידע אותנו בכל דבר שאתה מחליט או לא מחליט לעשות זה ברור ?"
כמובן שאנחנו צריכים את ג'ון בברית יותר משהוא צריך אותנו יש לו יותר נותני חסות והוא יותר חזק אבל ג'ון לא יודע את זה ופיטר חכם
"אוקי" אומר ג'ון ומממשיך לקלף את העור ללטאה חיה
דקרתי אותה אם הסכין שלי "עזוב אותה ג'ון"
"שתקי" נהם עליי היחידי שהוא מקשיב לו זה פיטר
"תיהיו בשקט שניכם" ליפעמים לכולם יש הרגשה שפיטר הוא אבא וכולנו הילדים שלו
פיתאום שמענו חצוצרות כניראה יש הודעה
-------------------------------------------------------------------------------------------------
אז נישמע קולו של קלאדיוס סמית הכרוז של מישחקי הרעב
" ב12 בצהרים מחר יערך מישתה "
יופי, חשבתי, לא שאנחנו זקוקים לאוכל מים או טרופות, אבל שכולם יגיעו למישתה, הם ישחקו במגרש שלנו, קלאדיוס המשיך
"במישתה יקבל כל מיתמודד מיכתב מהבית והמישפחה , מישחיקם מוצלחים."
אני לא מאמינה מיכתב מהבית, לא העזתי לחלום על כזה דבר, חשבתי שלא אשמע ממישפחתי יותר.
מיכתב מאימי, מאחי הקטן והכל כך מעצבן ,
ומאבי . לא ניפרדתי מימנו כמו שצריך.כעסתי .זה ניראה לי כל כך מטופש עכשיו. עכשיו שיכול ליראות שלא אראה
אותו עוד ..
"מה התוכנית?" שאלתי את פיטר
"אין תוכנית נלך לשם ונעשה מה ביכולתנו בישביל להיתקדם לניצחון , אבל בינתים נלך לישון"
"אני אשמור ראשונה" אמרתי
במילא אני צריכה קצת זמן לחשוב.
ניכנסתי לשק שינה שלי שלקחתי מקרן השפע .
קרו השפע נימצאת במרכזה של הזירה, הזירה היתה מיושבת פעם, אך תושביה נטשו את המקום מיזמן, כניראה ביגלל הר הגעש הפעיל שפולט גזים רעילים לאוויר .
אנחנו מיתגוררים ממזרח לקרן השפע בתוך בקתה רעועה . אשר היתה בשימוש בתקופה שהמקום עוד היה מיושב. וכל רגע היא עומדת ליקרוסאבל הלילות קרים ולעיתים גשומים וזה עדיף על כלום .
אני לא יכולה להפסיק לחכות ליום המוחרת .
אני ניזכרת בבית באחי הקטן , אני זוכרת איך לימדתי אותו ליקרא גם כשהיתחנן שאניח לו לנפשו ,זוכרת את הביקורים שלנו בשדות, את הצחוק שלו אחרי שהיתי מגלה ששוב עשיתי את העבודה לבד.
ניזכרת באימי שתמיד דאגה לי גם כשהיה קשה .
ובאבי שלא הספקתי להגיד לו שאני לא כועסת כי איך אפשר.
אני כל כך מיתגעגעת.
אני כל כך רוצה לחזור , ולו רק בישבילם.
הרגע שבוא אני נישברת הוא הרגע שאני מבינה שסיכוים לא לטובתי , ושלא בטוח שאחזור הביתה.
אני חזקה כן, ואני סבירה בשימוש בסכין , וזהו בערך .
לא לילי אני אומרת לעצמי
אסור לך להישבר
עליך ליהיות חזקה אם את רוצה אי פעם לחזור הביתה .
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
פרק ג'
_____________________
לפתע אני שומעת את קולה של אנבל
"רוצה לספר לי מה קרה"
"מה לא קרה " אמרתי "החים שלי נהרסו, והסיכוים שלי לחזור אי פעם הביתה אפסים ותלוים בכמות האנשים שההרוג "
"אני מבינה, אני מבינה אבל את צריכה להפסיק לחשוב על מה קרה ולחשוב על מה את יכולה לעשות עכשיו. גם אני השארתי מאחורי מישפחה, חברים. יש לי אחות גדולה , אני אוהבת אותה יותר מכל דבר בעולם הזה , היא מחכה לישאחזור הביתה , בידיוק כמו שמישפחתך מחכה לך. אבל אני לא חושבת על מה המישחקים לקחו מימני, אלה על מה אקבל שאנצח,לא הכונה היא לא לכסף ולזהב, אלה למישפחה שלי שאקבל חזרה . וזה מה שמחזיק אותי."
שתקנו.
חשבתי על מה שאמרה .
ואז אמרתי "אבל מה איתך, אותך לא אקבל חזרה"
"אבל זה מחירו של המישחק לילי ,זה לא שיש ברירה אחרת"
ואולי דווקא יש חשבתי אבל לא אמרתי בקול
לא כמובן שאין כי מה ביכולתנו לעשות??
"אני אשמור, לכי לישון" אמרה אנבל
ניכנסתי לשק שינה .
ונירדמתי .
בבוקר שקמתי שמעתי היתלחששויות מבחוץ.
יצאתי החוצה .
:בוקר טוב ליליאן " אמר פיטר
ליליאן זה שמי המלא. אני שונאת את השם הזה.
"חה חה מצחיק , יופי הצלחת להרוס לי את הבוקר.."
"תירגעי ,צחקתי , לא צריך להרוג אותי"
"מאוד מצחיק" סיננתי
"יאלה לכי כבר לצוד, כימעט ניגמר לנו האוכל ואנחנו צריכים לאזור כוחות ליפני הקרב הזה"
"חיבת?" שאלתי
"לכי!"
"טוב טוב,קרציה"
"איך קראת לי?"
"לא קראתי לך "
"מקווה בישבילך " אמר "ועכשיו עופי "
הוא צחק, וזה העלה לי חיוך על הפנים .
לקחתי את הסכין שלי והיתקדמתי לכיוון מזרח.
"אוף אני שונאת לצוד" רטנתי "דם וקרבים וחלקים פנימים מגעלים, פיכס, זה ממש לא בישבילי "
כעיקרון אני שונאת לצוד כי אי אוהבת חיות , המטלה נפלה עלי רק כי כריסטין "עיפה מידי"
יופי באמת, אם אני הייתי עיפה מידי היו מוציאים אותי משם אם מקל וגורמים לי לצוד בכח .
זה לא הוגן , טוב מי אמר שהחים הוגנים...
באתי לצוד לטאה שהיתה במקום אבל אז הרגשתי את הטפרים חותכים את גבי וקורעים את עורי.
היסתובבתי וראיתי כלב פרא ענק, הרבה יותר מהמקובל, הוא היה בגובה שתי מטר והיה לא שינים חדות וטפרים ענקים.
הגב שלי דימם, וניראה לי ששריר ניפגע .
היסתתרתי מאחורי העץ הקרוב, אבל הוא בא בעיקבותי.
החדרתי לו את הסכין בנקודה שאמורה ליהיות הלב, הוא ילל, הוצאתי את הסכין והחדרתי שוב ושוב, עד שהוא ילל יללה אחרונה ונישכב על הריצפה חסר חיים .
טוב לפחות יהיה לנו ארוחה טובה.
הצלחתי ללכת בערך שלושה צעדים,ליפני שהיתעלפתי.