"שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּךְ; מַה־תֶּחֱזוּ,
בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם."
(שִׁיר הַשִּׁירִים, ז1)
הָאֱלֹהִים שֶׁבָּךְ
שִׁירַת לֵילִי,
אוֹתִי
אֵלַיִךְ
בִּשְׁקִיקָה יְהַדֵּס
כִּי בִּלְעָדַיִךְ
אֵין אוֹנִי
רוֹכֵב הָעֲרָבוֹת שֶׁבִּי
אֵלַיִךְ
יְנַהֲלֵנִי עֶרֶב
בַּת־חַוָּה נֶהְדָּרָה
כִּי
אִם אֵינֵךְ
הֱצִקַתְנִי תְּשׁוּקָתִי
הַשּׁוֹלֵט בַּמְּרוֹמִים
אֶל לֵילִית
יַנְחֵנִי
הַלַּיְלָה
כִּי שָׁם
בְּמִסְתְּרֵי עַגְבוֹתַיִךְ
אֶת צִמְאוֹן־אֲבִיוֹנֵךְ
אַרְוֶה
וַאֲכַלֶּה
אֶל תּוֹךְ
אֱלֹהֵּךְ
אֱלֹהַי